בצוק איתן ובנפאל, תמר נלחמה להציל חיים

ב־14 באוקטובר 2014, ערב שמחת תורה, התקשרה בתנו אפרת וסיפרה שיש סופה באנאפורנה", נזכרת ענת אריאל בערב שבו קיבלה לראשונה את הבשורה הקשה. "לא עברו כמה דקות, ומפקד הטייסת של תמר התקשר לבדוק מה המצב. בשלב הזה עוד לא דאגתי בכלל. חנן היה חולה, וזה מאוד נדיר שהוא חולה.

"במהלך הלילה שבו תמר היתה עדיין על ההר, אחת המטיילות הישראליות כתבה על פתק: 'יש סערה גדולה באנאפורנה, זקוקים לעזרה'. היא העבירה את הפתק למדריך נפאלי שירד מההר, וביקשה ממנו למסור אותו לישראלי הראשון שיפגוש בדרך.

"הנפאלי העביר את הפתק למטייל ישראלי, שיצר קשר עם שגרירות ישראל בנפאל. למעשה, רק בזכות הפתק הזה ידעו בנפאל על הסופה. כשחבריה מהטייסת של תמר, שיצאו ביחד איתה לטרק, הגיעו למטה, הם שוחחו עם אנשים מהטייסת בארץ ודיווחו לראשונה שלא ראו את תמר.

"בגלל מזג האוויר הקשה והחשיכה שירדה נאלצו כוחות החילוץ וההצלה לשוב על עקבותיהם ולהמתין לבוקר כדי לחדש את החיפושים. יום למחרת, בצהריים, מפקד הטייסת של תמר בא להיות איתנו ברגעי חוסר הוודאות. כעבור שעתיים קיבלנו את ההודעה המרה".

חנן: "זה היה בשעות הצהריים המאוחרות. החבר שיצא איתה התקשר ואמר לי שתמר לא הצליחה לרדת מההר, ושהיא קפאה למוות. כשהעדויות של החברים של תמר התחילו להגיע אלינו, הבנו שלמרות שהיא היתה באפיסת כוחות, היא המשיכה לרוץ לעבר המדריך הנפאלי בכל פעם שהוא נפל, כדי לעזור לו לקום.

"בנוסף, גילינו שכאשר כל הקבוצה הגיע לתחנה האחרונה על הפסגה, תמר נשכבה במשך שלוש שעות שלמות על חברתה לטיול, מאיה אורה, בבטן חשופה, כדי לחמם אותה. מאיה, שסבלה מהיפותרמיה קשה והיתה על סף מוות, ניצלה בזכות המעשה של תמר".

לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת

ענת: "הכאב הוא עצום, אבל אנחנו אנשים מאמינים, וקיבלנו את תמר ל־25 שנים מלאות. בחיים שלה היא נגעה בכל כך הרבה אנשים, הצילה חיים ומיצתה אותם עד תום. כנראה שהיא סיימה את תפקידה, ולנו לא נותר אלא להנציח אותה בדרך שבה היא חיה את חייה, ולא בדרך שבה היא מתה. תמר היתה אדם מאוד צנוע. היא בכלל לא רצתה את התואר 'נווטת הקרב הדתייה הראשונה'".

"נאבקנו במשרד הביטחון שיכיר בתמר כחלל צה"ל, אף שנהרגה בטיול ולא במהלך פעילות צבאית. כל מה שעניין אותנו הוא שתמר תקבל את הכבוד ואת ההכרה שמגיעים לה. לא הצלחתי להבין איך צה"ל עושה את ההפרדה בין הפעילות של תמר בצוק איתן, לבין הפעילות שלה בנפאל. בשני המקרים היא נלחמה כדי להציל חיים. בשני המקרים היא תפקדה כמפקדת בזירת קרבות".

חנן: "היום, לאחר שהיא הוכרה, יש לנו סוף־סוף קצת שקט ושלווה. למרות שתמר כבר לא איתנו, מאוד משמח אותנו לגלות שאנשים בוחרים להנציח אותה בגלל שהיא עוררה בהם השראה.

"לדוגמה, בארגון 'אלומה', שמכין נערות דתיות לשירות משמעותי, ושגם תמר הסתייעה בו, מקיימים מאז מותה כנס שנתי בשם 'כנפי תמר', שמטרתו לחשוף את החניכות לתכנים צבאיים ולמורשת קרב. אני יודע שבעקבות תמר, בנות דתיות רבות בחרו להתגייס ולבצע שירות משמעותי.

"לפני חודש הוזמנתי לחנוכת אשכול של גני ילדים בעפולה, שבו קראו לכל גן על שם אישה משמעותית. מאוד ריגש אותי לגלות שלצד גן רונה רמון יש גן תמר אריאל. מחמם את הלב לדעת שאולי בעתיד, בזכות תמר, ילדה קטנה בגן תבחר ללכת בדרכה".

סרן תמר אריאל היתה נווטת הקרב הדתייה הראשונה בצה"ל. בתום מבצע צוק איתן, שבו השתתפה ב־30 גיחות מבצעיות, נבחרה למצטיינת הטייסת. במהלך חופשה בנפאל, במוצאי יום כיפור 2014, יצאה תמר לטרק ברכס האנאפורנה. ביום האחרון של המסלול, 14 באוקטובר, התחוללה באזור סופת שלגים חריגה. הניצולים באירוע סיפרו כי תמר הצילה את חייה של אחת המטיילות כשנשכבה עליה כדי לחממה, וסייעה גם לאחרים. הוריה, ענת וחנן אריאל, ניהלו במשך כחמש שנים מאבק משפטי, עד שלפני חודשיים היא הוכרה כחלל צה"ל. היתה בת 25 במותה.

ראיינה: מיכל יעקב יצחקי