השורד האחרון: חוויית הריאליטי שלי

רבים שואלים אותי, "אם היו מציעים לך שוב ללכת ל'הישרדות', היית עושה את זה?", והתשובה שלי היא חד־משמעית, כן. בואו, לא אשקר, ההישרדות שלי בתוכנית הריאליטי, לפני כמעט ארבע שנים, לא היתה קלה בכלל, לא כשהייתי על האי, לא כשזרקו אותי לשבועיים וחצי כזומבי וגם לא שנה לאחר הצילומים, כשהתוכנית כבר עלתה ואני הייתי מקור לשנאה ציבורית.

ובניגוד לשמועות, על האי לא מצחצחים שיניים, אבל אפשר למצוא סוגי עשבים שאפשר להמיר אותם לקיסמים. וגם אין שירותים ציבוריים ובטח לא נייר טואלט, אבל מתחת לכל עץ קוקוס אפשר למצוא בקלות עלים בגודל שמתאים כמעט לכל ישבן, סוג של מגבון לא לח. והבנות? איך הרגליים שלהן נשארות כל כך חלקות? או, אז גם לכם, בתת התזונה הנכונה, לא יצמחו יותר שערות בשום מקום בגוף.

ובכל זאת, "הישרדות" בשבילי היתה סוג של חופשה. ללא טלפון, ללא תנאי שינה וללא אוכל (אבל הי, כבר קראתם פה שעשיתי דיאטות גרועות יותר בחיי), אבל אני נשבע לכם שההישרדות היומיומית שלנו בחיים הרבה יותר קשה מכל משחק טלוויזיה, מאתגר ככל שיהיה. אני מוכן לחתום היום על חופשת הישרדות חד־שנתית לכל החיים.

מחר ישודר פרק הגמר של "הישרדות VIP", ואני לא יכול שלא להיזכר ברגעים האישיים שלי במשחק ולא רק בגלל הרזון והשיזוף מעוררי הקנאה שחזרתי איתם לישראל.

מה יש במשחק הזה, שגורם לחלק מהשחקנים להפוך לרעים ולנקמניים כל כך זה כלפי זה? האגו? הפרס? התהילה? הכל ביחד? ואולי כי כך בדיוק צריך לשחק?

אני צופה בעונה הנוכחית ויודע שאילו הייתי איתם שם, זו היתה העונה שלי. הפעם, אני מרגיש, המשתתפים באו לשחק. גם אני ניסיתי אז לשחק את המשחק, עד שהחבר'ה הטובים שלי השליכו אותי לזומבי וקמלתי שם במשך שבועיים וחצי, שזה היה חלק מהמשחק וזה בסדר.

אני תוהה, האם כדי לנצח ב"הישרדות", אתה חייב להיות ביץ' מהגיהינום, או שיש גם דרכים אחרות לסלול את עצמך לגמר, מבלי להפוך לשנוא העם? ואם נחפור עמוק יותר, האם בחיים האמיתיים, כדי לנצח או להרוויח משהו, אנחנו גם צריכים להיות קצת נבזיים?

הרי החיים מלאים במשימות מאתגרות עד בלתי אפשריות, שאם לא נצלח אותן, נעמוד על שלנו ונחשוב על עצמנו, פשוט נישאר מאחור ונמות מבפנים. והחיים האמיתיים מורכבים מבריתות מכל סוג, אנלוגיות ודיגיטליות, אישיות וקבוצתיות, משפחתיות, כיתתיות או עסקיות, ואם לא נדע לקרוא היטב את המפה, אנחנו עלולים למצוא עצמנו עם מאצ'טות בגב או, חלילה, מחוץ לקבוצת הווטסאפ המשפחתית.

בחיים האישיים שלי, אני השורד הטוב במובן הטוב של המילה. זה גם מה שמנחה ומוביל אותי בעבודה, עם המשפחה ועם חבריי. אני מאמין שכדי לשרוד את החיים בהצלחה ובהנאה, צריך להיות אתה אבל לחשוב לא רק על עצמך, אלא גם על בעלי בריתך.

"הישרדות זה לחיות או למות", כתבה דנה ברגר המוכשרת, חברתי המהממת למשחק. "אני לוקחת סיכון, לא מפחדת מטעות, רק לא ליפול. לא ליפול, לא ליפול".