אחינו היהודים: אל תלמדו אותנו על גזענות

הליגה למניעת השמצה פרסמה השבוע את ההגדרה המעודכנת למילה "גזענות". וכך הם אומרים: "גזענות היא דחיקה לשוליים ו/או דיכוי של אנשים שאינם לבנים, בהתבסס על היררכיה חברתית שנותנת פריבילגיה לאנשים לבנים". הבנתם? גזענות יכולה להיות רק של אדם לבן כלפי אדם כהה. אין גזענות על רקע דתי, לאומי, כלפי אנשים עם מוגבלויות, כלפי זקנים. יש רק גזענות של לבנים נגד שחורים. אין גזענות שחורה בעולם כלל. מה טוב חלקנו.

בעולם החדש והנהדר הזה יהודים נחשבים ללבנים. לא משנה אם באו ממרוקו או מקוצ'ין או מאתיופיה, כולם לבנים. ולכן אנטישמיות אינה גזענות, כי היא אירוע בין לבנים. את זה אומרת הליגה למניעת השמצה, ומי ששומעת ומבינה מהר זאת וופי גולדברג, השחקנית האפרו־אמריקנית שהיתה פעם מצחיקה ונהייתה עוד רובוט ליברלי אהבל שמדקלם שטויות לא הגיוניות. היא אומרת: "השואה לא היתה אירוע של גזענות אלא של חוסר אנושיות בין אדם לאדם, ומדובר בשתי קבוצות של אנשים לבנים". השואה היתה בסך הכל אי־הבנה בין לבנים, זה הכל. ואת זה אומרת גב' גולדברג, שמי יודע כמה אנשים בשם המשפחה שלה נספו בשואה בשם תורת הגזע.

גל האנטישמיות גואה. אמנסטי אינטרנשיונל, כאילו ארגון זכויות אדם ובפועל נראים כמו סניף של התנועה האנטי־ישראלית, מוציא דו"ח על ישראל, שבו נטען שיש כאן שלטון אפרטהייד נגד האזרחים הערבים. שקרנים מנוולים. היהודים בארץ ישראל הם החשופים לגזענות רצחנית, מהיום ששבנו לארץ הזאת. הרציחות בנו לא היו על רקע כיבוש או דיכוי. אנשים טובים, מאמינים, עובדי האל, צנועים ומכבדים נרצחו כי הם יהודים. אילו היינו מוסלמים, הכל היה בסדר. אם ארדואן כובש פה, הם מאושרים.

עכשיו באים אחינו היהודים ומספרים לנו שמה שאנחנו עוברים פה, בגיהינום של היחסים עם הערבים, זאת לא גזענות אלא ביקורת לגיטימית. וואלה. ואני אומר: חבר'ה בליגה נגד השמצה, כאן דרכינו נפרדות. לכו תתבוללו בכיף, עזבו אותנו באימ'שכם.

הגזענות כלפי היהודים משנה כיוון. היא מספרת סיפור חדש: היהודים, ובמיוחד הישראלים, הם הגזענים. הבדיה הזאת תופסת תאוצה מיום ליום, נופלים בה רבים, ומשכנעים הלאה. תופרים לנו תיק, ויש שיאמרו טלאי. יהודים, ישראלים, קהל גזעני נכבד, עברנו את פרעה, והוא היה וואחד גזען, נעבור גם את זה. להתראות בעלילת הדם הבאה.

אנרגיה

מחיר הדלק עלה. לא דרמטי, 30 אגורות. במקומות אחרים בעולם הזינוק גדול יותר, כי לנו יש גז, והרבה. לו לא היינו מתעכבים עם הגז כל כך, היינו היום בכלל במקום אחר. בורג' אל־חדרה היה מוקם כאן.

אבל היו אז, בימי סערות הגז, כאלה שבטיעוני שווא רצו להשאיר את הגז באדמה, שיגור שם וימתין לעולם טוב יותר שבו לא יהיה בו עוד צורך. מעניין מה היו אומרים המעכבים אילו התבשרו שירשו תכשיטים יקרים מסבתם שושנה ז"ל, אבל הם בכספת שהקוד שלה אבד ולא ניתן לממש את ערכם בדור הזה, אולי הנינים יזכו. לא היו מזמינים פורץ כספות?

יש לציין פה את השר לשעבר שטייניץ ואת ראש הממשלה לשעבר נתניהו, שלמרות ההשמצות הפרועות הצליחו בסוף לתת לגז לפרוץ ולהפוך אותנו לעצמאיים אנרגטית ולבעלי אוצרות שניתן למכור למי שרוצה לקנות, כולל אויבינו בלבנון, שישלמו ויממנו את ביסוס מדינת ישראל בכספם. אם רק היה להם כסף.

הנפט עולה. הגז נוסק. אנרגיות מתחדשות לא מסוגלות לספק את הרעב של העולם לאנרגיה. אנרגיה אטומית כן, אבל גם במקום הזה מתערבים ארגוני שמאל למיניהם, ובגללם לא רק לא מוקמים כורים גרעיניים חדשים שיחליפו תחנות מזהמות, אלא גם הקיימים נסגרים, בגרמניה למשל. האירופאים כה נרפים ומבולבלים, שהם סוגרים לעצמם את החשמל הגרעיני הנקי ומתחננים לגז מזהם מרוסיה, המחזיקה אותם בשסתום.

אם היה לנו מתקן הנזלה בים, שלנו, היינו מנזלים את הגז ומוכרים לאירופאים. תלות אנרגטית אירופית במדינת ישראל עשויה לאזן במשהו את התאסלמותה של היבשת והפיכתה לאנטי־ישראלית.

לכן ההחלטה של שרת האנרגיה להקפיא את חיפושי הגז לשנה תמוהה בעיניי. למי יש שנה לחכות? ההזדמנות היא עכשיו, עכשיו הרעב, עכשיו צריך לעשות הכל כדי למקסם את המתנה המקסימה הזאת של גז במימינו. אחרי שנקדח, ונפיק, ונמכור, ונשמור לעצמנו כמה בלונים בצד, אז יהיה הזמן לאנרגיות מתחדשות.

יש לנו פערים עצומים לסגור, יש השקעות עתק שצריך להשקיע, יש כוח שצריך לבנות מול איראן, זה לא הזמן להתייפייפות אנרגטית. נתנו לנו אגוזים, נאכל אותם. עם הקליפה.

אנטיגן

החיים שלנו נהיו אנטיגן. כמה מיליונים של בדיקות מסתובבות בכל רגע נתון במדינה? בכל ילקוט יש ערכה של 20, תכפילו. אין משאית שלא מובילה אנטיגן לאנשהו. כמו סרט ההדבקה במלחמת המפרץ, ככה הסרט על הדבקה עכשיו.

חצי שנה מפרוץ המגיפה התקשר אלי חבר, רעיונר כזה, אמר לי: בוא נביא בדיקות מהירות מקוריאה, התחילו למכור שם. אמרתי לו: נשמע טוב, אבל אני מבין שצריך לנסוע לקוריאה עכשיו, ואני פה בארץ עם המשפחה, עם הרוטינה. לך, תתעשר. הוא התקרר והלך לחפש פרויקט אחר.

כמה עשיר יכולתי להיות אילו אמרתי כן. הייתי נוסע לקוריאה, ולומד את מנהגיה, ומתיידד עם היצרנים של הבדיקות, ושותה איתם לשוכרה עד חצות ליל, כמקובל בעולם העסקים בקוריאה, ומביא לארץ קונטיינרים, ומוכר אותם במיליונים. וואי וואי, איזה עשיר הייתי עכשיו. היתה לי מעבדת PCR פרטית בבית. כל כך עשיר, שהילדות שלי לא היו עושות את האנטיגן הדפוק שאבא שלהן מייבא, אלא PCR עם מטוש מזהב אמיתי חד־פעמי. כזה מליאן.

כי נגיד את האמת, האנטיגן הזה הוא ככה־ככה. זכיתי להיות בבית שכולם בו מאומתים ואף חולים, וחזיתי מבשר נחיריי את פלאי בדיקת האנטיגן. הרגשתי לא טוב. חום, קור, שחור, לבן. עשיתי בדיקונת. שלילי. סבבה.

עובר יום, אני מרוח במיטה, כנוע מול הנגיף, גם קצת נהנה מזה, מנוחה שלמה. עושה בדיקה. שלילית.

לא מאמין לזה. עושה באותו רגע PCR. התוצאה מגיעה. חיובית. הולך לאנטיגן, עושה. חיובי.

מכך אני למד שהאנטיגן חושש מהתחייבויות. אם שומע שיש חיוב מ־PCR, הוא ממהר לאשר. אם לא, מחכים. אף אחד לא מת מהמתנה קטנה לתשובה חיובית. או שכן.

כי כשצריך את הבדיקה היא לא עובדת, בימים הראשונים. אחר כך כבר מרגישים משהו, ואפשר להיזהר. ואז היא חיובית ימים ארוכים אחרי שיוצאים חוקית מהבידוד. כלומר, ממשיכים להיות מדביקנים לאחר שמשתחררים על פי המתווה. אז מה הטעם בבדיקה אם לא שומעים לה?

המדינה שופכת מיליארדים על בדיקה שלא מתאימה למציאות. לא חראם? זאת מין הונאה עצמית שאנחנו עושים משהו - הנה, אנחנו מוציאים הון עתק - אבל אין בה שום תועלת.

בשלב הזה צריך לדעתי לעצור את הבדיקות. לחסוך את הכסף. לבנות מחלקות אשפוז המוניות לגלים העתידיים, להכשיר צוותים, להכין קיבולת למפולת. זה הרבה כסף הבדיקות האלה. והוא היה יכול להיות שלי.

avrigilad@gmail.com