מאמן כדורגל: המקצוע הגרוע בישראל

1. "זה הולך להיות קל. AJAX זה נוזל ניקוי". (ביל שנקלי, מאמן ליברפול, רגע לפני שליברפול מובסת 5:1 על ידי אייאקס ב־1966).

השבוע סיים וילי רוטנשטיינר שלוש וחצי שנים סוערות בנבחרת הלאומית ובכדורגל הישראלי בכלל. האוסטרי יורד מהבמה המקומית, אבל משאיר חותם משמעותי, למרות שלא השיג את משאת נפשנו ואת השאיפה של מעסיקתו, ההתאחדות לכדורגל, להביא את הנבחרת לטורניר חשוב, יורו או גביע עולמי.

הכדורגל הישראלי נמצא באחת משעותיו הקשות. כשמדברים על סגל המאמנים הבכירים, אלה שעובדים בליגת העל, יותר ממחציתם פוטרו עוד לפני שהגענו למחצית העונה בינואר. אנחנו חשופים גם לאירועים עצובים, שלא לומר עלובים, שמלמדים לאיזה שפל מגיעים מקבלי ההחלטות ביחסם למאמנים.

קחו, למשל, את שרון מימר. פארסת החתמתו בבית"ר וסיום עבודתו באותו יום, אחרי אימון אחד, משום שמשה חוגג החתים, בלי לעדכן את אלי אוחנה, את יוסי אבוקסיס. אותו אבוקסיס שהיה בסכסוך ובנתק מוחלט מבית"ר יותר מ־20 שנה, עד שנדרשה שיחת סולחה וריכוך בין אבוקסיס לאוחנה כדי להכשיר את המינוי. יותר מזה, אוחנה התקשר לבעלים של בני יהודה, מעסיקתו הקודמת של אבוקסיס, כדי לוודא שחוגג אכן החתים את אבוקסיס. עד כדי כך אוחנה לא האמין לבעלים של קבוצתו.

נחזור לרוטנשטיינר. אם היינו עושים סקר אמיתי, סביר להניח שהאוסטרי היה זוכה לתמיכת רוב אוהדי הכדורגל בישראל. מעבר לשיפור קורס הפרו ולהתקדמות בהכשרת המאמנים תחת פיקוחו, ההתנהלות התרבותית שלו בלטה למרחקים, במיוחד נוכח ההידרדרות, גם הפיזית וגם בשיח.

הנבחרת, למרות שלא הגיעה איתו ליעדים הנכספים, התקדמה ברמת המשחק ובמוכנות הטקטית למשימות וסגרה פערים מנבחרות טובות ממנה כמו סקוטלנד, אוסטריה, צ'כיה וסלובקיה. עם כולן שיחקה בגובה העיניים, יזמה וכבשה - אבל גם רוטנשטיינר, במעט הימים שבהם השחקנים נמצאים ברשותו, לא יכול לתקן חוליים בסיסיים אצל הכדורגלן הישראלי. בעצם, שום מאמן בעולם, גם לא יורגן קלופ או פפ גווארדיולה, לא יוכלו להבריא כדורגלן ישראלי. תוציאו לעצמכם את זה מהראש.

השבוע, בתוכנית הרדיו שלו, הציע אייל ברקוביץ' את עצמו לאימון הנבחרת, בחינם. הוא הרי מנהל עם ההתאחדות לכדורגל כבר שנים רומן עקר, שנועד בעיקר לשמר את השיח התקשורתי בנוגע לרלוונטיות שלו לתפקיד.

ברקו העלה לשיחה את אבי נמני. שניהם שייכים ל"דור הזהב" של הנבחרת, אז שיחקו בה הכישרונות הגדולים ביותר. גם הם, ביחד עם חיים רביבו, איציק זוהר, ראובן עטר, יוסי אבוקסיס, טל בנין ואחרים - לא הביאו את הנבחרת לשומקום. למרות הניצחון ההרואי ההוא בפריז, הקמפיינים שבהם השתתפו ייזכרו בעיקר בשל הפארסה המוסרית בפרשת נערות הליווי במשחק נגד דנמרק.

בניגוד לברקוביץ', שהתייחס לתפקיד המאמן הלאומי בביטול וקבע שאפשר לאמן את הנבחרת "על הדרך" - למשל, הוא ונמני או ברק בכר ורן בן שמעון, שיעשו זאת במקביל לעבודתם בקבוצות - נמני אמר שמינוי מאמן לאומי הוא תהליך שדורש בדיקה רצינית, והוסיף שבהתאחדות לכדורגל יש הרבה כסף, ושאפשר לשלם למאמן מיליוני יורו אם צריך.

לא ממש, אבי. בהתאחדות לא משלמים מיליוני יורו עבור מאמן. זה לא יעבור ברמה הציבורית, וגם מקבלי ההחלטות מבינים כנראה שגם מאמן יקר ומוכר הוא עדיין לא ערובה לקדם את הכדורגלן הישראלי, שסובל מבעיות בסיסיות בגלל בית גידול לקוי מרגע שהתחיל לבעוט בכדור.

אחת הסיבות לעזיבתו של רוטנשטיינר, שעלות שכרו היא כ־2 מיליון שקלים לשנה, סכום נמוך בסטנדרט אירופי, היא שההתאחדות חושבת שהוא יקר לה. אם את האוסטרי לא מצליחים להכיל כאן כלכלית, איזה מאמן טוב ובכיר ממנו יוכלו להביא?

קחו דוגמאות מהעולם: יואכים לאב מקבל בגרמניה 5 מיליון יורו, דידייה דשאן (צרפת) 4 מיליון, גארת' סאות'גייט (אנגליה) 3.7 מיליון, פרננדו סנטוס (פורטוגל) 2.61 מיליון, גרהם ארנולד (אוסטרליה) 1.4 מיליון, פאולו בנטו (דרום קוריאה) 1.4 מיליון. זלאטקו דאליץ', שהוביל את קרואטיה, מדינה ענייה בהרבה מישראל, לגמר המונדיאל האחרון - מרוויח כ־700 אלף דולר. הסכומים הם ברוטו.

מעבר לסיכוי האפסי להביא מאמן זר בכיר, כדאי לזכור מה עלה בגורלם של ריצ'רד נילסן (זכה עם דנמרק ביורו 92') ולואיס פרננדס, שלפני ישראל אימן בפריז סן ז'רמן, באתלטיק בילבאו ו... בבית"ר ירושלים. שניהם עזבו בטעם מר, כשהתקשורת מזנבת בהם. בכלל, עיתונאי הכדורגל הישראלים לא מחבבים במיוחד מאמנים זרים, מכיוון שהם מצמצמים את היכולת שלהם להתערב ולבחוש.

די אם נבחן את פניהם של ניר קלינגר, רוני לוי, שרון מימר, קובי רפואה, מנחם קורצקי, יוסי מזרחי, יוסי אבוקסיס ואפילו ברק בכר - נבין שהם לא נהנים בעבודה שלהם, שלא לדבר על הפגיעה בבריאותם (מזרחי, קלינגר, אלי גוטמן - א"פ).

גם שכר עבודה גבוה משמעותית מהממוצע במשק לא ממתיק את הגלולה המרה, שאותה הם בולעים ימים רבים בעונה. בתקופות משבריות, או אפילו כשקבוצתם במקום שני ונלחמת על אליפות - מאמן הוא יעד מרכזי לחיצי הביקורת. מכיוון שאי אפשר לפטר את השחקנים - מקסימום להחליף כמה מהם - הוא המטרה הקלה להדחה. בקיצור, חוץ אולי משוטף כלים במסעדה, מאמן כדורגל הוא המקצוע הגרוע ביותר בישראל.

2. השבוע פורסם מכרז למינוי יו"ר חדש לאיגוד השופטים. לפני שבועיים התראיינה כאן היו"ר היוצאת, רונית תירוש, שאמרה שבתנאים הנוכחיים, התפקיד הזה מיותר. שימו לב לסעיף 6 במכרז לתפקיד: "על המועמד/ת שלא להיות בעל/ת זיקה במשך שבע השנים האחרונות לקבוצת כדורגל או לאיגוד השופטים".

אתה הבנת את זה, ברוך? בהתאחדות לכדורגל לא מעוניינים שיו"ר האיגוד יהיה מחובר לענף. הם מעדיפים אאוטסיידר שפשוט לא יפריע.

Aviadp65@gmail.com