הקלות לאזרח ולעולים חדשים
בסוף נובמבר 1950 נכנסה לתוקפה הקלה משמעותית במדיניות הנקודות בפנקס המזון, במסגרת מדיניות ההקלה על האזרח בתקופת הצנע, שיזם ראש הממשלה דוד בן־גוריון. הקלה זו באה לידי ביטוי בהורדת מספר הנקודות שהצרכן נדרש להפקיד בידי הסוחר בבואו לרכוש ממנו מוצרים.
ההטבה יצרה תחושת הקלה מיידית בציבור, שהסתער בהמוניו על חנויות ההלבשה במגמה להצטייד בפריטי לבוש חמים לעונת החורף. בעיקר בלטו הרכישות של מעילי הגשם, לילדים ולמבוגרים - לשמחת הסוחרים, שחששו מהצטברות מלאי החורף במדפי החנויות.
גם העולים החדשים קיבלו הטבה משלהם, כשב־24 בנובמבר 1950 נמסרה הודעה ש"חברת שיווק בע"מ תפורק בתוך ימים ספורים". חברה ממשלתית זו הוקמה בפברואר 1949, כדי למנוע היצף של השוק בסחורות שעולים הביאו עימם בהגיעם לארץ - מקופסאות שימורים ועד מקלטי רדיו.
על פי הנוהל הקודם, כל חפץ או סחורה שנמצאו בכליו של עולה, וששוויים עלה על 200 לירות, נקנו ממנו עקרונית והועברו על ידי המכס ללשכות המסחר, ששיווקו אותם בצורה מבוקרת ומפוקחת לסוחרים ברחבי הארץ. העולה, מצידו, היה מתענה בביורוקרטיה ארוכה עד שקיבל את כספו - במשך המתנה ממוצע של חצי שנה מיום הגעתו לארץ.
כעת, על פי הנוהל החדש, יכול היה כל עולה למכור את חפציו העודפים כבר בפתח הנמל, ולקבל את התמורה הכספית עליהם מייד.
בגלל ויכוח מפלגתי: תנועת הצופים בדרך לפילוג
ב־26 בנובמבר 1950 נערך בתל אביב כינוס חירום של הורי חניכי הצופים בנושא "סכנת הפילוג בתנועה". הסערה החלה עם פרסום המסקנות של מועצת תנועת הצופים, שהתכנסה חודש לפני כן בירושלים לדיון נוקב בשאלת "עתידה של תנועת הצופים בישראל". המועצה הורכבה מנציגים מכל שבטי תנועת הצופים בארץ - שהכילו יחדיו כ־8,000 צופים וצופות צעירים.
בתום הדיונים הכריזה מועצת הצופים ש"התנועה תתמקד בחינוך לחלוציות על כל צורותיה, כאשר ההגשמה תתקיים לא רק בדרך של התיישבות". כמו כן החליטה המועצה ש"היסוד הנעלה לפעילות הצופים הוא החינוך לדמוקרטיה, ובאותה נשימה מביעה תנועת הצופים הסתייגות מוחלטת מדרכן של 'הדמוקרטיות העממיות' (מינוח מכובס לתיאור המשטר במדינות קומוניסטיות תחת השפעת בריה"מ; ד"ס).
תנועת הצופים בישראל, שהוקמה 33 שנים קודם לכן, חרתה על דגלה את עקרון אי המעורבות המפלגתית. בזכות זאת, נוסף על חינוך לאהבת ישראל, לחלוציות ולהגשמה, גרפה התנועה פופולריות רבה גם בקרב ההורים, שלא היו מעוניינים שילדיהם ייחשפו בצעירותם להשפעות פוליטיות.
בוגרי תנועת הצופים הקימו עד ל־1950 שבעה קיבוצים, שהצטרפו לתנועת "הקיבוץ המאוחד" בשליטת מפ"ם. מפלגה זו דגלה ללא הסתייגות בקו קומוניסטי־סוציאליסטי בהובלת מנהיג בריה"מ, יוסף סטלין, מושא הערצתם של חברי המפלגה. מקיבוצים אלה יצאו מדריכים לרחבי הארץ, "להרביץ תורה" אידיאולוגית ופוליטית בחניכים הצעירים של תנועת הצופים.
הורי החניכים, שהתכנסו כאמור השבוע לפני 70 שנים, באו למחות נגד הפוליטיזציה, שאכן גרמה לפילוג בתנועה כעבור כמה חודשים, כשמהתנועה פרשו כ־1,200 תומכי מפ"ם והקימו לעצמם את תנועת "הצופים החלוציים", שהתמזגה בהמשך עם תנועת "מחנות העולים", בעלת הקו הציוני־סוציאליסטי.
בתי הסוהר מלאים באסירים
מייד אחרי הכרזת העצמאות, במאי 1948, החליטה הממשלה על הקמת מתקן כליאה מרכזי, ובתוך 14 חודשים הוקם כלא תל מונד (לימים, בית הסוהר השרון). למרות שיועד לאכלס עד 125 אסירים, שהו בתל מונד בנובמבר 1950 יותר מ־200 מהם. בלית ברירה הוסבה תחנת המשטרה ביפו ("הקישלה") לבית סוהר נוסף, שבו שהו בתנאים מחפירים כ־300 אסירים.
ב־27 בנובמבר 1950 כינס נציב שירות בתי הסוהר הראשון, גרו גרא (קרישבסקי), מפגש חירום בניסיון לזרז הקמת מתקן כליאה נוסף ברמלה. בכינוס התבררו הקשיים הביורוקרטיים וחוסר התיאום בין משרדי הממשלה השונים, שהעיבו על פיתוח בית הכלא החדש. כך, למשל, התברר שהכנת התוכנית לבנייה ארכה יותר מחצי שנה, והצעת הקבלן הזולה ביותר לא תאמה את התקציב של 100 אלף ל"י שהקצה משרד האוצר לפרויקט.
למרות זאת, החליט הנציב להתחיל בבנייה באופן מיידי, וכדי להקל את מצוקת התקציב פנה גרא לאסירים וקרא: "בואו השתתפו בהקמת ביתכם החדש". למרבה ההפתעה, הקריאה נענתה ברצון על ידי עשרות אסירים.
כלא רמלה, שהוקם על תשתית של מצודת טגארט (תחנת משטרה בריטית), נפתח לבסוף בינואר 1954, ותאיו התמלאו במהירות בכ־450 אסירים. בשנות ה־80 שונה שמו לכלא איילון, על שם מיקומו הגיאוגרפי בלב עמק איילון.
תודה למחלקת ההסברה בשירות בתי הסוהר על הסיוע
מפעל השקיה בגליל
ב־24 בנובמבר 1950 נמסר מהגליל על השלמת "מפעל השקיה פורץ דרך, שיעמיד עשרות אלפי דונמים נוספים לצורכי ההתיישבות העובדת". הפרויקט בא לפתור את בעיית המים ביישוביי עמק החולה והסביבה, שלהבדיל מיישובים לאורך הירדן - לא יכלו, בשל המרחק הגיאוגרפי, לשאוב ממימי הנהר לצורכי חקלאות. במסגרת הפרויקט, בביצוע "מקורות", נמתח צינור ברוחב 16 צול (42 ס"מ) ובאורך עשרה קילומטרים עד למרכז עמק החולה, ומשם ליישובים השונים, ובהם יסוד המעלה, חולתה ומחניים.
עוד אוטובוסים לחיפה
מחיפה נמסר בסוף נובמבר 1950 ש"קואופרטיב 'שחר' (ראשי התיבות של שירותי חיפה רבתי) ממתין להגעת 45 אוטומובילים חדשים להובלת אנשים שנרכשו במפעל פורד בארה"ב, בקיבולת של 39 נוסעים האחד". עם הגעת האוטובוסים הרחיב "שחר" את קווי הנסיעה שלו לכל חלקי מטרופולין חיפה והסביבה. כעבור שנה, ב־1951, התאחד "שחר" עם "אגד" ו"דרום יהודה", שהקימו יחדיו את "א.ש.ד." - ששינה את שמו לאחר זמן קצר ל"אגד".
לאן נעלם הבן החייל?
בני זוג עולים שהגיעו לנמל חיפה בספטמבר 1950 תהו לאן נעלם בנם החייל, שהגיע לקבל את פניהם בנמל ובילה איתם שלושה ימים - בטרם חזר לבסיסו. בתום חיפושים שנמשכו חודשיים התברר להורים שבנם לא קיבל אישור יציאה מבסיסו, ובמקום זאת זייף תעודת חופשה כדי לצאת לקבלם בנמל. עם שובו הועמד לדין צבאי ונשפט למאסר של שנתיים(!). הסיפור התפרסם בעיתונות ועורר סערה, שבשיאה הציע עורך דין פרטי להורים לייצג את החייל ללא תמורה. במשפט החוזר, שנערך לו ב־27 בנובמבר 1950, הומתק עונשו לארבעה חודשי מחבוש בלבד.
הפסקול / להקות זמר עברי
שלישיית גשר הירקון
הרכב זמר מיתולוגי שפעל שנתיים בלבד (1966-1964), אך הותיר חותם עצום בזמר העברי לשנים רבות, עם עשרות להיטים שנפרסו על שני תקליטים בלבד: "אל תעברי לבד", "סימן שאתה צעיר", "אם רק תבואי בחמש", "ספרי איילת אהבים", "אהבת פועלי בניין", "איזה יום יפה", "העיר באפור", "ג'ורג'יה, אלבמה", ועוד. בצילום: שלישיית גשר הירקון בהרכבה השני. אריק איינשטיין (משמאל), בני אמדורסקי וישראל גוריון (שהחליף את החבר המקורי, יהורם גאון).
הצרכנייה / צעצועים שהיו פעם
קליידוסקופ
פטנט שהגיע מאמריקה בצורת גליל אופטי, שלאורך חלקו הפנימי היו מוצמדים שני פסי מראה, עם תא מיוחד שבו נחו שברי זכוכיות צבעוניות. מי שהשקיף לתוך הגליל והפנה אותו לשמיים או למקור אור אחר - היה נחשף לעולם עשיר של צבעים וצורות, שנוצרו משברי הזכוכיות המשתקפים בפסי המראה - ליצירת תמונת תלת־ממד משובבת נפש. כל הסטה של הגליל שינתה את סדר שברי הזכוכיות, מה שיצר תמונה צבעונית חדשה ומרגשת בכל פעם מחדש.
"הישראלים אוהבים ספרים"
במוסף הספרותי של ה"ניו יורק טיימס" התפרסמה בסוף נובמבר 1950 כתבה מאת עיתונאי שחזר מישראל וסיפר: "הישראלים הם עם משונה. מוקפים אויבים, חווים קשיים כלכליים עצומים ועוד, ולמרות זאת ראשם פנוי לספרים. אם תשאל עשרה מהם מהו עיסוק שעות הפנאי המועדף עליהם - לפחות שמונה יענו 'קריאת ספרים'! כשמדינת ישראל הוקמה, והיהודים בה הפכו לאיכרים ולפועלים, רבים סברו שתחול אצלם ירידה אינטלקטואלית, אולם הם נשארו כפי שהיו תמיד: עם הספר". בתמונה: דוכן ספרים ברחוב אלנבי בתל אביב, 1950
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כיתבו לנו: shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו