מתי בפעם האחרונה חשבת על הגיל שלך?
"באוגוסט שעבר חגגתי 70, וזה היה יום הולדת מופלא. נסענו לאיסלנד, אחד המקומות הכי מדהימים עלי אדמות. טירוף אש וקרח, לצד אנשים מיוחדים. יעלי אשתי ואני נסענו עם קבוצה, וזה היה בדיוק כשהר הגעש התפרץ שם, אז זכינו לראות את היופי הכי פראי שיש.
"32 שנים קודם, בגיל 38, הגעתי לסוף חיי. חטפתי התקף לב. רצו הגורל והמזל - והצליחו להשיב אותי לחיים. מאז, הזקנה לא מפחידה אותי. להפך, אני זוכר את עצמי מאז מסתכל בהתפעלות על מבוגרים ומנסה לתהות מה הסודות שלהם. עשיתי מסע בריאותי גדול מאוד, חקרתי את נושא התזונה ובעצם אז התחיל המסע האורגני שלי, מקטע עיתונאי בכלל. עשיתי כתבה על איכות הסביבה וגיליתי עולם שלם.
"אני לומד בודהיזם המון שנים, והדבר המרכזי שלומדים שם הוא להבין שמה שחשוב זה מה שקורה איתך עכשיו. אתה צריך להתחיל תמיד במקום שבו אתה נמצא. אין דבר טבעי מכך שתבין שיום אחד תמות. זה מאפשר חיים מעניינים יותר, כי ככה אתה באמת חי המון רגעים שאחרים מפספסים".
מתי בפעם האחרונה הפתיעו אותך?
"היום. עורך תוכנית הרדיו שלי הביא לי תקליט שיצא כשהייתי חלק מצוות ההנחיה של 'זהו זה', לפני 40 ומשהו שנים, בעונה הראשונה. בראבא, מוני ואני התחלנו את 'זהו זה', ויצא תקליט נחמד מאוד, שהוא מצא בערימת תקליטים ישנה בשוק הפשפשים. האמת היא שאני כמעט לא שר בתקליט הזה, אחרים שרים.
"כמה שנים אחרי יציאת התקליט ההוא, נורית הירש אמרה לי 'דליק, אני רוצה להוציא איתך קלטת ילדים'. אמרתי לה 'לשיר? אני מוכן להופיע בחינם כדי לשיר!'. עשינו את 'דיג דיג דוג', שהיא קלטת הילדים בעלת הפז"ם הכי ארוך, כנראה עם חיי נצח. גם היום שומעים אותה המון, כולל דרך ספוטיפיי. יש לה כוח גדול".
מתי בפעם האחרונה עשית שינוי חיצוני?
"מדי פעם אני עולה ויורד במשקל. אני אוכל בריא, אבל הרבה. מצד שני אני עוסק בספורט ורץ קילומטרים רבים בחודש, אבל זה לא מפריע לי לעלות במשקל ולעשות ניסיונות נואשים לרדת. אני רץ פעמיים בשבוע באופן קבוע בקבוצת ריצה, עם המדריך האגדי לוי לויאן, ויעלי אשתי רצה איתי עוד פעמיים בשבוע.
"אני עושה גם דיאטות של ממש, ואפילו חבר בקבוצה שעוסקת במשקל, אבל אני רוב הזמן נעדר ממנה. זו קבוצת טיפולית שכולם באו אליה בגלל ענייני משקל, אבל היא קשורה לכל היבטי החיים, וכשאני ממושמע זה עובד פלאים.
"יש אנשים שירדו 40 ק"ג בלי ניתוח ובלי כלום, ויש כאלה שנאבקים כמוני בשיטת 'האקורדיון'. חומוס, למשל, שובר אותי. שנים עבדתי בגלי צה"ל, הייתי שם 19 שנה, ואבו חסן ביפו היה חלק מהיומיום שלי. בשביל חומוס אני מוכן למכור הכל".
מתי בפעם האחרונה זיהו אותך ברחוב?
"כל יום, אבל יש גאפ בגילים. המבוגרים יותר שואלים 'איפה טוליפ?', ואחרי זה זה הולך לפי התוכניות. יש שמזהים אותי מ'חיות וחיוכים', יש מתוכנית הבוקר ויש את אלה שגדלו על 'השיר שלנו'. המבחן הוא כשאין זיהוי, למשל בחו"ל. יש עונג גדול באנונימיות, אבל אני כן נהנה כשמזהים אותי, ואין לי בעיה להתחבק עם כל אחד או לעשות סלפי וסרטון ליום הולדת. אני שמח כשמזהים אותי".
מתי בפעם האחרונה היית בסכנת חיים?
"סכנת חיים היא השם השני שלי. בגיל 18 התגייסתי לצנחנים, ושלושה חודשים אחר כך נשלחתי למלחמת ההתשה. ירו שם 3,000 פגזים בלילה. היינו כמו ברווזים במטווח, והיה ברור לי שאני מת שם. כבר כתבתי מכתבי פרידה. חלף זמן ונשלחתי לעזה, למרדפים אחרי מחבלים, ואחר כך מבצעים בלבנון.
"איך שהשתחררתי, מייד התגייסתי שוב, הפעם למלחמת יום כיפור - שגם בה לחמתי בקרבות קשים. במלחמת לבנון הייתי עם עוד חבורת לוחמים מאחורי שיח, כששני המ"מים שלנו שכבו מתים לידנו, ועוד רבים מסביב היו פצועים ומתים. זה היה גיהינום".
מתי בפעם האחרונה שיחקת?
"ביום שישי, בהצגה 'פה ושם בארץ ישראל' על פי ספרו של עמוס עוז. זו הצגה שאני מאוד נהנה ממנה ואנשים אוהבים אותה. אני לבד שם על הבמה, עם המוזיקאי המוכשר עומר בולנז'ר כהן, וזה להיות עם הקהל לבד. אין לי כלי עבודה של סטנדאפיסט, זה רק טקסט וכישרון, ועל הבמה צריך להתמודד עם זה נטו. את ההצגה הזו ביימה נולה צ'לטון, קצת לפני שנפטרה בגיל 99. היא מורה אגדית, שהפרידה ממנה בשנה שעברה עדיין קשה לי".
מתי בפעם האחרונה שידרת ברדיו?
"היום שידרתי פעמיים - בתוכנית הבוקר בין שש לשבע ברדיו תל אביב, ובתשע וחצי בבוקר ברדיו מהות החיים. יש פינות שאני עושה שם, למשל 'שינוי עכשיו', שבהן אני ושלומית שרביט מדברים על בעיות סביבה, ולא רק אומרים 'אוי ואבוי', אלא גם מנסים להציע פתרון.
"אין כמו רדיו, שם זה אתה נטו. אי אפשר להסתתר מאחורי הפרטנרים, התלבושות והאיפור. אתה יוצא לאוזן של המאזין עם אמת נקייה, והוא שומע הכל ומרגיש הכל. אם אתה אותנטי ומעניין, הוא יהיה איתך. אם לא, יש אלף תחנות אחרות. הרדיו היום מצליח בצורה בלתי רגילה, בעיקר ככל שהפקקים גדלים. את הבוקר ברדיו תל אביב אני פותח ב'חידליק', והמסך מתמלא מייד בתשובות. בקורונה פחות האזינו, אבל ברגע שיצאו שוב לכבישים רואים את ההאזנה מוכפלת ומשולשת.
"הייתי 19 שנים בגל"צ, עשיתי שם הכל, אבל הסיום היה לקח גדול עבורי. מנהל לשעבר עשה שם סדרה של טעויות, ואיבד את האנשים הכי טובים של התחנה. בזמנו היו עצומות והתנגדות לפיטוריי, אבל כמו תמיד - מעז יצא מתוק.
"כשאתה עושה משהו המון שנים ויש שינוי - ובמקרה הזה הכריחו אותי לעשות שינוי - אתה לומד. כך הגעתי למקום הנוכחי. אני מאוד נהנה ברדיו תל אביב. מצאתי בית ואווירה נפלאה, וזה עונג גדול".
מתי בפעם האחרונה התנדבת?
"כל הזמן. אני פעיל בתחום האורגני בהתנדבות, ומתנדב למבצעים בעמותת נגישות ישראל, שהיא עמותה חשובה מאין כמוה, שמנסה לגרום לכך שאנשים נכים יקבלו שירותים מותאמים, למשל רמפה לכיסא גלגלים, שבילי טיול נגישים או דאגה לנגישות לכבדי שמיעה ולעיוורים. ההתנדבות עושה לי טוב, ומעולם לא אמרתי 'לא' כשביקשו ממני להתנדב. היום יש פחות בקשות, אבל כשאתה אמן ילדים, אתה כל הזמן מגויס. יעלי היתה אומרת לי שיש לי יותר פעילות בהתנדבות מאשר בשכר".
מתי בפעם האחרונה אכלת בשר?
"לפני 30 שנה. היו תקופות ארוכות שבהן הקפדתי על קלה כחמורה, כולל הימנעות מאכילת דבש כי זה ניצול של דבורים, אבל לאחרונה הרסן הותר. חיות יבשה אני לא אוכל בכלל, ואין לי ספק שהעתיד ומיליארדי דולרים מונחים ומושקעים בבשר מתורבת. זה חשוב גם סביבתית, כולם יודעים את זה, גם אוכלי הבשר. קורים היום דברים מדהימים בענף המזון. יש חלבון שעשוי מחרקים וסוכריות חלבון. ברור שהעולם יצטרך למצוא תחליפים לבשר, לא תהיה ברירה".
מתי בפעם האחרונה צחקת?
"אני צוחק הרבה מ'זהו זה' ונהנה. הם חברים שלי, ולראות שזקנתם לא מביישת את צעירותם זה כיף גדול. זו פשוט חבורה מוכשרת ומצחיקה. אני צופה גם ב'ארץ נהדרת', ולפעמים לא יודע מה אני אוהב יותר, את הארט והאיפור שיש להם, את החיבור המופלא של הקאסט או את הטקסטים המעולים.
"אני אוהב לצחוק ולהצחיק, אבל לא התחרטתי שעזבתי את 'זהו זה' לטובת 'שמיניות באוויר', שהיתה תוכנית עם אלמנטים בידוריים לצד חינוך. דיברנו שם על אנורקסיה ודיסלקציה, הבאנו ילדים של אסירים ושינינו מציאות. ילדים בבית יכלו להבין שהם לא לבד, ויחד עם זה, כל האמנים של ישראל גדלו שם - וגם טוליפ, כמובן. היום אין ילדות, היא נגמרה. ילדים בגיל 6 חשופים למידע שפעם היו נחשפים אליו בגיל 16, ואין להם יכולת רגשית להתמודד עם זה. היום אין ממש תוכניות לילדים".
מתי בפעם האחרונה התעצבנת?
"מילוי טפסים יכול להטריף אותי. אני משתמש במחשב ופעיל ברשת, אבל עדיין טכנופוב. מאז ומתמיד מילוי טפסים היה יכול לשגע אותי, אז אחרים עושים את זה עבורי. אני ממלא רק כשממש אין לי ברירה. גם חתימות דיגיטליות משגעות אותי. אני זוכר שהגעתי לסניף בנק וראיתי שאין יותר כספרים, אין קופה ואין אנשים - וזה היה שוק לא נורמלי. אני יכול להסתדר בלי זה, אבל יש אנשים שלא יכולים, וכשאתה מתקשר ולא עונים אתה צריך ללחוץ על המון כפתורים. גם מספר הסניפים צומצם, אז יש מרחק שצריך לעבור כדי להגיע לבנק, ותחשבו על הקשישים... אין בדל מחשבה. יש חבר'ה שמבוגרים ממני בעשר שנים והם חיות רשת, אבל יש גם הרבה שלא".
מתי בפעם האחרונה אמרת "אני אוהב אותך"?
"אני אומר לאשתי יעלי כל יום. אנחנו 40 שנה ביחד, ואני מאוהב. אנחנו כמעט לא רבים, והעניין הוא ללמוד הקשבה. הקשבה היא לאו דווקא מילולית, זו שפת גוף. הבעיה היא שלפעמים אתה באמת לא שומע טוב, ולכן צריך מכשיר שמיעה, כמו להרכיב משקפיים. בארץ, מכשיר שמיעה הפך לסמל לילדים שנולדו עם פגם, או לאנשים זקנים מאוד, אבל במציאות - לאחד מכל שמונה אנשים יש ירידה בשמיעה שפוגעת בתפקוד. זה כולל דברים בסיסיים של אי־הבנה ובידוד חברתי, כי לא הולכים למסיבות בגלל הרעש. זה יכול להוביל לדמנציה, הבידוד הזה.
"הירידה שלי בשמיעה התחילה בצבא, כמו דור שלם שירה הרבה בנשק וירו לידו בתותחים כבדים. פעם לא הקפידו על אטמים, והנזק גדל בסביבה רועשת. ברדיו אין לי בעיה, כי שם יש אוזניות ואפשר להגביר, אבל אני יודע שהמכשירים שלי הם באמת הכי טובים. היו לי היסוסים אם לעשות או לא לעשות מכשירי שמיעה, כי זו סטמפה סופית שאני בן 70, והיה בזה משהו שעל פניו לא היה 'סקסי' ומתאים, אבל הבנתי שזו שליחות שיכולה לעזור לאנשים, שאני ממש מציל אותם. כשאני לא עם המכשירים אני שומע, אבל איתם אני שומע הרבה יותר טוב, וזה חשוב לי".
מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום?
"יעלי היא החלום שלי. כשהיא היתה בת 17 פגשתי אותה במסיבה. אח שלה היה איתי בצנחנים, הלכנו למסיבה בקיבוץ גבעת ברנר והוא הביא אותה. היא היתה מושלמת, אין דברים כאלה, ולמרות שדווקא ידעתי להתחיל עם בנות, היא היתה כל כך מהממת שפשוט אמרתי לה 'את באה איתי לחושך', וכשהיא שאלה 'למה?' לא היתה לי תשובה, וכך נגמר הרומן. בהמשך היא התחתנה, נולדה לה בת וחלפו כמה שנים. נפגשנו שוב כשהיא היתה פנויה, האהבה ניצתה - והשאר היסטוריה".
מתי בפעם הראשונה?
מתי בפעם הראשונה הופעת בטלוויזיה?
"בסדרה 'גם אנו שופטים' בערוץ הראשון. הייתי אז תלמיד שנה ראשונה בבית הספר למשחק באוניברסיטת תל אביב, וגילמתי שוטר. אמרתי משפט אחד והייתי מאושר. אחר כך שיחקתי בסדרה הזו גם נער, ואז הגיעה 'זהו זה' והפכה מייד לשלאגר היסטרי. היינו מקבלים שקים עם מכתבים ממעריצים. לא אשכח את המכתב של המעריץ הראשון, שהיה ממוען אלי. כולם עמדו סביבי, בראבא ומוני והמפיקה, פתחתי את המכתב ביד רועדת והיה כתוב שם: 'דליק היקר, אתה מוכן לתת לנו את הטלפון של איקי לוי המתופף?'"
דליק ווליניץ // בן 70. שחקן ושדרן רדיו וטלוויזיה, מתגורר בהוד השרון. נשוי ליעל, אב למיכל (44) ולתום (37), וסב לשלושה נכדים. החל את דרכו בתוכניות "זהו זה" ו"שמיניות באוויר", הוביל את תוכניות הילדים "חיות וחיוכים" ו"גדולים מהחיים", וכיכב בקלטות הילדים "דיג דיג דוג". שיחק בסדרות "השיר שלנו", "גיבור אמיתי" ועוד. כיום מגיש את תוכניות הרדיו "שש בבוקר עם דליק" ברדיו תל אביב, "מה שלימד הבודהא" ו"התבוננות" ברדיו מהות החיים, ופרזנטור של "שטיינר מכשירי שמיעה - סונובה ישראל"
shirshirziv@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו