כשהקוביד ילך, נתעורר מתרדמת. וכמו אחרי המבול, כשהתיבה נפתחה, הרגליים עמדו על אדמה מבוקעת, והכל היה יותר מדי שקט; וכמו אחרי שמחשב נפגע, לא היה גיבוי לקבצים, וצריך לכתוב את הספר מחדש - נצטרך לאתחל. זו תהיה בראשית.
"בפעם השנייה תמיד יוצא יותר טוב", אני אומרת לילדים כשחיית הפלסטלינה שניסו להכין נהרסת, והם מקמטים את הגוש בידיים כועסות. כשתיגמר המגיפה, ונחזור מההפסקה (שנה הפסקה? שנתיים?), תהיה פה הזדמנות זהב להריץ עדכון תוכנה חברתי. אבוי אם נחזור לזמן פוסט־קורונה בלי שניצלנו את חלון הכושר, את הסיכוי לשיפוץ. אין לדעת מתי יסתיים הכישוף שהוטל על העולם, אבל ראוי להיערך! אז ריכזתי כמה כללים ורעיונות למימוש עם תום מלחמת ההתשה.
***
נתחיל בהתחשבות ובסולידריות, שיגובו בסדרת כללים שהאנושות 2.0 תהיה חייבת להפנים. אנחנו הרי בוגרי מסע התחשבות מפרך: הקורונה ביקשה שנראה את האחר, זה שלמען ההגנה עליו ניחנק במסיכה, בסגר, בהימנעות מהזולתים. והנה - לאחר התרדמת הגלובלית - הזדמנות לשינוי, יישור קו בכל תחומי החיים באשר לזולתים. זמן להרגלים חדשים שיש בהם משום ראיית האחר.
בימים ששכרנו סרטי וידאו מחנויות או ממכונות אוטומטיות, היתה עליהם מדבקה: "Be Kind, Please Rewind". הרץ את הסרט אחורה וחסוך זמן למי שישכור אותו אחריך. כך, בספר החוקים של תום הקוביד, תירשם התקנה
"Be Kind". נגמר הנייר כשאתה בשירותים? גם אם סיימת את ענייניך, באחריותך להכניס גליל חדש. החזרת בקבוק מים למקרר? מלא אותו. פינית את הזבל לפח? הכנס שקית חדשה. הכנס נייר למדפסת. החזר את הסידור למקום בסוף התפילה. החלף את שקית החלב בכד הפלסטיק.
קח בחשבון את האחר: אם יש לך מטרייה, וגשם כועס יורד, הצע לזר ברחוב להסתופף איתך תחתיה. אל תוסיף כלי לכיור למי שעוד רגע מסיים לשטוף כלים. במסעדה או באולם אירועים, כשסיימת לאכול, רכז את השאריות בצלחת אחת, ואת שאר הצלחות ערום במגדל, כדי להקל על המלצר. הרם לכלוך מהמדרכה. הרם את צרכי הכלב שלך. סגור את מכסה הפח הציבורי לאחר השלכת השקית, גם אם היה פתוח לפני כן. בכל מוצאי שבת, לפני שבוע לימודים, העבר מסרק סמיך בראשי הילדים. ככה קוטעים שרשראות הדבקה.
הלכות מעלית: החזק את דלת המעלית כשאדם אחר מתקרב, גם אם הוא רחוק. יש להמתין שהיוצאים מהמעלית (או מקרון רכבת) ייפלטו - ורק אז להיכנס. משונה שצריך בכלל לכתוב את זה. במדרגות נעות עמוד בצד ימין ואַפשר לממהרים לעקוף משמאל. הימנע משיחות בסלולרי בכל מקום ציבורי. במקרה הצורך - בצע אותן באופן חרישי. במעלית חל איסור מוחלט לשוחח בטלפון.
הלכות ווטסאפ: אין לשלוח הודעות קוליות. במקרה חירום, אורך ההודעה לא יעלה על 30 שניות. אין לשלוח הודעה שכוללת את המילים "מה שלומך?" (ולהמתין לתשובה) לאדם שלא דיברת איתו עידנים, רק כי אתה צריך ממנו משהו. אין לכתוב "תודה" או "בבקשה" לאדם שאתה אוהב, כי זה מעיד על ריחוק רגשי. כשיש מידע מרובה, היו נדיבים עם רווחים בטקסט. כשיש כמה עניינים שתבקשו שאענה עליהם - שלחו כל אחד מהם בהודעה נפרדת.
אל תשתמשו באימוג'י מנופח: אם לא היית מנשקת אותה במציאות, אל תשלחי לה נשיקה מאוירת. אם עשית את הטעות והתקשרת אלי, וקבענו משהו, אחד מאיתנו יצטרך לכתוב לשני מה סוכם, כי אתקשה למצוא לוח אבן ויתד כדי לכתוב לעצמי את הסיכום. שאלת שאלה? ביקשת מספר טלפון? קיבלת את מבוקשך? אין צורך ליצור לופ אינסופי של תגובות תודה - בבקשה - ברכה - פרצופון. זה מעיק ומחייב לפתוח את ההודעות שוב ושוב. שאלת, עניתי, הַמשך בחייך.
***
הלאה. הלכות סופר: הרם למקומו את הירק או הפרי שהתגלגלו לרצפה בזמן שבחרת עגבניות. אל תעמיד את העגלה ליד הקופה ואז תסתובב ברחבי הארץ כדי למלאה. אם אתה חוזה בגבר המתלבט בין סוגי השמנת, פנה אליו והציע עזרה. אם ראית לקוח שמהסס לגבי מוצר שיש לך ניסיון איתו, חיובי או שלילי, פזר מידע בנדיבות. סייע למי שלפניך בתור בהעמסת המוצרים על המסוע. אם אחריך עומד אדם עם שני מוצרים, ואתה בעגלה מלאה, הצע לו לעקוף, מיוזמתך, ותוך מתיחת קצות השפתיים הצידה ולמעלה. יש לברך את הקופאית במאור פנים. אם מאחוריך תור ארוך, ותר על שאלות לגבי מבצעים.
הלכות כביש: היֵה אדיב גם כשכללי התנועה לא מחייבים זאת. בסיום הנהיגה, הזז את כיסא הנהג אחורה או קדימה עבור בן/בת הזוג. אם אתם רואים ליד הגן אמא שבמכוניתה תינוק, הציעו להוציא את ילדהּ מהגן, במקום שתיאלץ לצאת עם התינוק. אל תתפסו חניה באזור עמוס רק כדי לשבת במזגן ולענות להודעות. אם אתם משתמשים בנייד או מחכים למישהו, פנו את החניה. אל תתפסו עמדה בתחנת הדלק ותצאו לקנות משהו. כדי להפחית צפירות שווא, יותקנו במכוניות החדשות צופרים שמופנים פנימה והחוצה כאחד - מי שבתוך האוטו יחטוף את אותה צפירה כמו מי שמחוצה לו.
ובספר החברה הסולידרית, בפרק הראשון, בעמוד הראשון, בסעיף הראשון, ייכתב בפונט של פרסומת גשרים: גברים, הרימו את מושב האסלה לפני, והורידו אותו אחרי.
***
אבל אי אפשר להסתפק בהרמת תפוז שנפל בסופר. גם השותפות האזרחית דורשת אתחול. בעלי תעודת זהות ישראלית - נשים וגברים, יהודים וערבים, חרדים ולא חרדים - בהגיעכם לגיל 18 תהיו חייבים בשנתיים של תרומה למדינה. יצאנו מהקורונה עם גירעון בהיקפי ענק. הילדים בקעו מהסגרים עם פערים לימודיים בלתי נתפסים. במערכת הבריאות חסרים עובדי עזר. עמותות המגזר השלישי קורסות. תנועות הנוער עומדות להיעלם.
נצטרך את כולכם לתת כתף. אין לישראל כסף - יש כוח אדם צעיר ואיכותי. כל אחד שם שנתיים בצנצנת. לא משנה מגדר או מגזר. בצבא. בבתי הספר. בבתי החולים. בעמותות. בפנימיות לילדים בסיכון. ברשויות המקומיות. במשרדי הממשלה. בחינוך הלא פורמלי. נגמרו הפטורים. לא נוכל להחזיר את החברה והמשק למסלול כששורות הצבא והשירות האזרחי חסרות. לא נוכל להמשיך לחיות יחד כשמגזרים שלמים אינם שותפים. נגמרה הקייטנה. הקורונה הבהירה את משמעות הסירה האחת.
לא נתת שנתיים? תצטרך לפדות את השנתיים הללו בכסף. שיעורי המס המוטלים עליך, לכל החיים, יהיו גבוהים משל שאר האזרחים. לא תהיה זכאי למשכנתא. כל ימיך תשלם יותר מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס רכישת דירה, מס שבח. תגידו שעשירים יוכלו לקבל כך פטור מהתנדבות? לא בטוח שירצו לחמוק מהתנדבות, שכן אות הקין של משתמט יהיה גלוי לכל מעסיק ומכר. ואם זה לא ירתיע אותם, לא נורא, שישלמו בכסף ויעשירו את קופת המדינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
