איור: יהודה נוני, Nuni-art.com

דמוגרפיה: לאחוז במקל הפלשתיני משני קצותיו

תנו לי עוד מיליון יהודים בישראל, ואנחנו בשלים לסיים את הסכסוך עם הערבים לתמיד

חידה: האם ניתן לאחוז את המקל בשני קצותיו? תשובה: כן. אם הוא ממש קצר. הסבר - השבוע פרסם הדמוגרף והשגריר לשעבר יורם אטינגר, בפודקסט של ידידי לשעבר (עד שנהיה מתנגד חיסונים) משה פייגלין, נתון מדהים. מספר הפלשתינים ביו"ש אינו שלושה מיליון כפי שהם טוענים בשקרנותם הכרונית, אלא בסך הכל מיליון וחצי.

איך? פשוט. לטענתו, הם לא גורעים מאוכלוסייתם אנשים שעזבו כבר לפני שנים רבות, ואינם מצייתים לכלל הבינלאומי שאדם שנסע, אחרי שנה לא נספר בין אזרחי מדינתו. יש מהשטחים הגירה שלילית עזה, גם מעזה יש הגירה רבה מאוד, וכמו שהם עדיין סופרים את המתים כחיים, וכמו שהם מונים את תושבי מזרח ירושלים תושבי ישראל גם כתושביהם, גם המהגרים נספרים ומנפחים את האוכלוסייה פי שניים.

אלה חדשות חשובות מאוד. כי בעודנו מנסים לחשוב בפעם האלף איך אנחנו מחזיקים את המקל הפלשתיני משני קצותיו, גם נותנים להם מדינה וגם לא, מתברר שהמקל שלהם קצר הרבה יותר, וייתכן שבתוך כמה שנים יהיה אפשר להחזיקו מפה ומשם, ולתת לכל ערביי יו"ש בתנאים מסוימים ומחמירים מאוד אזרחות ישראלית, ולבלוע את כל יהודה ושומרון אל קרבנו, משל היו דונייצק ולוהנסק.

מדינה דו־לאומית? בהחלט. אנחנו כבר חיים באחת כזאת, ותוספת של מיליון ערבים מיו"ש לא תשנה הרבה את יחסי הכוחות, עכשיו כשגלי עלייה חדשים מתחממים על הקווים באוקראינה, בצרפת, באמריקה ובכל הריכוזים היהודיים החשופים לאנטישמיות גואה. יש לשים לב - מי עוזב את השטחים? צעירים, משכילים, כאלה שיש להם אופציה לחיים סבירים בחו"ל. מי נשאר? המבוגרים.

כלומר, מגמת הקיטון באוכלוסייה שם עוד תתגבר, ועלינו לעשות הכל כדי לעודד בדרכים תרבותיות את כל מי שיכול לעזוב ללכת לגורלו. הייתי שוקל אפילו תמיכה כספית בעוזבים בלי שיידעו שאלה אל־יהוד שעוזרים להם.

כמובן, אזרחות ישראלית לא תינתן אוטומטית, היא תהיה כרוכה בבחירות לאישור המהלך, שם וכאן, בהצהרת נאמנות, בלימוד עברית בסיסית, בהחלפת מערכת החינוך במערכת ישראלית (רחמים עליהם), ובהתניית כל תעודת זהות כחולה בהפסקת כל פעילות לאומנית פלילית. מי שייתפס, יישלל ויעוף. יחד עם המשפחה. לדעתי הם ילכו על זה בשמחה.

החלת הריבונות על כל יהודה ושומרון, כולל מתן אזרחות לתושבים הערבים, היא צעד מרחיק לכת, אבל אפשרי, לפחות במציאות האלטרנטיבית שבה אני חי. תנו לי עוד מיליון יהודים בישראל, ואנחנו בשלים לסיים את הסכסוך לתמיד.

 

גזענות

מופע הגזענות של ח"כ אמסלם דוד לא מפסיק לרגע. כל מה שלא מסתדר לו בחיים, זה מכיוון שקוראים לו אמסלם דוד, והוא מזרחי, והוא מקופח מערכתית. לכן, כשהשבוע הוא קיבל דחייה שנייה מבית המשפט העליון לעתירה שהגיש, הוא פתח שוב באיזה התקף זעם של הבריון המתקרבן, האשים את נשיאת בית המשפט בגזענות, ואף טען שהוא לא פחות חכם ממנה, אמירה שאנשים חכמים בדרך כלל לא אומרים.

הבהיר יפה במאמר ב"הארץ" פרופ' יצחק זמיר, לשעבר שופט עליון בעצמו, שאמסלם הגיש בקשה שאינו יכול להגיש, לא כי הוא אמסלם, אלא כי האדם שהעתירה בעניינו, בועז לוי, לא הגיש עתירה בעצמו. לא ניתן להגיש עתירה בשמו של אדם שאינו עותר. זה החוק.

חוק טוב? לא יודע. האם החוק הזה חוקק מלכתחילה כדי לשים רגל לחבר הכנסת אמסלם דוד כשירצה למנות אדם לתפקיד מנכ"ל התעשייה האווירית? אולי כן, לכו תדעו. אם אכן כך, המחוקק חשב הרבה קדימה. יפה.

אני בכלל טוען שמי שגזען בכל הסיפור פה זה ח"כ אמסלם. אדם שכל הזמן רואה את כל העולם בחלוקה לגזעים, הוא הגזען. ואם הוא גם מאשים עדה גדולה ועצומה בגזענות כתכונה מולדת, הוא גזען שבעתיים, ובא לו לייבא את הגזענות החדשה, נגד לבנים, ארצה. נדמה לו שהוא ירוויח מזה, אבל רווחים מתחושת קיפוח מלאכותית לא מחזיקים הרבה זמן מעמד.

למה מלאכותית? כי הוא היה שר, והוא חבר כנסת, והוא אדם חזק. האם למרות שהוא אמסלם דוד, או דווקא בזכות זה? אני מעדיף לחשוב שבלי קשר לעדה שלו. את מי זה מעניין היום. התקדמנו.

לייבא את שיח הגזע המשתולל במערב לישראל - זה אסון. עם כל הטוב שבנו, אנחנו עם עצבני, ואם מגרדים לנו בשייכות העדתית חזק מספיק, אנחנו מגיבים חזק. מוציאים מהימ"חים את הנשק הכי כואב, את הדיבור הגזעני. וזה יכול לפורר אותנו. זה יכול להחיות את העדתיות, אנשים חלילה יתבצרו בעדתם הישנה לצורכי ביטחון.

זה לא משתלם, מר אמסלם. כולם ישלמו ואתה תשלם. אין סיבה פוליטית חשובה מספיק לערער בגללה את הסדר החברתי. זה לא הזמן למלחמות אזרחים. יש לנו את איראן על הראש. תודה. אני מאמין שאין אדם מגיע לדרגת ח"כ אלא אם כן יש לו כישורים מיוחדים. מצפה לראות מח"כ אמסלם דוד עוד מכישוריו המיוחדים שהביאוהו למשכן, משהו בכיוון של אהבת חינם.

 

שלט

יום אחד הלך השלט של האוטו לאיבוד. זה שמנחש את התקרבותי לרכבי הנאמן מרחוק ופותח בעצמו את שעריו אלי. אני אוהב את השלט שלי, כי בניגוד לשלט של פעם, הפרימיטיבי ההוא, שהיה צריך ללחוץ על כפתור כדי לפתוח ולהתעייף ים, באלה החדשים יש זיהוי טלפתי כלשהו, לא צריך ללחוץ, רק להחזיק בתיק, ולמשתמש ינעם.

בכל מקרה, חיפשתי את השלט, לא נמצא. האוטו לא ידע שאני מתקרב. כאילו פגישה בין שני זרים, נשאר אדיש ומנוכר. נאלצתי להוציא את הספייר ממחבואו הסודי בשידה שליד הדלת, במגירה האמצעית. נותרתי חשוף.

אדם ללא מפתח נוסף הוא אדם פגיע. אימפריות נפלו על דברים כאלה. הבנתי: חייב לקנות שלט חדש, כי אדם במעמדי הציבורי אינו יכול להסתמך על שלט אחד בלבד, שמא ילך אף הוא לאיבוד, והאוטו ייסגר לנצח, קפסולת זמן נצחית.

היתה לי תחושה כשהתקשרתי למוסכניק המעולה שלי, דודו, שתגיע בשורה כספית מוגזמת. מישהו יחתוך קופון על הלחץ שלי מזה שיש לי רק שלט אחד. פנה דודו לחברה, פורד אגב, וביקש הצעת מחיר. הגיעה ההצעה. 1,929 שקלים, ושנת 1929 היתה שנת השפל הגדול. עכשיו מבין למה. מחירי השלטים.

נשמתי עמוק. חשבתי - הרי דברים נוטים ללכת לאיבוד, אבל אם נותנים בהם אמון, הם מתגלים פתאום. וכדי לחזק את הנקודה הזאת מצאתי באותו רגע את משקפי השמש שלי שנפרדתי מהם בליבי אחרי שלא היו בשום מקום מהבוקר. פתאום הופיעו בתא של התיק. קסם. אז שלט לא יחזור? בטח שכן. באיזה תרמיל, באיזה כיס, מאחורי עציץ, הוא יגיע.

השאלה מה יגיע קודם. איבוד השלט השני, או מציאת הראשון. כי משעה שיש רק אחד, מהלחץ והאחריות שיש עליו, השני נעלם די מהר. לתמיד. פניתי לידידי הטוב ג'ף בזוס. שאלתי: תגיד ג'ף, יש לך במקרה שלט של פורד 2017? בוודאי, אמר ג'ף, ובשנייה שהוא אמר "בוודאי" הוא הרוויח 57 מיליון דולר מעוד אנשים כמוני. הנה, תראה, 180 שקלים. צחקתי. בארץ זה יקר פי עשרה. חזירים אצלכם בארץ, אמר ג'ף בזוס, והלך לטפל בלקוח אחר.

אלף אחוז רווח אתם רוצים לעשות עלי? נסחפתם. 200 אני בולע, 300 אני מבליג. אלף זה מחוץ לתחום. לכן, וכי זה מה שעושים היום, אני מחרים מהיום שלטי רחק לרכב מחברת פורד. נראה איך הם יזחלו על ארבע, אפילו על ארבע על ארבע, רק שאני אפסיק את זה. רק מוודא רגע שהשלט שהזמנתי עובד.

avrigilad@gmail.com

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...