הרבה לפני שהתעמת עם השבטים התככניים ב"הישרדות VIP", חי דנדן בולוטין שנים ארוכות בחברת שבטים ילידים אמיתיים, כאלה שמסתתרים במעמקי הג'ונגלים של דרום אמריקה וצדים קופים (למרבה הצער) לטקסי החתונה שלהם.
ואם חשבתם שמה שעבר עליו עם ג'קי אזולאי ואודליה סויסה באי בפיליפינים היה השיא, חכו שתשמעו על החוויה המוטרפת באמת ברזומה שלו: השתתפות פעילה בטקס "איוואסקה" מסורתי, שכלל שתיית שיקוי הזיה מצמח שפירוש שמו הוא, תחזיקו חזק, מטפס הנשמות.
"מי ששותה את הצמח הזה, שפועל על קולטנים ספציפיים במוח, מרגיש שהנשמה שלו יוצאת מהגוף ומטיילת ביער. למעשה, אלו הזיות בקטע רוחני, ועברתי את הטקס הזה פעמיים. בפעם הראשונה לא הרגשתי כלום, אבל הפעם השנייה היתה חוויה יוצאת דופן שקשה לשכוח".
בתכלס, נשמע מפחיד. מה ראית כשהנשמה יצאה לך מהגוף?
"זה מין משקה ירוק מגעיל שהייתי צריך לשתות עם שאמאן, מרפא שאחראי לטקסים הרוחניים של השבט - כדי שהנשמה שלו 'תלווה' את שלי ביער. בשלב מסוים הוא התחיל לשיר ולתופף לי על הראש, ואני הרגשתי כאילו כל הבקתה זזה מתחת לרגליים שלי. הוא ביקש ממני לשכב בערסל, ואז באמת הרגשתי כאילו אני יוצא מהגוף ומטייל ביער, רואה חיפושיות זוהרות ועצים יפהפיים. בשלב מסוים ראינו יגואר".
מדהים ומלחיץ גם יחד.
"בתוך ההזיה שלי הרגשתי ששנינו חוזרים לבקתה בשלוש לפנות בוקר, מורידים מגפיים - ואני חוזר לערסל. כשדיברנו על מה שחווינו, הוא תיאר לי את כל מה שראינו, ובדיוק מדהים. זה היה מטורף, אבל מתברר שכל הזמן הזה בכלל לא זזנו מהמקום".
• • •
הוא בן 63 ("במקור אני דן, אבל בגיל 13 חבר הדביק לי את השם הכפול"), נולד בתל אביב. בגיל 12 עזב את העיר הגדולה ללימודים בבית הספר החקלאי בפרדס חנה. "היה לי חלום לגור בבית בודד ולגדל חיות בקרוואן", הוא מסביר. עם השנים, אגב, חלומו הוגשם: מאז 1998 הוא גר בחוות בודדים שממוקמת בין אופקים לנתיבות. "יש לנו 50 דונם זיתים, 15 דונם קוּבּוֹ (פרי מדרום אמריקה; ע"ס), וקצת חיטה ושעורה. בעבר היה לי עדר צאן, אבל מכרתי אותו. יש לנו בית מחסה לחיות בר, שבו אנחנו מטפלים בהן, ומשקמים ומחזירים לטבע את החיות שאפשר להחזיר".
הוא היה נער "מופרע", כהגדרתו, שגדל להיות מלח הארץ. "אפשר להגיד בעדינות שהיה לי עודף מרץ ועשיתי הרבה ברדק", הוא משחזר. "אני והחברים היינו גונבים תרנגולות מכל מיני מקומות ועושים על האש, לוקחים טרקטורים בלילה בלי רשות. אבל בסוף תיעלתי את האנרגיות למקום אחר וטוב יותר".
בולוטין חי בזוגיות עם לילך (52), פסיכולוגית, ויחד הם מגדלים ארבעה ילדים משותפים: אופק (22), שחזרה מטיול בדרום אמריקה, אשל (20), חיילת, עיתם (17), ונבט (14), שניהם תלמידי תיכון. "חיפשנו דברים שמחוברים לטבע ושיהיו עבריים ופשוטים", הוא מסביר את השמות המיוחדים שנתן לילדיו.
מה חשבו בבית על היציאה שלך ל"הישרדות" בפיליפינים?
"לילך היתה בעד, כי זאת חוויה, אבל היא לא דמיינה כמה תקלות יהיו בחווה. הילדים התנגדו בהתחלה, עד שבשלב מסוים הם החליטו שהם רוצים לפרגן - וכולם היו בעד. הם לא מתים על הפרסום".
בצבא שירת בסיירת מטכ"ל. "היה מרתק בטירוף", הוא משחזר. "הדברים שרואים בסרטי ג'יימס בונד פחות מעניינים ממה שאני ראיתי במו עיניי".
היית שותף למבצעים מפורסמים?
"היו דברים שאסור לספר, למעט שני מבצעים שהתפרסמו. אחד בקיבוץ משגב עם באפריל 1980, שבו חילצנו בני ערובה אחרי שמחבלים פלשתינים הגיעו מלבנון והשתלטו על בית הילדים של הקיבוץ בגבול. זה היה מבצע שחרור קצר ודרמטי. עמדנו שם שעות עם כל הציוד על הגב, אבל זה היה מאוד מרגש. המבצע השני היה מבצע בכפר ארנוּן שבלבנון באוגוסט 1980, שהוא גם כוון נגד מחבלים.
"היינו צוות קטן ומגובש, ונשארנו חברים עד היום. הרגשנו שאנחנו עושים דברים מעניינים וחשובים. זאת היתה קריעה, מסלול קשה מאוד של שנה ועשרה חודשים. ידעתי שאני עושה משהו חשוב למען ביטחון המדינה, ולא כקלישאה. כולנו חזרנו הביתה בשלום, אבל לצערי אחד החברים נפטר לא מזמן מקורונה".
• • •
אחרי הצבא טייל שלוש שנים בדרום אמריקה. כשחזר לארץ למד לתואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת תל אביב, וכמו הרבה דברים אחרים בחייו - החל להתפרנס בצורה מפתיעה. "עבדתי בדיג ובהדרכת סנפלינג. הייתי צריך לממן את שכר הלימוד ואת הקיום הבסיסי שלי".
גם נתת תרומות זרע.
"תרמתי זרע כדי לממן הכל, וגם כי מדובר במצווה של מעשה טוב. בשורה התחתונה זאת דרך לסייע לזוגות שלא יכולים להביא ילדים לעולם, ואני הייתי שם בשבילם. עם הצניעות שלי אמרתי שזו גם הדרך להשבחת הגזע האנושי".
הזכרת את הפרט הביוגרפי הזה גם באי ב"הישרדות", ומתברר שילדיך לא ידעו.
"לא זכרתי שבכלל לא סיפרתי להם על זה, והתברר שהילדים שלי גילו את זה על המסך. הם אמרו, רגע, אולי יש לנו מלא אחים בארץ. אם תראה שהגובה הממוצע בארץ עלה - תדע שזה הצליח".
לזוגתך סיפרת?
"אני לא זוכר אם היא ידעה, או שגם היא גילתה רק על המסך".
בתום הלימודים עזב שוב את הארץ לשנתיים באפריקה, במזרח ובדרום אמריקה. "עשיתי פעמיים מסע קיאקים בקרחונים של דרום צ'ילה. 1,100 קילומטרים. היינו הראשונים בעולם שעשו את זה. חודש וחצי לבד, בלי תקשורת, קרחונים מטורפים, סערות. דגנו דגים. ב־1986 ארגנתי את משלחת הטיפוס הראשונה בהרי ההימלאיה. חמישה שבועות טיפסנו על ההר".
כשחזר ארצה נרשם לתואר שני ברפואה, אבל עזב אחרי חודשיים להרפתקה חדשה. "מהלימודים השתעממתי. ואז סיפרו לי שמחפשים מישהו לחקור צמחי רפואה אינדיאניים באמזונס, וברגע ששמעתי את זה - ידעתי שאני רוצה. זאת היתה באמת חוויה מטורפת".
מה כבר יכול להיות מטורף בצמחים באמזונס?
"כל הפרויקט נמשך חמש שנים וחצי, מתוכן שלוש שנים וחצי עם השבטים האינדיאניים. מובן שבדקתי קודם לאן אני הולך. התחלתי בשבט שנחשב להכי 'מודרני', ואחרי שהתבססתי והכרתי, הגעתי לכפרים נידחים יותר. אחרי שנה התחלנו לעבוד עם שבט פרימיטיבי שצריך ללכת שישה ימים בתוך הג'ונגל כדי להגיע אליו.
"לאט־לאט התקרבתי אליהם באמצעות מורה דרך שעזר לנו. עשיתי כל מה שצריך כדי שזה יהיה בטוח וטוב. לחיות עם תרבויות כל כך שונות מאיתנו, זה מדהים. היתה לי בקתה משלי, שבה חייתי".
מלבד שיקוי ההזיה, זכורים לך עוד מקרים לא שגרתיים משם?
"הזמינו אותי פעם לחתונה בשבט, והתברר ששבועיים לפני הטקס הגברים יוצאים לצוד את כל האוכל שיוגש. בעצם יצאנו לצוד את כל הבשר והדגים, וכל מה שנאסף מובא לחתונה. לבקשת הכלה, צדנו גם כמה קופים. את הקופים המעושנים קושרים לראשים של חברותיה של הכלה, והן רוקדות ככה. בתרבות שלהם מדובר בסגולה לנישואים טובים. בסוף החתונה מחלקים לאורחים איברים של הקופים. מספיק לא שגרתי?"
ב־1995 חזר לארץ והקים חברת טיולים, אבל לא כאלה שייקחו אתכם לרכבת הרים ביורודיסני, אלא למקומות מיוחדים יותר בשילוב הרפתקאות. לפני חודש, למשל, חזר מטיול של שלושה שבועות באנטרקטיקה. כיום הוא נחשב מרצה מבוקש בתחום המסעות האתגריים, אבל מנסה להתרגל לחייו ככוכב ריאליטי.
"מוזר לי שעושים איתי סלפי ומבקשים ברכה וצילומים. אולי ייצא מזה קמפיין או משהו משתלם, אבל אני מניח שבעוד חודשיים-שלושה כבר לא יזכרו אותי. זה טוב לתקופה קצרה, אבל לא לכל החיים".
• • •
ואכן, קורות החיים של בולוטין עמוסים באירועים לא שגרתיים כאלה, שהכינו אותו פרפקט ליום שבו המלהק של "הישרדות" יציע לו לצאת להרפתקה שתשודר בפריים טיים.
"כשהתקשרו לשאול אותי, אמרתי קודם כל 'לא'. לא יודע למה. אבל חבר טוב אמר לי שאני חייב ללכת, כי אני בנוי בדיוק לזה. לא ממש הכרתי את 'הישרדות', ראיתי רק כמה פרקים כדי לדעת לקראת מה אני הולך. אפילו לא ידעתי שיש דבר שנקרא איחוד".
זה פורמט שגדוש באסטרטגיות, במניפולציות ובשקרים. הניצחון שלך הוא שהצלחת לא להסתכסך עם אף אחד.
"בסוף, כל אדם יוצא מה שהוא באמת. לא היתה לי אסטרטגיה, ובמניפולציות אני לא טוב. גם לא חשבתי איך אני אצא מול הצופים בבית. באתי לשרוד. אני גם מאמין שכל עוד יש שני שבטים, צריך להתאחד נגד השבט היריב ולא להתעסק בבריתות פנימיות בשבט. לצערי, זה לא קרה".
דנדן הודח השבוע ונשלח לבקתה מבודדת, עם אפשרות שעוד ישוב למשחק. המעמד שלאורך השנים היה סיוט להרבה משתתפים ב"הישרדות", ובראשם אילנה אביטל, היה מבחינתו "חוויה של חופש" - ובעיקר העניק לו הרבה שקט מהשורדת ג'קי אזולאי.
"ג'קי במציאות הרבה יותר גרועה ממה שרואים על המסך. היא מאוד כוחנית, לא נותנת לאף אחד אחר לדבר, וככה היא גם בחיים. היא מדברת בקול רם, שתלטנית ומשתיקה את כולם. היתה אווירה כזאת מגעילה שלפעמים פשוט נעלמתי".
אבל צריך גם להודות שהיא שיחקה יפה.
"מבחינת המשחק היא עשתה לכולם בית ספר. היא גאונה, כי היא שיקרה מלא פעמים לזהר שטראוס, ובכל פעם הוא האמין לה מחדש. לדעתי היא יכלה לעשות אותו דבר גם בלי להיות מגעילה. היא חכמה ופיקחית, אבל לא היתה צריכה להיות דורסנית. תראה כמה אנשים בכו בגללה במשחק, ובגללי אף אחד לא בכה, למרות שגם אני הדחתי אנשים.
"זרקו את שנינו לאי בודד, ואני מודה שכשהיינו רק שנינו - ראיתי בה גם צדדים אחרים. אני באמת חושב שהיא אישה טובה, ואני לא אומר שהיא מכשפה, אבל כשהיא בחברה יש לה צורך להשתלט ולהתערב בעניינים של אחרים. חבל לי, כי היא היתה צריכה להיות מלכה. אני בטוח שהמון לא מבסוטים ממנה".
היו עוד משתתפים שלא הסתדרת איתם?
"עם כל השאר הסתדרתי טוב, למעט כמה ויכוחים עם שירה פרבר. אני מת על אודליה סויסה, ואני גם חבר טוב של מייקל לואיס, יובל המבולבל ויהונתן בשן".
חוץ מג'קי, מה היו האתגרים שלך על האי?
"ביומיום שלי אני מפונק. אני, למשל, לא מטייל בלי מגבונים לחים, אבל בעיקר היה לי קשה בלי דקה אחת של פרטיות. בהתחלה היה מאוד כיף, כי היתה אווירה נעימה. אחרי האיחוד התחילה להפריע לי האווירה. אתמול, כשהדיחו אותי, היתה לי הקלה. סוף־סוף קצת שקט מכל התככים והמזימות".
איך העברת את הזמן לבד?
"ניסיתי לדוג, נחתי, חיפשתי דברים מעניינים ביער. היה לי הרבה זמן פנוי, כי לא טחנו לי את המוח. הגעתי לשם אחרי 40 יום, והיה כיף להיות לבד".
אתה ממשיך לקבל תגובות ברחוב?
"כן, ותגובות טובות. יש כאלה שאומרים שהייתי צריך להיות יותר אסרטיבי ולעשות יותר בריתות, ואני קצת מצטער שלא עשיתי".
מה חשבת, אגב, על ברית הבנות?
"לא קניתי אותה. זאת היתה ברית חרטא בעיניי".
אין פה אחוות נשים ואלמנטים פמיניסטיים?
"ברית הבנות דוברה מההתחלה, ושירה היא באמת פמיניסטית, אבל ג'קי עלתה על הגל ובנתה על זה סיפור שעד עכשיו עובד לה ממש יפה. בהתחלה היא שיחקה על המזרחים־אשכנזים, ואחר כך עברה לברית נשים. לפני זה לא שמעתי את אלה אייבינדר, נניח, מדברת על אחוות נשים. זה לגיטימי, כי זה משחק, אבל אני לא מאמין שזה בא ממקום של העצמה נשית. תשאל אותן מי היתה גולדה מאיר - והן לא יידעו".
בתחילת העונה דובר באמת על השד העדתי. מה דעתך בסוגיה?
"ג'קי מאוד פמפמה את זה, אבל אודליה מרוקאית לא פחות מג'קי ולא שמעתי אותה מתבכיינת על המזרחיות שלה. אודליה התבכיינה על הבית החרדי ועל אבא מתעלל, אבל לא על השד העדתי. אמא שלי אמרה לי, 'ג'קי בוכה על ילדות עשוקה? שאני אספר לה איזו ילדות רעבה היתה לי?'. כל אחד יכול לקחת את סיפורי הילדות שלו לכל מקום, וג'קי לוקחת אותם למקום מתקרבן. הרגיז אותי מאוד שהנושא הזה בכלל עולה. אנחנו ב־2022, מה המוצא קשור עכשיו?"
ומה החלומות הלאה?
"ברור לי שאני סלב לדקה, ואני לא מתכוון לעבור מריאליטי לריאליטי".
לא נראה אותך בהשקות?
"השקות? מה לי ולזה, אלא אם כן זה חשוב למישהו מהחבר'ה, או שזה נועד למטרה חשובה. אם מייקל לואיס ישיק איזה מוצר, מובן שאגיע לפרגן. או, למשל, קובי מאור התקשר אלי וסיפר שיש ילד שצריך שנפרגן לו, ובשבוע הבא אני הולך לעשות את זה".
erans@israelhayom.co.il