בעצם, אין גדר בינינו לבין הרשות. יש מקטעים של גדר פה ושם, וביניהם פרצות שבהן יכול לעבור עם ישראל בצאתו ממצרים. כולם עוברים. פועלים שרוצים להתפרנס ולהביא כבש הביתה, וצעירים מסוכסכי תודעה שטופי דם יהודי, שבאים לדפוק את מופע השאהיד שלהם על הראש שלנו. רובם המכריע פועלים. הם מחזיקים חלקים נרחבים בכלכלה שלנו, ובלעדיהם יהיה מסובך מאוד. הם חוטבי העצים ושואבי המים, וזה נוח לנו ככה. אם הם לא יהיו, נצטרך למצוא עם אחר לשעבד, העיקר עבדים היינו.
אני מכיר שב"ח אחד. עזיז. היה לו פעם רישיון, אבל אחר כך זה שמחלק את הרישיונות, הראיס שמרוויח מכל רישיון שהוא מאשר לשב"כ, דרש הרבה כסף, ועזיז אדם עני. ממש. אז הוא איבד את הרישיון והתחיל להשתב"ח. חסך כמה אלפי שקלים, וחי בפחד מתמיד. אם הייתם יושבים איתו לדיבור, הייתם קולטים שמדובר בפלשתיני ציוני. אמיתי. רק מתפעל מהדמוקרטיה ופעולתה, ומקלל את תרבות השלטון אצלם. מת להיות אזרח ישראלי. אדם שיכול היה להיות אויב, ובגלל המגע הקרוב נהיה אוהב. לא כולם ככה, אבל יש.
ואני אומר - הגיע הזמן לנוהל שב"חים חדש. נוהל כניסה משופר. כל אחד יכול להגיש בקשה. מי שעברו נראה נקי, מקבל אישור לגשת לבחינה. הבחינה עוסקת בחוק הישראלי: חוקי תנועה, חוקי פשע, חוקי הטרדה, חוקי אלימות, כל מה שאדם צריך לדעת כשהוא בא לארץ אחרת. מבחן קשה. דורש לימוד. כיתות חינם במעבר למי שרוצה. עשרה שיעורים. מבחן. אפס טעויות מותרות. מי שעבר, מתבקש לחתום על חוזה שבו הוא מסכים לכך שאם יהיה מעורב בפעילות טרור, ייהרס בית משפחתו, ועליו להביא אישורים בכתב מכל דיירי הבית שהם יודעים שאם הנ"ל יהיה מניאק, הם אכלו אותה. יחתום - ויקבל אישור עבודה. אם יעבור על החוק באיזשהו אופן, יאבד את הרישיון. יהיה מעורב בטרור - כל משפחתו תאבד את הרישיונות, כולל בני דודים. נראה אותם.
במקביל, מה זאת הגדר המעפנה הזאתי? ביני לבין השכן שלי יש גדר יותר אפקטיבית, ואנחנו ביחסים מעולים. את האנרגיות שמושקעות בדיג של שב"חים, נשקיע בסגירה הרמטית של הגדר. נחזק את השורדים, נחסום את המופרעים. כי אם משהו לא עובד, למה שלא נחליף אותו? מה הפחד? המציאות הרבה יותר מפחידה.
ביידן
כשביידן נבחר, כתבתי על גבי דף זה ממש נבואה על מה הולך לקרות בימי שלטונו, בהנחה לא מבוססת שהוא אכן השולט ולא הנשלט על ידי פקידים פרוגרסיביים אפלוליים. גם בימי מערכת הבחירות באמריקה התנבאתי על מה יהיה אם הוא ייבחר, והפכתי ללעג ולקלס בפיהם של פרשני השמאל הנאורים, שטראמפ לא מצא חן בעיניהם אישית, ובלבלו כרגיל בין תכונות אישיות לבין תפיסת עולם. מה לעשות, כל הנבואות התממשו אחת לאחת, ולמרבה הצער, אף קרו דברים שלא חזיתי, חמורים פי כמה ממה שהיה ניתן לשער.
כל מה שאתם רואים עכשיו בעולם, כל הדם שנשפך, באוקראינה, באיראן, בטייוואן, כל אי השקט, עליות המחירים, הסכנה הקיומית שחוזרת לנגוס בעקבינו - זה הכל מבית היוצר של המפלגה הדמוקרטית באמריקה. משדרים חולשה ובלבול ערכי, ומקבלים תוהו ובוהו עולמי. ככה זה. מהשנייה שהם נבחרו החלה הידרדרות מהירה כל כך, שאפילו אם יחזרו הרפובליקנים לשלטון בעוד חמש דקות, ייקח שנים לתקן מה שאלה קלקלו בשנה.
הדבר החמור ביותר שהחבר'ה האלה עושים בימים אלה הוא הוצאת משמרות המהפכה האיראניים מרשימת ארגוני הטרור. לכאורה, עניין פקידותי. לוקחים טוש שחור ומוחקים שורה אחת ברשימה. אבל בפועל, יש אמירה. האמירה הברורה היא: גוף הטרור החזק בעולם, שאומר בריש גלי שמטרתו אחת, והיא: חיסול מדינת ישראל, לא נחשב עוד כגוף טרור. אולי עמותה לתועלת הציבור. הסטירה שהצד השמאלי באמריקה מלביש לנו על הפרצוף היא כל כך בוטה, כל כך ישירה, שאנחנו מתנהגים כאילו אנחנו עדיין בהלם, אבל כדאי לצאת ממנו מהר. החברה הכי טובה שלנו בעולם משחררת לחופשי את מי שמשחר לטרוף אותנו.
הכספים חוזרים לזרום בעורקי ארגוני הטרור המשניים, הסמוכים על שולחן משמרות המהפכה, והם בוודאי יעשו לנו מהפכה בביטחון הלאומי די מהר. בעיניי הפעולה הזאת היא בגידה, היא פשע, היא הכרזה ברורה - אמריקה לא מאמינה עוד בקיומה של מדינת ישראל, ומבחינתה עדיף שהחברה הקטנה מהמזרח התיכון, שעושה הרבה כאבי ראש, תחוסל. אין דרך אחרת להבין את המהלך.
החבֵרה שלנו בוגדת בנו לאור יום. מה נעשה? נעמיד פנים שאנחנו לא רואים? נארח את בלינקן פה כאילו על הסכין בגב שלנו אין את טביעות אצבעותיו? ואולי בכלל נחפש חברה חדשה? שמעתי שהסיניות מחפשות.
נשק
אני רוצה נשק עכשיו. אני רוצה אקדח, תמ"ק, מטול רימונים, טיל כתף. אני מבין שלרמדאן הזה כבר לא יהיה לי, ואשתדל לא לצאת מהבית אם לא חייב, אבל לפחות לרמדאן הבא, ובעצם לכל התקופה ביניהם. אני דורש שהמדינה תאפשר לי להוציא רישיון לכלי נשק, כמו בהרבה מקומות בעולם, ותפסיק להתעסק בשאלה איזה רובאי הייתי בצבא לפני 40 שנה. רובאי 2, אגב. מה זה קשור לזה שאני רוצה להגן על חיי ועל חיי יקיריי, ואף על חיי עוברי אורח שנקלעים לאירוע טרור כשרק סל קניות בידיהם? אני רוצה להיות זה ששולף ומחסל.
כל הקריטריונים לקבלת נשק הם מגוחכים. אם לא הייתי לוחם קרבי, אם אני לא מתגורר בשטחים, אם אני לא מוביל יהלומים - אזי אני חסין מפגיעתו של פלשתיני, שלגמרי במקרה הרגע יצא להרוג יהודים? ולא, איני מקל ראש ברישיון לנשק, אבל תנו צ'אנס לקבל בלי להתגייס עכשיו שוב לסיירת עורב. המחבלים, אם אני לא טועה, לא שירתו בקרבי.
אני מציע: מי שרוצה נשק יעבור תסקיר פסיכולוגי, ואז ילך ללמוד קורס של חצי שנה של שימוש באקדח. יהיו מטווחים, הסתערויות, לוחמה בשטח בנוי, כל מה שצריך, פעם בשבוע, נוח לי בשישי ב־10, 26 שיעורים נשמע לי סביר כדי לרכוש מיומנות בהפעלת כלי ירייה. בסוף הקורס מבחן, ויאללה, הנה הגלוק החדש שלך, סבא. צא להגן על העם היהודי.
הרי בן אדם יכול ללכת ללמוד טיסה גם אם לא היה טייס בחיל האוויר, אפילו להטיס מטוס נוסעים אפשר ללמוד באופן פרטי, אז למה ההתעקשות הזאת על עבר קרבי? מי שמקבל את ההחלטות העתיקות האלה לא שם לב שעבר קרבי אינו רלוונטי כשעתיד קרבי ביותר צפוי לכולנו כאן, בגלים, בשנים הקרובות. חייבים למהר ולהכשיר אלפי אזרחים ואזרחיות לשאת נשק ולדעת להשתמש בו היטב. איני חושב שחלוקת רישיונות ללא פיקוח היא רעיון מעולה, אבל כמו רישיון נהיגה, אחרי הכשרה מספקת אין שום סיבה להמשיך למנוע מאזרחים אחראים לקבל אחריות לחייהם. זאת התנשאות של המדינה, שבאה עם רפיסות שלטונית בלתי נסבלת. יש לי הרגשה שאותו בן אדם שנתן למשטרה תוספת של 800 שוטרים במקום ה־5,000 הנדרשים, מחליט גם על הרישיונות. מעוניין לשמר את החולשה. השד יודע למה. תנו לנו רישיונות ונשיר כולנו יחד - אנחנו דור מזוין.
avrigilad@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו