יהודי במקום אוקראיני? כשטוב לו

ראיתי כתבה על הצדיקים המצילים יהודים מאוקראינה, מחכים להם במקומות שוממים ביער היכן שיד השלטון לא יכולה להגיע אליהם וממלטים אותם מחובת הריתוק שהוטלה על כל הגברים עד גיל 60. בדיווח רואים חב"דניק, איש מעולה לכל הדעות, צועק: היהודים באים! מייד אחר כך מגיחים מתוך הצמחייה אחינו היהודים, הגברים, בגיל גיוס, ישר אל זרועות מציליהם, שיסדרו להם הסעה ומזון ומחסה וכרטיסים והגנה. אין על עם ישראל.

וחשבתי לי אחרי ששככה ההתרגשות: בעצם, למה זה בסדר? הוטלה חובת גיוס במדינה שנקלעה למלחמה. באיזה קטע בדיוק עושים היהודים דין לעצמם ונמלטים, ומקבלים סיוע מאחיהם המגיעים מישראל, כדי לא להתגייס ולא להפוך לפשטידת טילים? האם מוסרית זה קביל? אדם חי בתוך מדינה, קורא לעצמו אזרח שלה, מצביע בבחירות, יש לו מה להגיד על עתידה, והנה יום אחד מתרגשת צרה - והופ! הוא נזכר שיש לו עוד אזרחות רדומה, עוד מדינה שיכולה להיות ביתו, וברגע הוא משיל מעצמו את אדרת חובותיו האזרחיות הכבדה, והוא קליל כנוצה, מרחף אל חוף מבטחים בזכות יהדותו.

אם הייתי אוקראיני גוי, נגיד אחד שעשה תהליך אישי וסינן את המסרים האנטישמיים הזורמים בדם התרבות שם, והבין שמה שעשו סבא וסבתא שלו ליהודים לא רלוונטי יותר, ועם כל האהבה אליהם כבני אדם, כאנטישמים הם היו פשוט חיות רעות, ואז יום אחד היהודים סביבי, שטרחתי לראות כשווים לי, פתאום קמים ונעלמים בדיוק כשצריך להגן על המולדת ממפלצת ענקמונית הפולשת בלשונות של אש ורוע - מה הייתי חושב? מה הייתי מרגיש? גם כלפיהם וגם כלפי מדינתם או הקהילות באירופה הממהרות לקלוט אותם? והאם הייתי, אחרי שוך הקרבות במהרה בימינו, ממהר לקבל את הבוגדנים האלה בחזרה אל הקהילה שלי? האם הייתי חושב: נו, בזמן מצוקה כל אחד עושה מה שטוב לו, זה מובן ומקובל, או שהייתי סובר: החארות האלה הם לא שותפים אמיתיים. כשטוב הם פה, כשרע הם משאירים אותי להילחם ולמות והם מתפנקים במרכז קליטה בעפולה?

לא יודע, שאלה מורכבת. היא רק חידדה לי שלמטבע האוקראיני, הגריבניה, גם יש שני צדדים: מצד אחד חמלניצקי, מצד שני שליח חב"ד.

כנף

זה ברור, המטוס האומלל "כנף ציון" כבר לא יעוף לשום מקום. אחרי שבלע תקציב של 750 מיליון שקלים, מתברר שלהפעיל טיסות חכורות להסעת ראשי המדינה זה יותר זול, וחוץ מזה, איש בממשלה הנוכחית לא ידרוך במטוס שמסמל את השחיתות השלטונית של ימי נתניהו. טיסה בו תהיה כמו הזמנת ארגזי שמפניה ורודה ממילצ'ן. איש לא יעז.

בשבוע שעבר פורסם כי כשהמטוס כבר היה כמעט מוכן לצאת לדרכו הראשונה, עמוס בכל רכיב אלקטרוני שיש כרגע בעולם, נעצרה עבודת הגימור לחצי שנה שלמה בגלל החלפת גוני הריפוד והחיפוי בחלק המהודר של המטוס, על ידי משרד ראש הממשלה. אפשר להניח שלא ביבי הוא זה שמתעניין בגווני ריפודים, אבל כבר הוגשה תביעת דיבה נגד אמנון אברמוביץ' בגין מסקנות ברוח זאת, אז אסתפק בדברים אלה, יונית.

עכשיו נשאלת השאלה: מה עושים עם המטוס הזה, שנקנה משומש, מדגם שיצא מהשירות בכל חברות התעופה המובילות? למכור קשה עד בלתי אפשרי, לטוס בו לא כלכלי, ובכלל לא בטוח שעם כל התוספות הוא בכלל יצליח להתנתק מהמסלול בנתב"ג. שמעתי רעיון מעניין: להפוך אותו למוזיאון השחיתות הישראלי, לשים אותו בגן הוורדים מול הכנסת, ולהציג בו מוצגים מכל פרשיות השחיתות השלטונית שנחשפו בארץ. רעיון מגניב, אבל יש לי אחד יותר פרקטי.

ראש הממשלה בנט בחר להישאר בביתו ברעננה, והשכנים סובלים. הרחוב הפך ליעד מבוצר: גדרות, חומות, שומרים, הכל לפי המפרט של המחלקה לאבטחת אישים. ואחרי שבנט יסיים את תקופתו, אולי ייכנס לפיד לתפקיד. החומות ברעננה יפורקו ויעברו לרמת אביב ג', גם שם יש שכנים. ואני אומר: בין השכנים בבלפור לשכנים ברעננה עובר קו אחד. לא יכול להיות שראש ממשלה בישראל יגור בשכונת מגורים רגילה. זה מחיר שהסביבה אינה יכולה ואינה צריכה לשלם. לכן כנף ציון ייהפך למעון ציון. הוא כבר מספיק מפואר לקלוט לתוכו ראשי ממשלה, וכל מה שנותר הוא לפרק את כנפיו, להעמיסו על טריילר ארוך ולהובילו אל גבעת המטוס ליד ירושלים. שם, מבודד משכנים, יגור לו ראש הממשלה במטוס היוקרתי, וכל ערב כשיגיע הביתה ויעלה במדרגות, ייזכר בשחיתות ובהשפעותיה ויתקן מידותיו. כמו העבד ברומא שהיה הולך מאחורי מפקד ששב משדה הקרב ולוחש לו - ממנטו מורי. זכור שגם אתה תמות. היזהר מהשחיתות, פן תקורקע כמו כנף ציון.

טוויסט

דבר נפל בעולם החטיפים בישראל. החטיף העתיק טוויסט עבר מתיחת פנים, ומעתה הוא אינו דביק וצמיג אלא פריך ומתפצפץ בין השיניים. שוועת הציבור השמרן עולה לרקיע, אבל לי לא אכפת. אף פעם לא חיבבתי אותו, גם כשעבדתי כמוכר במזנון אי אז בשנים. למרות שיכולתי לאכול מה שרציתי מהמדפים, בטוויסט אף פעם לא נגעתי. תמיד העדפתי את "טיב טעם", "אגוזי", "פלא" ז"ל שהיה חטיף הקוקוס הציוני הראשון ונעלם, ואפילו "טורטית" הדל היה עדיף בעיניי. ואז הגיע טוויסט בעלילה, לפני 30 שנה בדיוק. ניזכר יחד.

הימים ימי "העולם הערב", התוכנית שארז טל ואני עשינו בערוץ 2 הניסיוני. כסף להפקה כמעט לא היה, ולמרות הרייטינג המשוגע של 35 אחוזים, לא היו הכנסות שגם יאפשרו את הפקת הפרק הבא וגם יפרנסו את היוצרים במידה סבירה. ואז הגיע רעיון מחברת "עלית" - נעשה חטיף "העולם הערב", דיוקנאות מר טל ועבדכם הנאמן יתנוססו על האריזה, כוח המכירה של להיט טלוויזיוני גדול יעשה את שלו, המזומנים יזרמו, הקופות יתמלאו, ליהודים תהיה אורה ושמחה.

חיש קל תכננו בעלית את החטיף, והוזמנו לטעום במשרדי החברה. שם נשלף חטיף מלבני, פריך ופריר, טעים ומלהיב, דומה במשהו לחטיף "גלילונית" שהיה נהוג אז, אך בצורה שטוחה, ופל עלים במילוי קרם, יאמי אקסטרה. נתנו את האישור, ועלית הלכו לייצר את החטיף.

חלף חודש, והנה יום אחד הגיעה משאית של עלית לאולפן ופרקה משלוח ראשון של ארגזים עם החטיף החדש. העטיפה היתה נאה בעינינו - מי לא יאהב עטיפה עם תמונתו. קצרי רוח קילפנו את האריזה, נעצנו שיניים בבשר החטיף, וגילינו מייד: לא גלילונית משודרגת, טוויסט משונמך. עלית נמלכה בדעתה ויצרה חטיף ירוד ביותר, האח המכוער של טוויסט, בלתי ניתן ללעיסה, דוחה ומעליב. ואכן, מאות אלפי אוהדי התוכנית קנו את החטיף פעם אחת, וחדלו. תוך זמן קצר נעלם חטיף "העולם הערב" מהחנויות, ורק לי יש עוד אחד בארון, להראות לנינים מי היה סבא רבא.

לכן כשעלית משדרגת את טוויסט למה שהיה צריך להיות חטיף "העולם הערב", אני רואה בזה צדק היסטורי, ומעלה על זה סטורי, ומדביק תמונה שלי על העטיפה, ונהנה מכל ביס. צדק נעשה בממלכת החטיפים, גם אם באיחור של 30 שנה.

avrigilad@gmail.com