אם יש בשורה חיובית אחת שהביאה מגיפת הקורונה למגזר החרדי, היא שייכת לעולם השידוכים. הנגיף, והמשבר הכלכלי שהגיע איתו, הורידו את "מחירי" החתנים החרדים המובחרים במאות אלפי שקלים, ולדברי מומחים - הירידה כאן כדי להישאר.
"בעולם השידוכים החרדי מקובל מאז ומעולם 'לשלם' היטב על חתן מובחר", מסביר חיים (22), תלמיד ישיבת מיר בירושלים, בעצמו בגיל השידוכים. "הדבר שאליו שואפים העילויים הרציניים ביותר בישיבות הוא לקבל מהצד של הבחורה מה שנקרא 'סידור מלא'. כלומר, דירה חדשה במקום טוב - ירושלים או בני ברק - ריהוט וכל היתר, בלי שהחתן יצטרך לעסוק בקטע הכלכלי, כדי שיוכל ללמוד תורה בראש שקט. הסכומים הרקיעו שחקים, וכמובן רק בעלי היכולת הרשו לעצמם חתן עילוי שכזה, בסכומים האלה".
בעידן הקורונה החגיגה נעצרה. כעת גם הגבירים החרדים מתקשים להרשות לעצמם לשלם מיליון שקלים ויותר לחתן עילוי. "שוק החתנים חווה ירידה כלכלית חדה של מאות אלפי שקלים לחתן", מסביר אלי קורן (37), שדכן חרדי ותיק, "להערכתי, הירידה הזאת לא עומדת להשתנות כל כך מהר. ברגע שהסכומים כבר ירדו, לא בטוח שהם יחזרו למה שהיו".
לדברי קורן, רבים מבני המגזר החרדי שמחים על המגמה המסתמנת בחסות הקורונה. "דרישות סכומי העתק בין הצדדים קיבלו יותר פרופורציות. הרבה משפחות שביקשו 800 אלף שקלים על חתן מובחר מדברות כעת על 500 אלף. אנשים הבינו שהמגזר חייב לקבל מושגים קצת יותר הגיוניים למי שרוצים לחתן את ילדיהם.
"הקורונה העניקה תקווה למשפחות שהן לא מרובות יכולת - להשיג שידוך מובחר. הציבור הבין שהעולם נאבק במגיפה שמשביתה משפחות ולוקחת אנשים לעולם אחר, אז כל ההתנהלות הכלכלית והדרישות השתנו. וברגע שהדרישות ירדו - הן לא יחזרו כל כך מהר לרמתן מלפני הקורונה. שידוכים רבים שיוצאים כעת לדרך מתחילים בסכומים הגיוניים יותר בהשוואה לעבר".
***
ממש כמו עולם הדייטים החילוני, גם עולם השידוכים החרדי חווה שינויים רבים בעידן הקורונה. אלא שבמקרה של המגזר השמרן, מדובר בשינויים מרחיקי לכת שאיש לא ציפה להם.
"שוק השידוכים השתנה במובנים רבים כל כך", אומרת שרה פכטר, בעלת משרד פרסום במגזר החרדי ואמא ל־11. פכטר, שכבר חיתנה כמה מילדיה, מקבלת בימים אלה הצעות שידוך לבנה ולבתה הבאים בתור - שניהם בתחילת שנות ה־20 לחייהם - וגם מציעה בעצמה הצעות שידוך לבנות של מכרותיה. "אני לא שדכנית במקצוע, אבל אני פוגשת תמיד אנשים במגזר ועושה שידוכים על הדרך. עשיתי כבר 18 שידוכים, ובהם של הבן שלי", היא מבהירה.
אז מה השתנה מאז פלש הנגיף לחיינו?
"עולם השידוכים החרדי היה מקובע מאוד", מסבירה פכטר, "היתה דרך מסוימת שבה התקדם כל שידוך, איך הוא הולך, איפה נפגשים ועוד. הקורונה ערערה את זה, שינתה את הלך הדברים, שינויים שחלקם, אני מקווה, יישארו כאן עוד הרבה זמן.
"לדוגמה, המפגש הראשון בין צעירים חרדים התרחש פעמים רבות בביתה של הבחורה. בימי הקורונה אף אחד לא מעוניין להיכנס לבית זר, אז הצעירים יוצאים לבדם לפארק לפגישה ראשונה, ורק אחרי שמצאו ביניהם התאמה - הוריהם נפגשו בזום או בטלפון.
"אם לא בבית, פגישות שידוכים נעשו עד לקורונה גם בלובי של בתי מלון, בירושלים או בתל אביב. כעת, בלית ברירה, יוצאים לפגישות בטבע, בפארקים פתוחים. יש הרבה בחורים ובחורות שנפגשו כך בחודשיים האחרונים, וזה עשה להם רק טוב. גם כעת, כשכבר יש הקלות - זה נשאר. השוק לא מקובע כמו שהיה לפני כן".
לדברי פכטר, השינוי המהותי ביותר שניכר לאחרונה נוגע לכל המתרחש אחרי סגירת השידוך, כשבני הזוג מסכימים להתחתן. "עד לקורונה, ברגע הזה החל בדרך כלל מרוץ של שלושה־ארבעה חודשים לסגור אולם גדול, עם 500-400 מוזמנים לפחות, ובדרך כלל הרבה יותר, תזמורת גדולה, צוות צלמים, עיצובים ומה לא.
"עכשיו פתאום אנשים למדו שאפשר לערוך חתונות קטנות וצנועות בחצרות בתים, או איפשהו במקום ירוק, וזה לא פחות יפה מחתונה ענקית ומפוצצת - וגם חוסך עשרות אלפי שקלים ויותר. אני רואה היום אנשים שמארסים את ילדיהם, כשכבר יש הקלות במרחב הציבורי, והם עדיין לא מתכננים חתונות ענק כמו לפני הקורונה. כולי תקווה שזה יישאר כך. זאת הקלה כלכלית משמעותית מאוד למשפחות ברוכות ילדים".
ראובן פול (50), דמות מוכרת במגזר החרדי, מתנדב ותיק בארגוני "הצלה" בארץ, אירס לפני כשלושה שבועות בירושלים, בעיצומם של ימי הסגר, את בנו גידי עם אסתי נוסבוים. תהליך השידוך כולו התנהל בצל הקורונה.
"נהוג לקיים את הפגישה הראשונה בלובי מלון, אבל היות שהמלונות היו סגורים, הפגישות נערכו בבית של משפחה אמריקנית בירושלים, עם גינה גדולה, ושם בני הזוג חשו חופשיים ומשוחררים. זה היה פתרון טוב עבורם, הם הרגישו בגינה נוח", מסביר פול.
"אחרי שתי פגישות כאלה, סביב חג הפסח, הם עברו למשהו חדש: פגישות ברכב הסעות. גידי מתנדב ב'דרכי מרים', ארגון חסד שמפעיל מערך היסעים לבתי חולים, אז הוא רתם את הנסיעות שלו, כמובן באישור ולפי כל הכללים, לפגישות השידוכים, על בסיס זמן ההתנדבות שלו. גידי פשוט תפס יוזמה ואמר לאסתי, 'בואי איתי להתנדב'.
"הם נסעו לקחת ילד חולה לטיפולים בתל השומר, ובזמן ההמתנה לסיום הטיפול שלו הם נסעו סתם כך ברחובות ודיברו, גלויים דרך חלונות הרכב, כך שלא נוצרה בעיית צניעות. כך היו להם שעתיים־שלוש של זמן איכות ביחד להכיר, וגם הזדמנות לצאת מירושלים בימי הסגר, כשאף אחד לא הורשה לצאת סתם כך מהעיר. בפגישה נוספת ביניהם ברכב הם יצאו להביא תרופה לחולה בנתניה".
פול, בעצה אחת עם הוריה של אסתי, קבעו את מועד החתונה לסמוך לט"ו באב, אבל טרם סגרו תאריך מדויק ואולם. "אנחנו מתלבטים עדיין מה לעשות. לפי כל ההערכות, בט"ו באב כבר לא תהיה מגבלה על מספר המשתתפים בחתונות. כלומר, עקרונית נוכל לערוך חתונה גדולה, כמו עם ילדיי האחרים. אבל אנחנו שואלים את עצמנו, מי אמר שצריך את זה?
"היו לנו בימי הסגר כמה 'חתונות קורונה' במשפחה, מצומצמות וצנועות, והן היו מיוחדות ויפות. יכול להיות שזה מה שנעשה גם אנחנו. אז אולי לא עם 20 איש בלבד, כמו שהיה מותר אז, אלא עם 150-100 מוזמנים, אבל לא בטוח שנערוך חתונת ענק".
***
פול מספר שהוא משוחח בימים האחרונים עם חברים חרדים, שגם הם, כמוהו, עומדים לחתן את צאצאיהם. "יש לי לא מעט חברים שאירסו בשבועות האחרונים את הילדים. אני רואה שיש בהם כאלה שהפנימו את הקורונה ויש כאלה שלא. יש כאלה שחיים עדיין בבועה, חושבים שככל שיעשו אירוע גדול יותר - כך זה יהפוך אותם ל'שווים' יותר. הסוג הזה של אנשים לא השתנה, אבל אני חושב שרוב חבריי כן השתנו. הם שמחו שהציבור החרדי הפנים שאפשר לערוך גם חתונות אחרות, צנועות הרבה יותר".
לדברי פול, ניכרת ירידה חדה בתקציבי החתונות, כנגזרת מהמצב הכלכלי בעידן הקורונה. "שאלת מיליון הדולר היא אם זה יישאר כך בשנה הקרובה וגם הלאה. באופן אישי אני מאמין שהשינוי הכלכלי בעריכת האירועים יישאר איתנו. גם אם הקורונה תיעלם לגמרי, אנשים ימשיכו לחפש, כמוני, מקומות קטנים ומשפחתיים יותר, לקיים בהם אירועים יפים.
"בדרך כלל, כשאתה עושה חתונה ענקית ושוכח להזמין מישהו - הוא נעלב. אתה כל הזמן לחוץ, את מי שכחתי להזמין? אבל כשאתה עורך 'חתונת קורונה', זה כבר לא רלוונטי. כל אחד מבין למה לא הזמנת אותו, כי אתה עושה חתונה קטנה במשפחה המצומצמת, וזהו. אני מאמין שהחתונות האלה יתפסו. הייתי היום באזור נתניה, לבחון מקום מקסים לחתונה שכולל כמה מתחמים קטנים, ובעל הבית אמר לי, 'אתה לא מבין כמה חרדים מגיעים אלי, מירושלים עד נתניה'.
"גם חרדים תושבי ירושלים מבינים שהם יכולים לערוך חתונה מחוץ לעיר, וכשעושים את החתונה בנתניה, נניח, כבר ברור שמדובר באירוע קטן יותר. הרי הם לא יתזזו לנתניה אלף איש, אלא 150-100 איש, בני משפחה וחברים קרובים. אני לא בטוח כמה זה חוסך במחיר, אבל גם אם לא, יש משהו נחמד בחתונה קטנה במקום רגוע יותר".
פול מצביע על שינוי תפיסתי נוסף שניכר במגזר בעידן הקורונה: "יש כמה מתחמים יפים בהרי ירושלים, עם מרחבי מדשאות, שמציעים אירועי חתונה שנמתחים על סוף השבוע כולו, כשהחופה נערכת בחמישי, והחגיגה נמשכת בשישי וב'שבת חתן' עם כל האורחים. כל זה במחיר שהיה עולה לך לעשות חתונה רגילה באולם רגיל, אם היית מזמין מספר גדול של אורחים, כפי שהיה מקובל. במחיר של חתונה רגילה אתה מקבל גם שבת וגם מקום פסטורלי.
"הקורונה פשוט פתחה ערוצים חדשים בראש. עד למגיפה גם אנשים שלא היה להם כסף אמרו לעצמם, 'אני חייב לעשות חתונה גדולה'. היום גם חרדים עשירים אומרים לעצמם, 'בשביל מה אנחנו צריכים את זה?'"
קורן השדכן מסכים: "המשבר הכלכלי, במציאות הנוכחית, גרם לכך שמשפחות רבות נשארו ללא מקור הכנסה. פתאום אני שומע משפחות שאומרות לי, 'נעשה חתונות צנועות עם 50 איש, מה רע?' חתונות עם זמר ואורגן במקום תזמורת עם שבעה כלי נשיפה, ובאוהל או על גג במקום באולם מנקר עיניים.
"איך אמא אחת אמרה לי? 'הזוג הצעיר צריך רק את עצמו בחתונה. האורחים וכל הפוזות מסביב לא מוסיפים כלום, חוץ מתחושה טובה להורים. אז כבר עדיף אירוע קטן וצנוע'".
דליה קורצוויל (43) היא שליחת חב"ד, יחד עם בעלה, מנחם, בעיר דניפרו שבאוקראינה. משם היא משמשת שדכנית, בעיקר בתוך קהילת חב"ד, עם רזומה של לא מעט שידוכים. כעת גם היא בטוחה שהשינויים בשוק השידוכים החרדי בימי הקורונה יהפכו לנורמה חדשה.
תפקידה של קורצוויל, במיוחד בימים אלה, קשה משל שדכן חרדי רגיל, שכן חלק גדול משידוכי הצעירים בקהילת חב"ד נרקם בין משפחות חב"דניקיות ממדינות שונות, כשלעיתים הזוג הצעיר ייצא בעצמו לשליחות במדינה שלישית. בחודשים האחרונים, כשטיסות בינלאומיות הפכו נדירות ביותר, המשימה שלה מאתגרת פי כמה.
"ולמרות הכל, זה קורה. יש הצעות שידוכים, ויש גם פגישות בין צעירים חרדים ממדינות שונות - דרך זום או הווידאו בווטסאפ. נכון, זה לא נוח, ורבים היו מעדיפים את הפגישה האמיתית, אבל זה המצב כרגע, ויש לא מעט שעושים את זה. אחרים מבקשים להמתין שתסתיים התקופה הזאת.
"בישראל קל יותר, כי היו פתרונות לפגישה אמיתית גם בימי הסגר. אם אחד מבני הזוג, למשל, הוגדר כעובד חיוני, הוא היה יכול לנסוע לעיר אחרת ולהיפגש, באופן המותר, כמובן".
קורצוויל מזכירה יתרון מפתיע נוסף שהתלווה לשידוכים בימי הקורונה: "כשכולם היו סגורים בבית ורבים לא עבדו, היה למשודכים יותר זמן לברר ולבדוק את הצעות השידוך שהם קיבלו. זה שינוי שחלחל בעקבות המצב, ואני מקווה שיישאר איתנו".
משפחות סגרו שידוך רק בפגישות בזום?
"לא. אני לא מכירה שום זוג שסגר שידוך רק דרך זום. הרי לא מצפים מאף אחד להחליט החלטת חיים חשובה כזאת דרך מחשב".
את הצלחת "לסגור שידוך" בתקופה הזאת?
"חיברתי בשבועות האחרונים כמה זוגות, גם ממדינות שונות, והם בתהליך. אבל יש הרבה פניות, בהחלט. אנשים שינו את חייהם בעקבות הקורונה, נמצאים פחות במרוץ היומיומי, והם פנויים יותר לשמוע הצעות שידוך. זאת היתה בעיה גדולה בעיניי בעבר, שאנשים היו עסוקים בעבודה ובקריירה ולא פנויים לשמוע. כעת, אחרי שתקופה ארוכה ישבו בבית, לבד, הם הבינו שאולי הגיע הזמן לשמוע הצעות, לברר וגם לצאת".
ואיך נפגשים? לדברי קורצוויל, פשוט מוצאים פתרונות. "אני מפגישה כעת זוג בני 40 פלוס, שנמצא בפרק ב', הוא מקנדה והיא מסמרקנד, והם פשוט נפגשים בווידאו. מתי הם ייפגשו פיזית? ה' יודע. אין כרגע טיסות, אבל הם מכירים ומתקדמים. פשוט עובדים עם מה שיש ומקווים שהחתונה לא תצטרך להיות בווטסאפ.
"יש כאלה שנמנעים מפגישות בזום, אם אחד מהצדדים נמצא בחו"ל ולא ידוע מתי בני הזוג ייפגשו באמת. אני מבינה את זה מאוד. מצד שני, יש כאלה שאומרים: 'ניפגש ומקסימום נשתדך, וה' גדול'. הרי הכל נמצא עכשיו בסימן שאלה, אז אין טעם לוותר על אפשרויות שכן קיימות.
"אצלי העידן הזה עשה שינוי חזק. עד היום לא ממש יכולתי לפגוש את האנשים שאני מציעה להם הצעות שידוכים, בגלל מגוריי בחו"ל, והכל התנהל בשיחות טלפון. תחשוב: בקושי הכרתי את מי שמעבר לקו, וכבר הייתי מציעה הצעות. מאז הקורונה פגישות הזום לצורכי שידוך הפכו לדבר הגיוני, וכעת אני פוגשת בכל ערב בווידאו אנשים שמדברים איתי, מספרים לי על עצמם, על חלומותיהם ועל רצונותיהם עם מי להתחתן, ואני מרגישה אותם מקרוב.
"אני בהחלט חושבת שהקורונה הביאה איתה שינוי גדול בכל נושא השידוכים: פחות שיתוף שמות טכני בין משתדכים פוטנציאליים, ויותר קשר נפשי בין השדכן למשודכים, באופן שיקל עליו למצוא בעבורם שידוך. גם למשודכים יש כעת יותר זמן לחשוב עם מי הם רוצים להיפגש. היה להם הרבה זמן להרגיש בדידות ומחסור, ואני מאמינה שזה יביא רבים מהם למחשבות חדשות, להסכים לדברים שאולי לא הסכימו להתפשר עליהם בעבר אצל בת הזוג או בן הזוג. כעת הם מסתכלים קצת אחרת על התמונה, מבינים שמציעים להם אנשים מקסימים, וחבל שהם מתעקשים".
***
חיים שלר, יועץ מוכר בתחום השידוכים במגזר החרדי המודרני יותר, שכולל חרד"לים ודתיים לאומיים, אומר שאת שידוכי הציבור שמולו הוא עובד הקורונה דווקא בלמה. "זה ציבור שהוא עקרונית פתוח ומשוחרר יותר, והקורונה חסמה אותו. אתה אומר לבחור ישיבה להיפגש דרך הטלפון או באפליקציה, ומבחינתו זה לא כל כך יכול לעבוד.
"אז המתנתי לחזרה לשגרה, כדי שאוכל להפגיש אנשים פנים אל פנים. אני דוגל בהיכרות אמיתית, פרונטלית, ופחות בשיחות טלפון ובשיחות זום, שבעיניי לא מובילות לשום דבר. האפשרות להיכרות ראשונית בין בני אדם לא מתרחשת בזום, ממש כמו שהלימוד דרך הזום לא דומה ללימודים רגילים. בשידוכים שמתנהלים ככה שני הצדדים 'מעופפים', לא חשים בפגישה אמיתית.
"עשיתי אמנם שידוך בימי הקורונה, אבל הוא התחיל לפני המגיפה, והיה לו בסיס מסודר. היה גם זוג אחר שהצעתי, ושרצה להיפגש - אבל לא מצא מקום. אז דאגתי שתיפתח במיוחד בשבילו גלידרייה מסוימת בתל אביב, כדי שתהיה פגישה".
אם אני מבין נכון, בציבור החרדי־מודרני צפוי להשתחרר כעת "פקק" גדול של משתדכים, כשכולם ייצאו בבת אחת לשוק שאחרי הקורונה.
"זה נושא שאני טרוד בו, אבל אל תשכח שאנשים מחפשים לעצמם את הטוב ביותר, וזה תהליך שלוקח זמן, כך שלא בהכרח יהיה פקק של מבקשי שידוך חרדים. אני גם לא אתחיל פתאום להפגיש כעת, אחרי הקורונה, 900 זוגות בבת אחת. עבורי הקורונה היתה תקופה שבה ניתן לי זמן להכיר טוב יותר את הפונים אלי, לנסות להתאים להם בני זוג ולדאוג להם לפגישות שיתקיימו כעת - עם החזרה לשגרה.
"יש לי חשש שצעירים שהיו בלחץ בזמן הקורונה השתדכו, ואולי, חלילה, בעוד כמה שבועות הם יעזבו את השידוך. זה המצב שאני רוצה למנוע, ולכן לא הפגשתי סתם כך זוגות בקורונה. הופעל הרבה לחץ על בחורים ובחורות בימי הקורונה, וזה אחד הדברים הכי לא טובים שיש בשידוכים".
***
ועוד חידוש יחסי הביאה איתה הקורונה למגזר החרדי: "שידוכי המרפסות".
בימי הסגר, כשאסור היה להיפגש פנים אל פנים, הראש החרדי דאג לפתרונות יצירתיים בצורת שידוכים בין שכנים לאותו בניין. לדברי השדכנים החרדים, מדובר במגמה שאולי תימשך גם עם תום המגיפה. "אנשים הבינו שלא תמיד חייבים לחפש רחוק", אומרת פכטר, "לפעמים השידוך שלך נמצא ממש מעבר לדלת".
בבני ברק, למשל, השתדכו חסיד וחסידת ויז'ניץ, שמתגוררים באותו בניין, בשכונת ויז'ניץ בעיר. כדי להגיע למסיבת האירוסים לא היה צורך בנסיעה לאולם, אלא רק לטפס במדרגות קומה אחת מעל ולהרים יחד "לחיים".
גם בשכונת רמת בית שמש א' נרשם בימי הסגר שידוך דומה. דוד גולד ורחלי גרואן, שני צעירים חרדים שגרים בית מול בית, התארסו לעיני שאר השכנים, שהתפללו איתם יום־יום ב"מנייני המרפסות". הקורונה גרמה לבני הזוג לצמצם את מרחב החיפושים לשידוך, ואחרי כמה פגישות ברדיוס הקרוב - הם התארסו.
"המרפסת שלנו נמצאת ממש מול המרפסת שלהם", מספר באושר ירמי גולד (49), אביו של דוד, בערב האירוסים של בנו, "אנחנו מכירים כשכנים הרבה שנים, אבל בני הזוג עצמם לא הכירו מעולם קודם לכן. היא בחורה חסודה מ'בית יעקב' והוא בחור ישיבה שקדן.
"דוד החליט לפני פסח שהוא מוכן להתחיל לשמוע שידוכים, והתחלנו לחפש עבורו. אשתי התחילה לעבור עם חברה על שמות של בנות שאולי מתאימות, ואז שמה של רחלי, השכנה ממול, עלה. אשתי אמרה: 'ראיתי אותה כמה פעמים, היא נראית בחורה מאוד לעניין, טובה ונחמדה'. אני אמרתי: 'אם היא שכנה שלנו כבר עשר שנים, ואני אפילו לא זוכר שראיתי אותה - זה סימן שהיא בחורה צנועה'. גם דוד לא ראה אותה מעולם קודם, למרות שהם שכנים, והיא לא ראתה אותו. זה מדהים! שכנים כל כך הרבה שנים, אבל לא ראו אף פעם זה את זה".
את התקדמות השידוך מייחס גולד למנייני התפילות מהמרפסות שהתקיימו ברחוב שבו גרות שתי המשפחות. "אצלנו מתקיימים כבר כחודשיים מנייני מרפסות לתפילה, כשאנשים מתפללים בתוך הבית או במרפסת, מניין כשר עם 15 אנשים, שלוש פעמים בכל יום.
"בזכות המניין הביתי הזה אמא של רחלי, וגם אשתי, התפללו בכל יום בחודשיים האחרונים במניין. אשתי סיפרה לי שבאחד הימים היא ראתה את רחלי בחצר הבית שלה ומשהו נדלק אצלה. כעבור שבוע החברה שלה העלתה את שמה, ומשם הכל התגלגל".
גם פגישות השידוכים של בני הזוג, מספר גולד, נערכו ברחוב מגוריהם. "יש כאן לידנו חדרון כזה של התעמלות, והם נפגשו שם פעם אחת, ופעם נוספת בצד השני של הרחוב. אשתי והמחותנת סידרו בכל יום משהו אחר. היתה גם פעם שבה הם נפגשו על ספסל ברחוב, עם בקבוק קולה. כך נערכו חמש פגישות. בליל שבת הם יצאו קצת לטייל כאן ברחוב, וזהו. הכל קרה בטווח של 20-10 מטרים ליד הבית, לא יותר".
חברת המשפחה, שהציעה את השידוך, היא שהתנהלה בין שתי המשפחות. "החלטנו שלמרות שאנחנו מכירים כשכנים, נזדקק לה. כי מה היה קורה, למשל, אם אחד הצדדים לא היה מעוניין? זה היה יוצר אי־נעימות אם היינו מנסים לקדם את השידוך ישירות בינינו. כך הכל התנהל דרך השדכנית החברה, עד שהגיע הזמן שהשניים כבר לא היו צריכים שדכנים - והחליטו להתארס.
"מייד כשהזוג חזר מפגישת הצעת הנישואים, שאותה ערכו בפארק סמוך, כל השכנים יצאו החוצה מהבתים ושרו לכבודם. אני והילדים שלי רקדנו באמצע, כשכולם שרים מהמרפסות. זה שידוך שהוא ממש ברכה מהשמיים".
שרה פכטר בטוחה שהמגזר יראה עוד הרבה שידוכים דומים, גם בחזרה המלאה לשגרה. "שידוכים בין שכנים היו בעבר מקובלים פחות בציבור החרדי, אבל הקורונה הרגילה אותנו, כאמור, ללא מעט דברים חדשים".
קורצוויל: "גם אני מכירה בני זוג שגרים בסמיכות בכפר חב"ד ונפגשו בבית אחד הסבים, בחדר שקט. זה היה מקסים. והיה עוד מקרה של צעיר וצעירה שכנים, גם הם מכפר חב"ד, שמשום מה איש לא חשב לשדך ביניהם, אבל כעת, אחרי שהקורונה פתחה לאנשים את הראש, מכרים שלהם אמרו: 'למה אנחנו מחפשים רחוק?' - והציעו אותם. הם אכן השתדכו.
"הקורונה יצרה מצב שבו אנשים מוכנים לשמוע הצעות שאולי לא היו שומעים קודם. הצעירים רוצים להתחתן, והם למדו כעת לחפש את הדברים החיוביים יותר זה בזה, ולא את המגרעות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
