מוחמד אבו יונס יושב בקומה השנייה של משרדו הצנוע באזור הצ'ק פוסט של חיפה. על השולחן הרבה מסמכים. הטלפון מצלצל, והוא נראה עסוק. בסוף הוא מרים ראש, לוחץ לי יד, מחייך חיוך קטן ומתקשר למזכירה שלו, שיושבת בקומה התחתונה, מבקש לא להעביר לו שיחות.
העלייה של בני סכנין לליגת העל אחרי עונה אחת בלאומית נראית אולי מובנת מאליה, כשזוכרים שמדובר בקבוצה שהפכה להיות חלק מהנוף הקבוע בכדורגל הישראלי, אבל עד לפני חודשיים הסיכוי לעלות נראה כמעט מופרך. היא התחילה את העונה בתחתית, פיטרה בתוך פחות משנה שני מאמנים, שלחה הביתה שחקנים שנחשבו אייקונים - וכמעט ברגע האחרון הבטיחה את כרטיס העלייה השני, כשהיא מקדימה את המועדון העשיר מראשל"צ, בראשות עמוס לוזון.
ביום ראשון השבוע אותתה סכנין על כוונותיה, כשהבטיחה מקום יוקרתי בגמר גביע הטוטו מול האלופה מכבי תל אביב. במסגרת המפעל היא ניצחה את הפועל חיפה ואת מכבי חיפה היומרנית של ברק בכר, וסיימה בתיקו עם קריית שמונה. השבוע דווח כי שניים משחקניה, מארון גנטוס והמגן הניגרי החדש איקוום אוטין, נמצאו חיוביים לקורונה. למרות זאת, תתמודד הקבוצה בשבת מול מכבי תל אביב.
"אנחנו לא ברמה שלהם", אומר אבו יונס, "אבל נבוא כאנדרדוג וניתן הכל. אם אום אל־פחם העיפה אותם בגביע המדינה, אז סכנין לא יכולה? בוא נראה".
אבל ההצלחה גובה מחיר, ולפני שלושה שבועות זה הסתיים בצנתור בליבו של אבו יונס בן ה־59. "זה קרה בשבת אחרי הצהריים. הייתי בישיבה בעירייה, הרגשתי לחץ בחזה והתחלתי להזיע. יש לנו בסכנין חדר מיון קדמי, ונסעתי לשם. לחץ הדם שלי היה 190, מייד הזמינו לי אמבולנס לבית החולים רוטשילד בחיפה.
"למחרת צנתרו אותי. מצאו סתימה של 99 אחוז בעורק הראשי. טיפלו בי ד"ר שולי הית'אם וכל המחלקה שם. הרופאים אמרו לי שקיבלתי כרטיס צהוב, ושאלוהים אוהב אותי. אני לא מעשן כלום, גם לא נרגילה, ולא מרשה שיעשנו אצלי באוטו. ביום ראשון צנתרו, ביום שני הלכתי הביתה".
אולי אלוהים אוהב אותך, אבל בעירייה שלך כנראה אוהבים אותך פחות, אם אתה יוצא משם באמבולנס.
"אתה יודע, הגעתי לכדורגל לפני תשע שנים. נכנסתי לישיבה הראשונה של מנהלת הליגה, כל בעלי הקבוצות ישבו שם. ואז ג'קי בן זקן אמר לי שכשהוא נכנס לכדורגל, הוא היה בטוח שאת רוב הזמן יקדיש לעסקים, ושהכדורגל ייקח לו שעה ביום. בסוף יצא שהוא משקיע בזה את כל היום ומשאיר שעה לעסקים.
"אני מעריך שאני מקדיש 40 אחוז מהזמן שלי לכדורגל, ו־60 אחוז לעסק שלי (מ.ס.י, מפעל לייצור זכוכית; א"פ). בפגישה שלי בעירייה, כשלא הרגשתי טוב, אמרתי להם שלא באתי לכדורגל לכל החיים, ושאני לא יכול לעשות הכל לבד ובלי עזרה".
למה אתה לבד?
"יש 31 אלף תושבים בסכנין, וחוץ מאבו יונס, אין אף אחד שנותן באמת כתף. אנחנו אמורים לקבל תמיכה של מיליון שקל מהעירייה, שזה לא באמת מיליון אלא 700 אלף, אבל לא קיבלנו שקל. תמיד יש את התירוצים האלה של משבר הקורונה, אבל בני סכנין זה כבר 20 שנה הפנים של המגזר, מפעל יחסי הציבור הכי טוב שקם לנו, ואנחנו שוברים אותו כל פעם מבפנים".
פעם השם המוכר בסכנין היה מאזן גנאים. איתו זכיתם בגביע. הקבוצה הפכה אותו לראש עיר.
"מאזן גנאים היה ראש עיר שתי קדנציות, ובבחירות ב־2018 הפסיד לספואת אבו ריא. מאזן לא תמך בקבוצה, ולפעמים אפילו הפריע לנו. לכן תמכתי בספואת. תבין, אני לא קבלן של הצלחות. יש קבוצות עם תקציב של 80 מיליון שקל, שלא מביאות תואר כבר עשר שנים. אני עשיתי טעות כשירדתי ליגה והמשכתי להחזיק בליגה לאומית תקציב של ליגת על. מהראן ראדי קיבל אצלי מיליון שקל, פיראס מוגרבי חצי מיליון, השוער קנדיל 500 אלף, עטאא ג'אבר 450 אלף. תוסיף לזה את כל סיפור הקורונה, שהוריד את ההכנסות שלנו לאפס.
"אבל אף אחד לא מתחשב, בטח לא השחקנים. בא אלי מהראן ראדי ואומר שהוא מוכן להוריד 30 אלף שקל מהמיליון שלו. אמרתי לו: 'מהראן, אם ככה, אל תוותר לי על שום דבר'. מה שאני עברתי פה בשנתיים האחרונות, אני לא מאחל לאף אחד".
ראש העיר הנוכחי, שתמכת בו, לא עוזר?
"כשהיינו בשיא המשבר שלנו בתחילת העונה, הוא כתב פוסט שהאחריות עלי. מעולם לא ברחתי מאחריות, ואני שם בהצלחות ובכישלונות. בפגישה האחרונה, כשלא הרגשתי טוב, הוא רצה להתפייס. אבל אני צריך אותו גם בימים קשים, לא רק כשיש הצלחה.
"אתה יודע איך זה. כשיש הצלחה, כולם עולים על האונייה. מנהיגות נמדדת בתקופת משבר. היתה הפגנה של האולטראס נגדי, איזה 100 איש, והרגשתי לבד".
אתה אומר שמאזן גנאים הפריע לך. למה, בעצם?
"אספר לך סיפור. כשמאזן היה ראש העיר, הוא הזמין לפגישה את מנכ"ל בנק הפועלים אריק פינטו. הלכתי לפגישה, ומאזן ביקש מפינטו שיעזור לצעירי העיר בקבלת משכנתאות ושיתמוך בקבוצה. לעזור במשכנתאות זה דיבור סתמי, הכל תלוי ביכולות הכלכליות. לגבי הקבוצה, פינטו אמר שיקנה מינויים ב־10,000 שקל. האמת? הרגשתי נעלב, כמעט מושפל.
"ביקשתי מראש שייתנו זמן לשאלות לפינטו, אבל לא נתנו. בחוץ פגשתי אותו ואמרתי לו בפנים מה אני חושב. אנשים הרגישו לא נעים מאיך שדיברתי איתו, בצורה ישירה, אבל אחרי כמה ימים קיבלתי טלפון מהמזכירה שלו, שהוא מבקש להיפגש איתי. בפגישה התברר לי שאבא של אחמד טיבי, שמאוד מחובר ומקורב לקבוצה, ניהל בזמנו את הסניף בטייבה.
"בפגישה פינטו הודיע שיתמוך ב־200 אלף שקל במחלקת הנוער. אמרתי לו: 'זה קטן עליכם'. ואז הוא הציע שניתן לו חדר אח"מים באצטדיון, כדי שיוכל להזמין למשחקים לקוחות של הבנק או מנהלי סניפים בצפון, והוא יוסיף עוד 150 אלף שקל.
"למחרת הזמנתי איש גבס וחשמלאי, לקחתי חדר קיים באצטדיון, שמנו פרקט ותלינו מסך טלוויזיה. יופי של חדר אח"מים, שיכניס כסף לקבוצה.
"אחרי יום אני יושב בעסק ומקבל טלפון ממאזן: 'מה אתה עושה, האצטדיון לא שלך, אתה לא בעל הבית פה'. הבנתי הכל ועצרתי את זה. אבל בבחירות המקומיות אחרי האירוע הזה, עבדתי בשביל זה שמאזן לא יהיה ראש עיר.
"הוא לא בא למשחקים, לא בא למשחק העונה נגד ראשל"צ למרות שהזמנתי אותו. עכשיו, כשעלינו בחזרה לליגת העל, מי צריך להתקשר אלי ראשון? מאזן, נכון? לא התקשר. לפני שבוע הוא מצלצל ואומר: 'בוא ניפגש לקפה'. שאלתי אותו למה הוא לא בא למשחקים, למה לא התקשר לברך, למה לא רצה שאבנה חדר אח"מים. הרי זה לא שהרסתי משהו כדי לבנות. לקחתי חדר קיים, בניתי וציידתי אותו, הכל על חשבוני".
במגזר הערבי, כשאתה איש ציבור או איש עסקים, תחושות המצוקה והחוסר מביאות אותך לשלוח זרועות גם לתחומים לא קשורים. ככה, לפני שנתיים, כששינו זוארץ מונה לתקופה קצרה ליו"ר ההתאחדות לכדורגל, ניצל אבו יונס את העובדה שזוארץ הוא גם מנכ"ל חברת סי דאטה ליבוא מחשבים, וביחד הם מימנו רכישת 33 מחשבים לחטיבת הביניים בעיר, שבה לא היה אפילו מחשב אחד.
בחודש מאי האחרון, פעמיים, בהפרש של שלושה שבועות, מכוניתו וביתו של אבו יונס היו מטרות לירי מנשק חי. בפעם השנייה, יומיים אחרי שבנו חילק 600 מנות למשפחות נזקקות לקראת הרמדאן, זה היה ירי מסכן חיים, שכמעט פגע בבן. אבו יונס מייחס את האיומים על חייו למכרזי הבנייה סביב פרויקט רפואי בסגנון אסותא, שבו הוא משקיע בעיר, בשיתוף בית החולים איכילוב.
"מבחינה טיפול רפואי, האזור שלנו מרוחק ולא מכוסה כמו שצריך. אנחנו במרחק 45 דקות נסיעה מבית החולים פוריה בטבריה, 45 דקות מבית החולים העמק בעפולה, 45 דקות מנצרת, 45 דקות מחיפה. זה זמן קריטי להצלת חיים, ובכלל, אנשים זקוקים לראות רופאים ולקבל טיפולים זמינים.
"אני בונה ארבעה חדרי ניתוח לטיפולים אמבולטוריים, קטנים ובינוניים, ואני מאמין שלקראת מארס 2021 הם יהיו מוכנים. זה פרויקט שישדרג את סכנין. נביא לפה את הרופאים הכי מבריקים, שיגיעו עם הפציינטים שלהם, שגרים באזור וגם באזורים אחרים.
"כשהקורונה פרצה, יזמתי את הפיכת המתחם שמתחת לאצטדיון למתחם בדיקות, 70-60 בדיקות כל יום".
ביום שני השבוע בא לסכנין הפרויקטור, פרופ' רוני גמזו, לפגישה עם ראשי הרשויות הערבים. ראש העיר הרים טלפון לאבו יונס וביקש שיבוא, והוא נעתר. "בגל הראשון כמעט לא היו פה מקרי קורונה, אבל עכשיו יש בעיר 104 מקרים, וזה הרבה. אנשים לא שומרים על משמעת, עושים חתונות. אני לא מבין את זה".
ועדיין, אחרי משחק העונה נגד ראשל"צ היו ביציע לא מעט מפורסמים ומקורבים, כמו אחמד טיבי וראש העיר אבו ריא. הועמדתם על זה לדין בהתאחדות וספגתם קנס כספי.
"תגיד, אני יכול למנוע מראש העיר לבוא למשחק? אמרתי לדיין בבית הדין שתמיד באים בטענות לקבוצות ולבעלים. אם יש תקנות מחמירות, שתעמוד המשטרה בכניסה ותמנע מאנשים להיכנס. את הקנס בסוף אני קיבלתי".
אני מחזיר אותך לפרויקט הרפואי שאתה בונה. איך הוא גורר ירי על הבית שלך?
"כי היה מכרז לעבודות גבס ב־2 מיליון שקל, והסתובב בעיר מישהו שסיפר לכולם שהוא יקבל את העבודות. הוא בא אלי לעסק עם אח שלו, ואני הסברתי לו שאני אוסף הצעות, ובסוף אחליט. ביום העצמאות האחרון סיכמתי עם קבלן גבס, ובשבת הראשונה אחרי הסיכום - ירו על הבית שלי".
ואיפה המשטרה?
הוא מביט בי וצוחק. מתוקף עיסוקיו הוא מכיר את כולם בעיר, ובצפון בכלל, כמובן גם את המשטרה ומפקדיה, ואין לו עניין לפתוח עכשיו חזיתות. אז הוא מסביר לי כמה ידי השוטרים עמוסות עבודה באזור, וכמה קשה להם להגיע לכל הבעיות והמזיקים הסביבתיים.
למרות שאינה הקבוצה הראשונה מהמגזר בליגה הראשונה - הפועל טייבה עשתה את זה לפניה ב־1996 - בני סכנין היא הנציגה הבכירה והבלתי מעורערת. ב־2004, עם היו"ר גנאים, זכתה הקבוצה בהישג הגדול בתולדותיה, גביע המדינה, אחרי ניצחון בגמר על הפועל חיפה.
"זה היה אחד הימים הגדולים של המגזר אי פעם", מחייך אבו יונס, שישב אז ביציע באצטדיון רמת גן, "תרמתי לקבוצה של מאזן כל הזמן, כולל כסף לאוטובוסים במשחק הזה".
סכנין קיבעה את מעמדה כעיר הכדורגל החשובה במגזר הערבי. גם בעונה האחרונה, עם עוד ארבע קבוצות מהמגזר בליגה הלאומית (כפר קאסם, אום אל־פחם, אחי נצרת ובני לוד), ידעה סכנין לקום מפתיחת עונה איומה ולהשיג את העלייה לליגת העל.
אתה בקשר עם הקבוצות האחרות?
"אנחנו ביחסים מצוינים. מארחים אותם אצלנו, והם מארחים אותנו אצלם. בגלל הישגי העבר שלנו יש לנו אוהדים גם בערים הערביות האחרות, אז כשאנחנו משחקים בכפר קאסם, באום אל־פחם, או אפילו בבאר שבע ובנתניה, מגיעים אוהדים שלנו מהאזור הבדואי או מהמשולש. ראש העיר צריך להבין שהכדורגל בסכנין הוא כלי שיווקי, מעמדי וכלכלי, יש לעיר שם מיוחד בכל הארץ בזכות הקבוצה".
אבו יונס יסגור בשנה הבאה עשור במועדון, מה שהופך אותו לאחד המנהלים הוותיקים. אמנם לא כמו יענקל'ה שחר, אבל כמעט כמו מיטש גולדהאר, למשל. בתקופה הזאת עבר בסכנין לא מעט סערות, כמו גיוס כספים לקבוצה מקטאר, מבצעים צבאיים ומתיחות בעזה, וכל סערה כזאת הקשתה עליו לגייס שחקנים יהודים או להביא זרים.
הוא אחד שלא מתרגש משמות גדולים, גם לא ממרקו בלבול או מטל בנין, שעבדו אצלו ועפו. בלבול דווקא הצליח מקצועית והתפלא כשקיבל הודעה שלא ימשיך. באותם ימים הסביר אבו יונס שבלבול העמיס מאוד על התקציב, מיעט בשילוב צעירים והביא שמונה שחקנים זרים, ששבעה מהם לא ממש פגעו.
עכשיו אבו יונס חותך בבשר החי. הכוכבים בעלי השכר הגבוה - ראדי ומוגרבי - לא ימשיכו. חאלד חלאילה שוחרר כבר בעונה שעברה. אחרים שמשתכרים לא רע, כמו עטאא ג'אבר והשוער מחמוד קנדיל, ימשיכו, אבל ייאלצו לחתוך 35 אחוז משכרם.
"בגלל הקורונה אין מכירת מינויים. בכל תחילת עונה, כשמתחילה המכירה ונכנסים 800 אלף שקל לקופה, אפשר להתחיל להניע את המועדון. בכל מקום זה כלום כסף, אבל עבורנו זה כסף גדול, שלא קיים עכשיו. זו תקופה שקשה מאוד לגייס ספונסרים, כי אף אחד לא יודע מה יהיה. אז אנחנו צריכים סיוע".
אתם לא יחידים בצרה הזאת. תראה מה עובר על רעננה, שירדה ליגה אחרי הרבה שנים.
"דיברתי עם אשר אלון על המשבר שלו ברעננה. הוא אמר לי שאין בשביל מה ואין בשביל מי להיאבק. כל העולם נפגע מהקורונה, אבל השחקנים נאחזים בחוזים שלהם. תגיד, בעל קבוצה צריך למכור את הבית שלו עכשיו כדי לשלם לשחקנים? כל השנים כיבדנו את החוזים איתם, אז אם הגיעה תקופה קשה, שהם יתחשבו בנו.
"אלונה ברקת ביקשה מהשחקנים של באר שבע שיתכופפו קצת בעונה הזאת, והבטיחה לבוא לקראתם כשהמצב ישתפר. אבל הם לא רצו לשמוע. עכשיו יותר טוב להם?"
חלאילה בן ה־36, שהיה הקפטן, הוא סיפור גדול. השחרור שלו, אחרי 19 שנים בבוגרים, לא עבר בשקט.
"במקום שהקפטן ינסה ללכד את הקבוצה בתקופה הקשה, הוא חשב על עצמו. לצערי, בימים שמאמן אחד הלך ובא מאמן אחר, הוא לא נתן דוגמה טובה של מקצוענות לשחקנים הצעירים. הבנתי שאני חייב לחתוך אותו.
"לצערי, שחקני כדורגל הם לפעמים מאוד כפויי טובה. קח לדוגמה את מוגרבי. אני קורא שהוא מתראיין ומקטר על זה שסכנין לא כיבדה אותו. לא כיבדה? פעמיים שלחנו אותו בטיסה לאיטליה לטיפולים. כל נסיעה, 50 אלף שקל - טיסה, מלון, טיפולים, מה לא. הבחור לא שמר על חיים ספורטיביים, לא שמר על תזונה, עלה במשקל למרות שבנינו עליו כל כך ושילמנו לו הרבה כסף. בסוף הוא אומר שלא כיבדנו אותו".
לא פלא שהיה לך צנתור. כל העולם על הראש שלך. הספקת לחגוג את העלייה בכלל?
הוא צוחק. "לחגוג? אחרי שניצחנו את רמת השרון במשחק שקבע את העלייה, נכנסתי לאוטו ונסעתי הביתה. רציתי רק לישון".
החתמת את המאמן אלדד שביט לעונה נוספת. זו הולכת להיות עוד עונת הישרדות?
"לא, אני רוצה שנהיה כמה שיותר למעלה. הראש שלנו הוא לפלייאוף העליון. מקום 6-5. נביא חמישה שחקנים זרים ונקווה לא ליפול איתם. נעלה שמונה־תשעה שחקנים מהנוער. אוסמה חלאילה, שהוא חלוץ מהטובים בארץ בגיל שלו, חמודי חלאילה ונאסים אבו יונס, ששיחק בלם נגד רמת השרון במשחק העלייה".
הוא קרוב משפחה שלך?
"כן, בן דוד, אבל אני לא שם לב לדברים האלה. הוא לא ישחק יותר בגלל זה. במשחק נגד קריית שמונה שיחקו שבעה־שמונה שחקנים שאתה לא מכיר, כולם צעירים ומקומיים. זאת גאווה גדולה".
מה חשבת על הסיפור של דור מיכה ועומר אצילי, שקיימו יחסים עם נערות?
"אני חייב להגיד שאפו למיטש גולדהאר על ההחלטה שלו לא להחזיר אותם. הוא פועל לפי עקרונות חשובים וסטנדרטים אירופיים. שחקנים כמו מיכה ואצילי הם מודל לחיקוי עבור צעירים וצריכים להיות דוגמה. החבר'ה האלה צריכים להיות זהירים, לא להתנהג בצורה מבישה".
אין חשש שתציע להם חוזה אצלך.
"שום סיכוי. לא לוקח אותם, וגם שאר המועדונים לא ייקחו אותם. הבעלים ירגישו לא נעים לקחת אותם. הפתרון שלהם כרגע זה רק חו"ל".
אם תיאורטית יש לך ארנק מלא כסף ואתה יכול לבחור שחקן אחד לסכנין, את מי אתה מביא?
"את מוחמד עוואד ממכבי חיפה. הלוואי שהיה בא אלינו. הפוטנציאל הגדול שלו לא בא לידי ביטוי שם, חבל שהם לא רואים מה יש להם ביד".
הוא נשוי לאמל, בעלת מכון לקוסמטיקה, ואבא של בהג'ת (31), עורך דין שמועסק במפעל המשפחתי, טרוואת (30), שעובד גם הוא במפעל, נשהאט (25), רופא בבית החולים רוטשילד, ורוואד (16), תלמיד בית ספר.
"אשתי אומרת שרצתה לפחות בת אחת, שתעזור לה קצת במשק הבית, כי עם ארבעה בנים היא צריכה לבדה להשתלט על כל צורכיהם. אתה יודע מה זה לדאוג לכל אחד מהם לחולצה מגוהצת כל הזמן?"
פוליטיקה מקומית וספורט, בוודאי במגזר הערבי, הם כלים שלובים, אבל מהפוליטיקה הגדולה אבו יונס מנסה להתרחק. בבחירות הצביע לרשימה המשותפת, והוא "בעד התהליך של התקרבות למפלגות ציוניות, כמו כחול לבן, והניסיון להשתלב בחיים הציבוריים כאן. הערבים הם יותר מ־20 אחוז באוכלוסייה, ואי אפשר להתעלם ממה שאנחנו רוצים וצריכים.
"אני מקורב לאיימן עודה, ואמרתי לו שהמשותפת עשתה טעות שתקפה אישית את נתניהו. אחרי שתקפו אותו אישית, עכשיו כשאנחנו צריכים את הכסף של הממשלה כדי להחזיק את המגזר, העירייה מקבלת מהמדינה מענק מצחיק של 300 אלף שקל. זה כסף שמספיק למים מינרליים.
"אנחנו לא חייבים לשבת בממשלה, אבל צריך תוכניות מתאר, חינוך, כבישים ותשתיות. אי אפשר שכל הזמן יהרסו פה בתים כי אין חוקים מסודרים".
מה אתה חושב על בני גנץ?
"אכזב אותי. חשבתי שהוא ילך עד הסוף, אבל אז הוא סיפר סיפורים על הקורונה והצטרף לממשלה".
תגיד מילה על הנורמליזציה עם איחוד האמירויות.
"עזוב, גם ככה יש לי חזיתות עם הרבה אנשים".
בחודשים האחרונים עלה העניין של שירת ההמנון במשחקי הנבחרת. אייל ברקוביץ' אמר שביברס נאתכו לא יכול להיות קפטן, כי הוא לא שר את ההמנון. מה דעתך?
"לי אישית ההמנון לא אומר כלום. הוא לא מייצג אותי ולא מדבר אלי. אתה רוצה שאשיר 'נפש יהודי הומייה'? זה לא עובד ככה. אבל זה לא אומר שאני או ביברס נאתכו לא נותנים כבוד כשמשמיעים אותו. אני עומד ומכבד. גם בטדי, במשחקים של בית"ר ירושלים, כשמשמיעים את 'התקווה', אנחנו עומדים ומכבדים.
"תסתכל על נבחרת ישראל. לפעמים יש בהרכב חמישה שחקנים ערבים, שנותנים את הנשמה, גם עבורם וגם עבור הנבחרת. כל העיר או הכפר או החברים שלהם תומכים בהם ותומכים בנבחרת. הדיבור הזה על לשיר או לשיר - זה לחפש את הדברים הלא טובים. אני לא משתתף בזה, אין לי זמן".
מינו עכשיו את רוטנשטיינר למאמן. יש לנו סיכוי לנצח בסקוטלנד בפלייאוף של גביע האומות?
"למה לא? משחק אחד, הכל פתוח. הם לא ברזיל. לדעתי גם אבוקסיס מתאים לאמן את הנבחרת, יש לו את זה. גם זה יגיע. תשמע משהו מעניין. יש לא מעט מאמנים שהתחילו לאמן בסכנין, והקבוצה שלנו היתה עבורם מקפצה לקריירה. קח למשל את אלישע לוי. היה אצלנו, הלך למכבי חיפה, לבאר שבע, לנבחרת. מה שכואב לי זה שביקשנו ממנו לחזור אלינו, וההרגשה שהוא נתן לנו זה שסכנין עבורו עכשיו זו הליכה אחורה. וללכת לבני יהודה זו הליכה קדימה?"
תגובות
מאזן גנאים מסר בתגובה: "יש לי ארבעה בנים, ובני סכנין זה הבן החמישי שלי. החלטתי להתרחק מהכדורגל ברגע שהכניסו את הקבוצה לקלחת הפוליטית. אבו יונס החליט לתמוך במועמד אחר לראשות העיר, והבחישות הפוליטיות היו פסולות בעיניי. הייתי יו"ר הקבוצה 14 שנה והשקעתי בה אישית בערך מיליון דולר. אני לא מצטער על זה. אם היה לי עוד, הייתי משקיע יותר, גם אם זה היה על חשבון הילדים שלי. כראש עיר השקעתי 20 מיליון שקל בבניית מגרש אימונים לקבוצה, בשיקום מגרש אחר ובקירוי האצטדיון. אם הייתי משקיע את ה־20 מיליון בעניינים אחרים בעיר, לא הייתי מפסיד בבחירות.
"לגבי הוויכוח על חדר האח"מים שאבו יונס בנה, הוא לא ביקש רשות. יש ועדת תכנון ובנייה, ודברים צריכים להיות מסודרים, גם אם הכוונות שלו טובות. אני מפרגן לו ומאחל לו בהצלחה, כי הוא בן אדם שמשקיע זמן וכסף, וחטף גם יריות על הבית. אני אמשיך לפרגן לקבוצה, לתמוך בה ולצפות במשחקים שלה, בבית ובחוץ".
ראש העיר, ד"ר ספואת אבו ריא: "עיריית סכנין משקיעה כמיליון שקל בשנה בקבוצת הכדורגל ורואה בקבוצה מנוף כלכלי ותדמיתי ממדרגה ראשונה - לעיר, לצפון ולמגזר הערבי. אבו יונס עושה עבודה מצוינת. אני מקווה שבשבת ננצח את מכבי תל אביב בגמר גביע הטוטו".
מהראן ראדי לא השיב לפניותינו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו