1 אף פעם לא אהבתי במיוחד את חג סוכות. תמיד הוא נראה לי קצת מיותר, בעיקר אחרי ראש השנה עמוס הסמליות ואחרי חשבון הנפש של יום הכיפורים. חשבתי שלנוכח המצב הייחודי השנה, אצליח לקושש פטור מיצירת סוכה מוארת וירוקה, אבל איפה. גם דרך שעתיים שבועיות בזום מצליחה מערכת החינוך להלהיב את הילדים שלי על ערכי חג האסיף.
"אבא, קנית כבר את ארבעת המינים?"
"עוד לא הספקתי".
"אוף אבא, אתה מעצבן, אף אושפיזין לא ירצה להתארח אצלנו בכלל".
לך תסביר להם שאברהם, יצחק ויעקב נמצאים עמוק בתוך קבוצת הסיכון כבר 3,000 שנה בערך, ושהסיכוי שינחתו השנה לביקור נמוך אפילו יותר מתמיד. גם אורחים רגילים לא יהיו הפעם, וסביר להניח שלא תחזור הסצנה המוכרת שבה אני יושב בסוכה ונהנה מרמת נוחיות של ימי המקרא, מוקף בקישוטי לבבות שהילדים הכינו בגן, שותה קפה רותח בתוך גל חום שהתחיל לפני חצי שנה בערך, מוקף במעגל של זבובים ושכנים מעצבנים. לא, השנה אנחנו נסבול בצורה סולידית הרבה יותר, שאותה כבר למדנו להכיר די טוב - רק אנחנו והילדים.
אני משער שזה יהיה דומה מאוד למה שאנחנו עוברים ביום־יום, רק שבלי המסיחים הרגילים של הילדים, הם כנראה יאבדו את זה הרבה יותר מהר. האמת היא שזה לא כל כך נורא, כי האקוסטיקה בחוץ הרבה פחות טובה מאשר בבית, אז בבקשה, שיצעקו, שיאבדו את זה קצת באוויר הפתוח. אחר כך הם יחזרו לבית רגועים יותר. וזה גם לא שיהיה בסביבה מי שישמע אותם.
מעניין באמת איך יהיה להעביר את סוכות בלי אורחים. בטח קצת כמו שהעברנו את כיפור בלי אופניים - מוזר, אבל מקבל היגיון די מהר. מה שכן, מצחיק אותי שפעם תהינו איך נעסיק את הילדים במשך שלושה ימים רצופים בחול המועד. שלושה ימים? בחיי, היום אני תופר את זה גם בחדר סגור, בלי טלוויזיה, פלוס עוד ילד או שניים של השכנים. מה זה משנה בעצם, הרי אנחנו עומדים בכל.
2 דברים שאמרנו לילדים בסגר הראשון: "תסדרו את החדר, שאני לא אראה את הבלאגן הזה".
דברים שאמרנו לילדים בסגר השני: "תסגרו את הדלת של החדר, שאני לא אראה את הבלאגן הזה".
דברים שאמרנו לילדים בסגר הראשון: "אסור להרביץ".
דברים שאמרנו לילדים בסגר השני: "אסור להרביץ חזק".
דברים שאמרנו לילדים בסגר הראשון: "הייתי נשאר איתכם היום, אבל אני ממש חייב לצאת לעבודה".
דברים שאמרנו לילדים בסגר השני: "הייתי נשאר איתכם היום, אבל אני ממש רוצה לצאת לעבודה".
דברים שאמרנו לילדים בסגר הראשון: "היום אין שום חברים".
דברים שאמרנו לילדים בסגר השני: "אין איזה חבר שאתם יכולים ללכת אליו?"
דברים שאמרנו לילדים בסגר הראשון: "אל תשכחו להחליף את הפיג'מה בבגדים רגילים אחרי שאתם מצחצחים".
דברים שאמרנו לילדים בסגר השני: "אל תשכחו להחליף את הפיג'מה בבגדים רגילים אם יש לכם זום".
דברים שאמרנו לילדים בסגר הראשון: "מחר יש לנו זום, שלא תגידו לי שאתם מרגישים לא טוב".
דברים שאמרנו לילדים בסגר השני: "מחר יש לכם זום, תגידו למורה שאני מרגיש לא טוב".
דברים שאמרנו לילדים בסגר הראשון: "אסור לשים כוס מיץ ליד חוברות העבודה".
דברים שאמרנו לילדים בסגר השני: "אסור להכניס את חוברות העבודה לתוך הפה של אחותך".
דברים שאמרנו לילדים בסגר הראשון: "תראו לי איך אתם קוראים את הדף הזה".
דברים שאמרנו לילדים בסגר השני: "תראו לי איך אתם מפעילים את השלט של נטפליקס".
דברים שאמרנו לילדים בסגר הראשון: "אל תשימו יותר מדי רוטב על הסלט, זה לא בריא".
דברים שאמרנו לילדים בסגר השני: "אל תאכלו רק צ'יפס, תשאירו מקום לנאגטס".
דברים שאמרנו לילדים בסגר הראשון: "בואו, צריך לקלח אתכם".
דברים שאמרנו לילדים בסגר השני: "קחו מגבון".
3 מיזאנדריה. סביר להניח שרובכם אף פעם לא נתקלתם במושג הזה. משמעותו היא שנאת גברים - כלומר, מדובר במושג המקביל למיזוגיניה, אבל השימוש בו בימינו הרבה פחות אופנתי.
השבוע נקלעתי בטעות לריב אינטרנטי חריף במיוחד, שהצדדים הניצים בו התחלקו על פי סוג איברי הרבייה שלהם. העדפתי להישאר הפעם רק על תקן משקיף מהצד, כי כבר נכוויתי בעבר מהדברים האלה, ומכיוון שמלכתחילה הסיכוי לשכנע בוויכוח כזה דומה לסיכוי שאיברי הרבייה של המתנגד שלך ישתנו.
אחסוך מכם את עיקרי הוויכוח - הוא באמת היה מאוד לא נעים מהבסיס. אספר רק שברגע שאחד הגברים האשים שם מישהי במיזאנדריה, הנשים צופפו שורות וקבעו שגבר לא יכול לצאת בהאשמה כזאת בימינו, כי גברים הם עדיין פריבילגים ואינם חוֹוים אפליה ממסדית כמו הנשים. הגבר המאשים כנראה לא עמד בעוצמת ההתנגדות והתאייד מהזירה. הוא כבר לא ישתמש במילה הזאת בקרוב. עוד ניצחון קטן למשטרת המחשבות, שמתהווה מול עינינו אונליין.
בגדול, זה לא צריך להיות משחק של מי מקופח יותר או מי סובל יותר. החיים האלה לא נותנים לאף אחד פטור מסבל, וצריך לראות איך אנחנו יכולים לפעול יחד כדי להפוך אותם לקצת יותר נסבלים. בכל מקרה, השיח הזה, שמחפש כל הזמן אשמים, הוא שיח קורבני, ואנשים מתקרבנים, ממש לא משנה מאיזה מין, אף פעם לא יוכלו להפוך לחזקים יותר. אז עדיף להפסיק.
אגב, הוויכוח הזה התרחש ממש לפני כניסת יום הכיפורים, והסתיים באיחולי גמר חתימה טובה מאולצים מצד כל הצדדים. זה נראה כאילו האנשים לא באמת רוצים להנמיך את הלהבות, אבל מעדיפים לשמור על ארשת ממלכתית ביום שבו הם אמורים להיכתב בספר החיים. בהקשר הזה אולי כדאי לזכור את מה שאמר פעם פרופ' ישעיהו ליבוביץ - "אל תשתדלו להיות טובים בין ראש השנה ליום הכיפורים, תשתדלו להיות טובים בין יום הכיפורים לראש השנה".
shishabat@israelhayom.co.il