שישי שלה: נטלי עטיה יוצאת שבת

ספרי על ימי שישי שלך.

"שישי הוא היום המועדף עלי בשבוע. יום קסום שמאפשר לי לעצור ולנוח. מאז שהפכתי לסטודנטית ב־2017, יום שישי הוא לרוב היום היחיד שבו אני מאפשרת לעצמי לישון עד מאוחר, או לקום מוקדם ללמוד. אם הבן החייל שלי, עינם בן ה־19, חוזר לסופ"ש הביתה, אני קמה בשש וחצי, מנקה את הבית לכבוד הנסיך ומעמידה סיר צ'ולנט עבורו ועבור בני עומאר (22). בכל שישי בצהריים אני מתייצבת לטיפול אצל הפסיכולוגית שלי, וכשאני חוזרת הביתה, אם הילדים לא נמצאים, אני עורכת קבלת שבת לעצמי, מדליקה נרות ריחניים, יושבת במרפסת ומתענגת על מזג האוויר, שהופך לציורי ומיוחד כשהשמש שוקעת לתוך השבת".

איך נראה ערב שבת עם משפחתך?

"בשלוש השנים האחרונות, מאז שהילדים בגרו וגם אנחנו, אנו נוטים לעשות ארוחה משותפת - הילדים, אביהם עגנון ואני. עגנון הוא בשלן על־חלל, וגם הבנים ירשו את יכולות הגורמה. לרוב אנחנו עורכים את הארוחות בדירה הקסומה של עגנון בתל אביב, או יוצאים יחד למסעדה וחוזרים לביתו, מדברים, שותים וצוחקים ביחד על עצמנו עם הילדים המשותפים שלנו. כשזה לא קורה, הבנים ואני מגיעים לארוחת שישי אצל הוריי, דונה ורחמים, יחד עם עוד בני משפחה. התחושה להגיע לחמימות המשפחתית והאוכל המוכר - היא מרוממת רוח. אבי מברך את כולנו וזה מקסים, כיוון שזה הכי כן ואוהב, היישר מתוך ליבו".

מה את אוהבת לעשות בשבת?

"אני זקוקה לטבע למען בריאותי, לשיקום הקשב ולאיזון הרגשי. תמיד אשמח לבלות בארץ, בין שבפארקים גדולים הסמוכים למקום מגוריי, ובין שבטיולים בצפון או בדרום. אני נאלמת דום מול אינסוף סגנונות ונופי הטבע. יש לי חלום להקים בית הבראה במדבר, עבור אנשים פרטיים הזקוקים למרגוע משגרת החיים המלחיצה, ועבור מטופלים שנמצאים טרום אשפוז פסיכיאטרי".

אם היית יכולה, היית רוצה לעצום את העיניים בשישי ולהתעורר בשבת ב...?

"במקום המסתור ברומניה שבו נמצאים חבריי מארגון 'התקווה', באודסה. זכיתי להכיר את הקהילה היהודית באודסה ב־2016, ועד תקופת הקורונה טסתי לשם אחת לחודש, לבקר את חברי הקהילה המסורים. אני דואגת מאוד לשלומם, ועומדת בקשר עם שירה, בתו של הרב בקשט. לו רק יכולתי לערוך עימם ערב שבת, שבו אנו מאוחדים סביב שולחן, שרים שירי שבת ומתמלאים אמונה ותקווה".