בשיח מתוקן, רוחש אמון, חכם וקצת רגוע - דמותו של מנחם בגין ז"ל, שהשבוע מלאו 30 שנה לפטירתו, היתה עומדת במוקד תשומת הלב והפולמוס הציבורי. אי אפשר להבין את מה שמתחולל כאן מבחינה חברתית ופוליטית, מבלי ללמוד ולהבין את מקומו של בגין במפה הפוליטית שלנו.
בן 5 הייתי כשהתחולל המהפך הפוליטי. אני לא באמת זוכר את האירוע, למרות שלילד חרדי סקרן יש נטייה לבקיאות פוליטית חולנית, ואת רוב שמות המתמודדים בבחירות 81' ו־84', שבהן הייתי כבר ילד בוגר, אני אכן זוכר בעל פה.
מה שאני כן זוכר הוא מה שזוכרים כנראה כל בני דורי שנמנו עם קבוצות שוליים ישראליות, מכל הסוגים: את הרוח הגדולה של השינוי שרבים התקשו בכלל להאמין שאכן התרחש. אני בהחלט יודע לספר על נקודה עלומה כלשהי בימי ילדותי, שבה קרה משהו ששינה את המדינה - וממש לטובה, מבחינתי. המשהו הזה הוא ללא ספק מהפך 77'.
איך קרה שקבוצות גדולות ודחויות העמידו בראשן דמות שונה כל כך מהן? איך נתנו כל כך הרבה מזרחים בעלי תודעת קיפוח את אמונם ביליד בריסק בעל מבטא של ראש ישיבה אשכנזי? איך העניקו חרדים את תמיכתם הבלתי מסויגת לחילוני ליברלי וראו בו את משיחם? איך החליטו רוב שומרי המצוות שהמנהיג המועדף עליהם הוא אשכנזי אליטיסט בן רחביה, נשוי בשלישית, בעל תדמית של נהנתן? אבל רגע: בגין הוא לא בן רחביה וגם היה נשוי לאשתו האחת כל חייו! אז זהו, שזו לא טעות. השאלה בעינה עומדת, והיא בדיוק אותה שאלה. ומי שלא מבין שאותה שאלה, ובעיקר אותה תשובה, רלוונטיות לשלטון בגין ולשלטון נתניהו כמה עשורים אחריו, לא באמת מבין מה קורה כאן.
כבר ראיתי כאלה שיודעים לבצע את ההשוואה הזאת בתצורתה המעוותת ומותחים קווים בין ה"הסתה" של שני המנהיגים - השוואה מרושעת שיכולה להתקיים רק בעולם מתנשא ומזלזל, שבו תמיכת קהל במנהיג יכולה להיות מובנת רק באמצעות הקטנה וזלזול; נניח לזה רגע.
ההשוואה האמיתית היא בעצם כלל לא השוואה. היא אותו מאזן כוחות בדיוק, שמתייצב על המגרש בשינויים קלים אז ועתה: קואליציה של קבוצות ויחידים שיודעים בדיוק מה הם רוצים ומה טוב להם, המתכנסת סביב מנהיג שהוא לא בהכרח בשר מבשרם, אבל שדעותיהם כדעותיו ברוב התחומים והוא מזוהה עם המנוע העיקרי שמניע אותם, מנוע ה"אחרות". מולם ניצב עם רב, שמתוך עמדה מתנשאת ובלתי ברורה מסרב לקבל את המבנה הפשוט והבסיסי הזה. על כן הוא ממציא לעצמו עולם פתלתל ומלא במשטמה, שבמרכזו פרסונה. פעם היה זה "האיש שיושב ליד חבר הכנסת באדר", היום זה האיש שיושב במסיכה על ספסל הנאשמים וצריך להסביר שלא היתה "היענות חריגה" בסיקורו באתר וואלה.
הנה המלצה לייסוד שיח חדש, נורמלי ומבריא, למי שמוכן לשמוע, כמובן: בואו לא נדבר ביבי. בואו נדבר בגין. זה בדיוק אותו פולמוס, וממרחק הזמן יהיה קל יותר לנהל אותו. השורה התחתונה תוכל לשרת אותנו כאן ועכשיו.
kobiarieli@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו