איך את פותחת את הסופ"ש?
"סוף השבוע שלי מתחיל כבר בחמישי בערב, עם השיעור השבועי שלי בנושא פרשת השבוע. זו מסורת שהתחלתי לפני שש שנים, לזכר אבי יצחק שהלך לעולמו. בני הגדול מתן (25) מכין את המצגת לשיעור. ביום שישי בבבוקר אני מגיעה לאחד מגני הילדים ומקריאה סיפור שמאזינים לו הורים וילדים יחד. זו מעין קבלת שבת שמרגשת אותי, ואני מקיימת אותה למרות תקופת הבידודים. התחנה הבאה שלי היא משחק במגרש הכדורגל העירוני. פעם הייתי הולכת מתוך המחויבות כראשת העיר, היום אני מגיעה מתוך אהבה לקבוצה".
עם לו"ז עמוס כזה, איך מתכוננים לשבת?
"הקניות לא שייכות אלי בכלל. אהרל'ה, בעלי המקסים (54), הולך לסופר ברביעי או בחמישי. אמנם בשישי אני קמה מוקדם מאוד כדי להספיק לבשל לשבת, אבל אני מעריכה שסבתא ואמא שלי מתהפכות בקברן כשהן רואות איך עוברים ימי שישי שלי. הן היו עושות קניות בשוק כבר ביום שני בבוקר, ברביעי מכינות סלט מבושל ובחמישי ובשישי הן היו מבשלות ומכינות את השבת עד הדקה האחרונה - ואני לא שם. בכל פעם שאני נמצאת במשרד בשישי אני חושבת לעצמי, מה סבתא היתה אומרת עכשיו? אני משתדלת לשמור על האווירה ועל קדושת השבת בדרך שלנו, שהיא קצת אחרת".
ספרי על האווירה בארוחת השבת אצלכם.
"אחרי הדלקת הנרות אני הולכת לישון ומעירים אותי לארוחה אחרי שחוזרים מבית הכנסת. בארוחת השבת מתארחים גם חברים וגם משפחה במתכונת בית פתוח, ואנחנו מגיעים בקלות ל־20 איש. בברכת המזון כולם משתתפים בסבב הזימון, ועל כל אחד ואחת אומרים משפט. זה מיוחד ושווה את זה".
כראשת עירייה, את מצליחה לנוח בשבת?
"גם אני וגם אהרל'ה, שהוא רופא, עובדים בשבת הרבה מאוד פעמים, אז נפוץ שהטלפונים שלנו מצלצלים. בשבתות אני פוגשת את הקהילה ויש גם מקרי חירום. עיר מתפקדת 24/7 והשלמנו עם המצב בתוך שמירת השבת שלנו. לצד זה, אנחנו מאוד משתדלים לייצר מסגרת משפחתית חמה. הבילוי המושלם שלי הוא לשבת בגינה עם ספר ולדבר עם הילדים. את ההבדלה אנחנו מעבירים בשידור חי או בסרטון למשפחה המורחבת, ובכל מוצ"ש אני יוצאת לריצת 5 קילומטרים בכבישי העיר עם המאמנת שלי, שרה ויזמן".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו