אני בטוח שנוכחותי בעיר אילת בסוף השבוע האחרון נראתה טבעית למי שפגש בי: הן בעיר התקיימה תחרות "ישראמן" שקיבצה אליה מתחרי טריאתלון מכל הארץ, ואך טבעי שאיש ברזל כמוני יפגוש אנשי ברזל. אלו רצים ושוחים ורוכבים, ואני רץ למזנון להעמיס עוד סיבוב.
האמת היא שנסיבות ביקורי באילת קשורות בעקיפין גם לרעיון שעומד בבסיס התחרות הזו, שהיא באמת הדבר הכי מטורף שניתן להעלות על הדעת. הרציתי בכנס של הנהגת הצופים, כחלק מדיון בחוויה הישראלית, על חלקיה ושבטיה.
מעולם לא יצא לי לפגוש בהנהגת הצופים, ומה שחוויתי באילת היה כה עוצמתי ונוגע, עד שהוא גרם לי לפרץ גדול של אופטימיות, שמלווה אותי עד עכשיו. הם היו מאות. מנהלים עובדים, רכזים, מכל השבטים, מכל הארץ. רובם מתנדבים והורים. תום וטוהר חנוניים של תנועת נוער שלטו באוויר, יחד עם התחכום וחוכמת המעשה, שהכרחיים להנהגה כזו. השילוב הזה הילך עלי קסם.
ולא היתה שם פוליטיקה. בכלל. היה שם משהו מעל לפוליטיקה: עיסוק פרטני ואובססיבי בַכלל, בשאלות של זהות, בחברה - אבל בלי פוליטיקה. מתברר שאפשר.
למה זה קשור לטריאתלון? כי בשני המקרים, גם בספורט הקיצוני ומותח הגבולות הזה וגם בחדרי ההרצאות שלנו, מה ששלט באוויר ובאווירה היה ה"עוד משהו" הזה. הידיעה שכאן עוסקים בדבר הזה שגורם לספורטאים לשאפתנות חסרת פשר, שמרים אותם טפח מעל הקרקע אל עולם גבוה יותר ונשגב יותר. יש איזה שגב בעולמות המקצועיים של ספורט אתגרי, שזר כמוני לא יבין, אבל יוכל לחוש בו היטב. בחדרי הדיונים של הצופים הבנתי אותו.
אני לא בטוח שאני חותם על כל עמדה שהוצגה בכנס, וגם נכנסתי בו לוויכוחים ולפולמוסים, אבל משהו בכותרת הנסתרת שריחפה מעל הכנס ומשתתפיו היה שייך לסוגה הנשגבת. אותו חומר חמקמק, שפעם קראו לו "איכות" והיום נצבע בצבעים פוליטיים להחריד, עד שכבר אי אפשר לבודד אותו.
העולם הזה, שביליתי בו בסך הכל שעות ספורות, הצליח להצית בי ניצוץ אופטימי כפול. ראשית, הבנתי שיש עם מי לעבוד. כלומר, יש לאנשים מאגרי אנרגיה שאפשר להפוך איתם עולמות, והם אינם פוליטיים. והבשורה האחרת, ומבחינתי החשובה יותר, היא שיש עם מי לדבר. אחרי שכבר כמעט נואשתי מהיכולת לקיים משהו שנראה כמו שיחה, התמלאתי תקווה. כבר שנים שלא ראיתי עיניים קשובות ומדברות כל כך.
אני בטוח שכנס הצופים הוכתר בהצלחה, וגאה בכך שתרמתי מעט להצלחה הזו. מבחינתם, הם קנו להם חסיד גדול. מבחינתי, בתום הכנס הם רשאים להינשא על זרי הדפנה ולשוב לבתיהם עטופים בשמיכה התרמית המנצנצת של הטריאתלוניסטים. המסלול שלהם הוכתר בניצחון.
kobiarieli@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו