וזוהי רק ההתחלה
30.1, ידיעות ראשונות על נגיף שמכה בעיר ווהאן שבסין
ארגון הבריאות העולמי מפרסם לראשונה התראה על כך שמגיפה חדשה באה לעולם, קורונה שמה. המין האנושי, שמכונה לא פעם "נזר הבריאה", בעל חיים די נבון בעיני עצמו, מגיב בעיקר בדחקות ובהדחקות. ייתכן שהכתובת כבר על הקיר, אבל היה הרבה יותר דחוף ללגלג על חשבון הבירה המקסיקנית שנושאת אותו שם. פה ושם נראים אנשים שמצטיידים במסיכות פנים. תמהונים, ללא ספק. ואגב, רק ב־11 בפברואר קיבלה המחלה את שמה הרשמי והמכביד: COVID-19.
צילום: אי.אף.פי
הידיד
28.1, הנשיא טראמפ מציג את "תוכנית המאה"
דונלד טראמפ, אחד המנהיגים העולמיים השנויים ביותר במחלוקת מאז אחשוורוש, מניח על השולחן מעטפה חתומה ועליה מתנוססת הכותרת "תוכנית המאה", הצעה להסכם שלום לפתרון הסכסוך הישראלי־פלשתיני. זה בסך הכל העשור השני למאה הנוכחית, וסיכומים עושים בסוף, אבל עוד לפני שהפרטים מתפרסמים מצליחה התוכנית לייצר באזז אדיר, להרעיש עולמות ולהבהיר שכמה פרדיגמות שנראו נצחיות עומדות להישלח לגריטה. כמו עם הקורונה, גם כאן בדחני הרשת עדיין לא מעלים בדעתם שבקרוב הם יצרכו לגייס המון כישרון כדי לצחקק על חשבון המציאות עצמה.
צילום: אי.פי.אי
עונש משמיים
3.1, מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, מחוסל בתקיפת טיל אמריקני
היה איש ואיננו. חיסולו של קאסם סולימאני ליד בגדד נחשב לחוליה בולטת בשרשרת ההשפלות שאיראן נאלצה, ונאלצת, להתמודד איתן. קאסם סולימאני היה אגדה שיעית. המנהיג חמינאי קרא לו "השאהיד החי". המגזין "טיים" הגדיר אותו כ"ג'יימס בונד, רומל וליידי גאגא גם יחד". הגבולות שלנו עם לבנון ועזה הפכו לחזיתות איראניות? עבודה שלו. בפעמים הבודדות שבהן דיבר מול מצלמה, הוא הקפיד להזכיר שהמטרה הקדושה היא מחיקת הישות הציונית. מוזר, כי לא בטוח שאי פעם פגש ישראלי פנים אל פנים. חבל, היינו רוצים להאמין שדווקא ברגעיו האחרונים זה קרה.
צילומים: אי.פי, אי.אף.פי
אימה סינית
פברואר: מראות המגיפה מווהאן מופצים לכל העולם
עד פברואר 2020 רובנו חשבנו שעיר ב־ו' זה וינה או ונציה. אחר כך הגבנו בתדהמה לגילוי שבעיר סינית ששמה ווהאן נהוג לאכול בעלי חיים שמתחילים ב־ע'. בשלב הזה רבים עדיין סברו שהמגיפה היא בעיה פנימית של סין, עם אנשים שמתעלפים סתם כך ברחוב. תמונות ראשונות הגיעו, וגם סרטונים ונתונים מספריים שהפכו למבהילים יותר ויותר, אבל המזלזלים טענו שאי אפשר לסמוך על שום דבר שמגיע מסין. בין הררי השטויות המתפרסמות אצלנו, בולטים גם לא מעט דברי תורה שמציגים את הקורונה כ"עונש לאוכלי השרצים". חודשים ספורים מאוחר יותר אותם כותבים עצמם יתלוננו על הדברים הנוראים שנכתבים על התחלואה במגזר החרדי.
צילום: אי.אף.פי
פרידה מאגדה
26.1, הכדורסלן קובי בראיינט נספה בתאונת מסוק
המוני אנשים מסתובבים בתחושה שהקורונה מחקה כמעט כל מה שהתרחש לפניה. זאת כמובן שטות גמורה. קובי בראיינט, למשל. כל עולם הכדורסל התאבל, כי ה"בלאק ממבה" היה מסוג אגדות הספורט שגם אנשים שאין להם מושג מתקשים להתעלם מנוכחותו. הוא ניתץ כמעט כל סטטיסטיקה אפשרית, סיים משחקים עם מספרים - בסלים ובדולרים - שלא היו מביישים קבוצה שלמה, והסתבך לפחות בשערוריית מין אחת. גם התרסקות מסוקו הפרטי, שבה נהרגו גם בתו ונוסעים נוספים, שנים ספורות אחרי שפרש ממשחק, השלימה את הרושם שהאיש לא בא לעולם כדי להלך בקטנות.
צילומים: אי.אף.פי, רויטרס
הראשון בבידוד
24.2, חשש להתפרצות הנגיף בחנות "הפיראט האדום"
מקרה הדבקה ראשון מתפרסם בישראל. חנות הצעצועים "הפיראט האדום" באור יהודה עולה לכותרות בלי קשר לחג הפורים. אופנה חדשה צצה - קריאה ברשימת התחנות בחייו של כל נשא קורונה. מתברר שחלק מהנדבקים בילו בשלושה בתי קפה באחר צהריים אחד. לצד הדאגה הכנה, מתחילה להירשם קנאה עמוקה בחיים של אחרים.
צילום: יוסי זליגר
ספינת הקורונה
4.2, מוטל הסגר על אוניית הנופש "דיימונד פרינסס" מול חופי יפן
על סיפונה של ספינת התענוגות "דיימונד פרינסס", מתרחש מוקד ההדבקה הראשון מחוץ לגבולות סין. העולם כולו מתחיל להבין שההדבקה מהירה - אבל ההחלמה איטית. מעשרה נוסעים שאובחנו כחולים ב־4 בפברואר קופצים הנתונים ל־712 חולים בתום הבידוד שאליו הוכנסה הספינה, בסוף מארס. כך הצטרפה "דיימונד" לרשימת הספינות שעשו להן שם בהיסטוריה - אבל פחות בעמודה של "מייפלאואר" או "סנטה מריה", ויותר בסביבות ה"טיטאניק". 14 מתוך כ־3,700 נוסעים ואנשי צוות בספינה מתו מהמחלה. מתוך 15 נוסעים ישראלים חלו ארבעה, וחולה נוספת התגלתה מאוחר יותר, בשלב הבידוד בארץ, בשיבא בתל השומר.
צילום: אי.אף.פי
צבע אדום
20.2, מפולת המניות בבורסות העולם
מעניין מה היינו יודעים היום, אילו גם המגיפות הארורות מהעבר היו מלוות באינספור סקרים וסטטיסטיקות. נתון מסקרן: רוב הנשאלים הביעו שוב ושוב חשש גדול יותר מפגיעה כלכלית מאשר מהנגיף עצמו. איכשהו, נתוני האבטלה והעסקים שקרסו נחשבים פחות פוטוגניים מאשר אדמומית המסך, שייצגה את קריסת המניות ביותר מ־30 אחוז בתוך שלושה שבועות בכל בורסות העולם. בינתיים חלק גדול מהמניות השתקם במהירות מפתיעה, ואף כבש שיאים חדשים, אבל בחיים עצמם, עם גלי הפיטורים, העסקים שקרסו והמוני המשפחות שאיבדו את מטה לחמן - זה ייקח הרבה יותר זמן.
צילום: אי.אף.פי
השיבה הביתה
30.1, נעמה יששכר משתחררת מהכלא הרוסי
לא. היא לא הילדה של כולנו. לא בדיוק אסירת ציון. לא שלחנו אותה להילחם בגבול. גם לא לעשות כזה חאפ לאפ בשלב אריזת המזוודה, עם כמה גרמים מיותרים של עשב אסור (הלו, נעמה! אלה אנחנו שהמצאנו את ה"ארזת לבד"). ולמרות כל זאת, ישראלים אנחנו. ואפילו ציניקנים גמורים הצליחו להתרגש קצת - וגם טיפה'לה לכעוס - מול תמונתה של נעמה העולה למטוסו של ראש הממשלה, שהביא אותה הביתה.
צילום: GettyImages
אולם נעול
מארס, הסגרים משביתים את נתב"ג
2020 היתה שנת הביטולים הגדולה. דברים שחשבנו שאי אפשר לבטל, כמו חתונות ופסטיבלים, אירועי ספורט המוניים והתוועדויות דתיות - השנה התברר שהם יכולים פשוט להימחק מהלוח. זה לא תמיד היה גרוע כל כך. חִשבו על כל פגישות העבודה המרוחקות והמיותרות שפשוט עברו למתכונת קצרה ויעילה בחסות הזום. על תעשיית ההייטק, שהבינה שבעצם אפשר לעשות הכל מהבית. על החתונות האינטימיות, שכולם מודים שיש בהן משהו. אבל חו"ל? יכול להיות שביטלו את חו"ל?
צילום: קוקו
התופת
8.3, סגר ומוות המוני באיטליה
רבות עוד ייכתב על ההכחשה המפוארת של המגיפה. העיקרון המנחה: מגיפות זה עולם שלישי, ימי ביניים ומקומות בלי אספרסו. מה לנו ולהן. קל היה לדבוק בהבל המנחם הזה כל עוד הנתונים הקשים הגיעו בעיקר ממקומות שבהם אוכלים חיות בר בשווקים פתוחים. איטליה זה כבר סיפור אחר. ועוד החלק הצפוני והבוהק שלה - מחוזות האופנה, הלייף סטייל והדולצ'ה ויטה. תמונות ארונות המתים והמשאיות הממתינות לקציר המוות היומי בארץ המגף היו אולי הקודרות ביותר שראינו השנה. נכון לאמצע השבוע, מתו שם מקורונה כ־70 אלף איש, מתוך יותר ממיליון ו־900 אלף שנדבקו.
צילום: אי.אף.פי
כדור למחלה
19.2, "משחק ההדבקה" הגדול בין ולנסיה לאטאלנטה באיטליה
פברואר כולו היה חודש של בשורות מבהילות מרחבי העולם. משחק כדורגל בין ולנסיה הספרדית לבין אטאלנטה מאיטליה בשמינית גמר ליגת האלופות הופך למחולל הדבקה עצום ממדים, ומעביר את מוקד תשומת הלב מסין למערב אירופה. מתחילה להסתמן דאגה מהקושי של חברות שוחרות חופש להתמודד עם מצבי חירום. אותו משחק מסמן גם את המעבר לאחד המאפיינים הצורבים של השנה - יציעים ואולמות ריקים. מופעים, הרצאות, ספורט - כל מה שלא יכול לעבור למסך, פשוט לא קורה.
צילום: אי.פי.אי
יו־יו קלפי
2.3, מערכת בחירות שלישית בישראל בתוך שנה
אחרי שהתברר שהקורונה לא נעצרת בגבולות ארץ הקודש, שהבעיה הכלכלית העיקרית לא עומדת להיות מחסור בביצים או בנייר טואלט, ושהדבר האחרון שהיינו זקוקים לו - חוץ מעוד עצות מיורם לס - הוא מערכת בחירות נוספת שתסתיים בתיקו, באה גאונות הפוליטיקה בישראל והביאה אותנו בדיוק לשם. לקלפי. בפעם השלישית באפס זמן. הבחירות לכנסת ה־23 נערכו עם מסיכות ועם רווחים בין העומדים בתור - שאם הם שני מטרים, אז כותב שורות אלה יכול להיות שחקן כדורסל ב־NBA.
צילום: לירון מולדובן
גיבורים בלבן
מארס, הצוותים הרפואיים נלחמים בחזית המגיפה
הם עמדו בקו הראשון מול גלי הנגיף המתפרצים, ולרגע לא חשבו להרים ידיים. הרופאים, האחיות ואנשי הצוותים הרפואיים הפכו בעל כורחם לגיבורים הבולטים של השנה. בתי החולים נכנסו להיערכות חירום, מחלקות קורונה נפתחו בזו אחר זו, ובחלק מהמקומות הוכשרו חניונים לקליטה המונית של חולים. ושם, במיגון מלא ולעיתים גם מאולתר, הם התמודדו עם עומס פיזי בלתי אנושי, אתגרים רפואיים קורעי לב ודילמות מוסריות, שהותירו רבים עם צלקת נפשית גם אחרי המשמרת. העולם חייב להם חוב ענק, שספק אם ייפרע אי פעם.
צילום: מישל דוט קום
שרי עשרות
17.5, הושבעה הממשלה ה־35 - הגדולה בתולדות מדינת ישראל
רוב המצביעים תמכו בממשלת אחדות. רובנו חשבנו שזאת הדרך לקרוא את תוצאת הבחירות. מעטים מאוד ניחשו שבנט יישאר בחוץ ושדווקא שמולי יהיה בפנים. אבל איש לא באמת חשב שהממשלה ה־35 חייבת לכלול 36 שרים, חוץ מהמצולמים בתמונה החגיגית. מלבד תקן של ראש ממשלה חליפי, זכה השלטון בישראל בתוספת נחוצה של המשרד לחיזוק ולקידום קהילתי, שלנוכח צוק העיתים קיבל על עצמו לטפל גם בחיזוק הקהילה וגם בקידומה, ובכך חסך לכולנו מיניסטריון נוסף. ואכן, מאז צילום התמונה הקבוצתית הזו אין מי שיחלוק על כך שהמדינה בתפקוד של 200 אחוז
צילום: אוהד צויגנברג
טבע שומם
אפריל חיות בר משתלטות על הרחובות הריקים
חזירי בר בחיפה. שפני סלע בלב ירושלים. תנים וצבאים וארנבות שדה משוטטים בחופשיות בנוף האורבני, שחיות הפרא היחידות שנצפו בו לאחרונה החזיקו הגה ביד אחת - ובאחרת את הסלולרי. האם זאת דיסטופיה או אוטופיה? יום הדין או חידוש הברית בין האדם לטבע? מישהו מלמל שבעצם די מזל שהדובים נכחדו מהכרמל כבר לפני יותר מ־100 שנה. אפריל הצטיין בלא מעט גילויי חיבה לקורונה. אנשים דיברו על מה הנגיף בא ללמד אותנו, ומה אנחנו רוצים לקחת איתנו מהתקופה הזאת. מה שבטוח, התמונות הללו הוכיחו שוב שתמיד מוקדם להספיד את עולם החי.
צילום: רויטרס
חיים בריבוע
הזום הופך לדרך תקשורת מרכזית בשנת הסגרים והבידוד
הוא פרץ לחיינו כבר בגל הראשון והחליף בהדרגה ובנחישות כל אינטראקציה אנושית שהכרנו. יש עוד פלטפורמות כמוהו, אבל ה"זום" חדר לשפה כמו "וספה", "פלאפון" ו"פריג'ידר". שמענו הרצאות וקונצרטים בזום, ראינו המון סנטרים כפולים והמון בני משפחה שלא הפנימו שיש מצלמה, ואפילו השמחות, ההלוויות (להבדיל), פגישות העבודה והרומנטיקה - עברו כולן לזום. ימים יגידו כמה מורים השכילו לקלוט שלא מעט פרצופים שתקועים מולם על המסך היו תמונות של פייק תלמיד. לפחות אף אחד לא סולק הביתה בחודשים האלה.
צילום: אורן בן חקון
צדק או תרדוף
24.5, נפתח משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו
ראש ממשלה מכהן שעומד למשפט פלילי הוא אירוע קשה וכתם מכוער בדברי ימיה של כל מדינה. המחלוקת שקורעת בשנה הזאת את עם ישראל היא, בין היתר, סביב השאלה מה מהות הכתם ואת מה חייבים כאן להוקיע: את התנהלותו של ראש הממשלה, או את האופן שבו נבנה התיק ונוסחו האישומים נגדו? דומה שאיש משרי הליכוד לא נעדר מהתמונה, שבה הבהירו מה הם, לפחות, חושבים בעניין.
צילום: פול יונתן זינדל / פלאש 90
בלי אוויר
25.5, ג'ורג' פלויד נחנק למוות מברך של שוטר
שמונה דקות ו־46 שניות. זה הזמן שבו מחצה ברכו של השוטר דרק שאובין את צווארו של ג'ורג' פלויד, בעת מעצרו מדרום למיניאפוליס שבמינסוטה, וסחטה ממנו את חייו בגיל 47. זאת אחת התמונות הצורבות שייזכרו הרבה אחרי 2020. כל מה שקשור בה - תנוחת הברך, המלמול "איני יכול לנשום", המבט השחור והמבט הלבן - כבר הפכו מזמן לסמלים במאבק שאפשר להתווכח עליו, אבל חייבים להסכים שהמציאות שנגדה הוא יוצא - יחס הממסד לשחורים בארה"ב - לא יכולה להימשך עוד.
דגל שחור
26.5, מהומות "Black Lives Matter" שוטפות את ארה"ב
מותו של ג'ורג' פלויד היה ניצוץ מעל אדים דליקים שהלכו והתאבכו במשך שנים רבות. תמיד ידענו שבאמריקה, כמו באמריקה, הכל גדול, אך תגובות הזעם הצליחו להפתיע רבים. המהומות התאפיינו הפעם גם בשאיפה למחוק את האפליה הגזעית לא רק מחיינו, אלא גם מפרקים קודמים בתולדות האנושות. מפגינים התנגשו בכוחות משטרה, דליקות הוצתו, חנויות נבזזו ופסלים ואנדרטאות נותצו, מאחר שחלק מהאבות המייסדים החזיקו משרתים כהי עור - וגם בדעות חשוכות שבימיהם נחשבו למקובלות. לנו כאן היה קשה יותר עם הקריאות האנטישמיות שנשמעו לא פעם במהלך ההפגנות, והוסיפו טון מפוקפק במיוחד למאבק.
צילום: GettyImages
שלום בהפתעה
15.9, חתימת "הסכמי אברהם" עם איחוד האמירויות
אין רע בלי טוב, וגם שנה לא משהו כמו זאת שיוצאת, הצליחה לתרום לנו כמה תמונות מפתיעות. השלום עם איחוד האמירויות, למשל. ואז עם בחריין, ומרוקו, וסודאן, ובעיקר דיבורים על כך שזאת רק ההתחלה, ומשהו חדש מתחיל בעולם הערבי שמסביבנו. אם לומר את האמת, אנחנו עדיין לא מתחילים להבין את מלוא המשמעות של הסכמי השלום שפקדו אותנו לפתע ועקפו את הפקק שהפלשתינים תמיד השכילו לתקוע. אבל אם תימשך ההתנפלות הלהוטה של ישראלים חסרי ויזה וסבלנות על כל כרטיס פנוי לדובאי, איש לא יתפלא אם השגרירים הטריים יחזרו למדינותיהם כלעומת שבאו.
צילום: אי.אף.פי
גלי הדף
4.8, פיצוץ אדיר וקטלני בנמל ביירות
אם אי פעם תהיתם למה עדיף לחיות בעיר שוחרת שלום וחיים, מאשר לגדל ילדים במקום שנוהג לארח כנופיות טרור מהאכזריות בעולם, באה התמונה הזאת, של פיצוץ 2,750 טונות אמוניום חנקתי בנמל הסמוך לאוכלוסייה אזרחית, וסיפקה תשובה מוחצת. הפיצוץ המסתורי - עד כמה שאחסון מאגר חומרי חבלה (לפי ההאשמה שחיזבאללה הכחיש) ליד מחסן זיקוקים יכול להיות מסתורי - הרג 190 איש, פצע יותר מ־6,000 והחריב חלקים גדולים מהעיר שנקראה פעם "פריז של המזרח התיכון". התמונה חילצה ממשה פייגלין התקף שמחה דוחה במיוחד, והלבנונים דחו את הצעות הסיוע מצד ישראל בהתקף מכוער לא פחות. בשורה התחתונה, נסראללה חייב הסבר לאזרחי לבנון. ובשורה שמתחתיה, מחריד לחשוב למי היו מיועדים כל החומרים הנפיצים האלה.
צילום: אי.פי.אי
אין הנחת סלבס
2.10, הנשיא טראמפ נדבק בקורונה
בהתחלה אמרו שהנגיף "תוקף רק את מי שזולל מרק עטלף". אחר כך עברנו ל"כל המתים הם אלמונים בני 95 ומעלה עם מחלות רקע". אבל כשהקורונה התחילה להדביק גם מפורסמים - היא קיבלה פנים ושמות. זה התחיל בטום הנקס וברעייתו, אי שם בתחילת מארס, ומאז הצטרפו לרשימות המפחידות אינספור מנהיגים, אנשי שם וסלבס. החולה המפורסם ביותר היה נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, שהימנעותו ממסיכת פנים הפכה לאחד מסמליו המובהקים. עוד חלו והחלימו: נשיא ברזיל ז'איר בולסונארו, ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון, נשיא הונדורס חואן אורלנדו הרננדס,
ולאחרונה גם נשיא צרפת עמנואל מקרון. פחות מזל היה לנשיא בורונדי, נקורונזיזה, שהדיווחים הרשמיים בארצו טענו שמת מהתקף לב אחרי שצפה במשחק כדורעף, אך שמועות עקשניות גורסות שהוא המנהיג היחיד עד כה שמת מנגיף הקורונה.
תרבות הנגד
יוני-דצמבר, הפגנות ליד בית רה"מ ברחוב בלפור, בגשרים ובצמתים
ההפגנות המתמשכות ב"בלפור", שהתפשטו - כתגובה להגבלות - לגשרים ולצמתים ברחבי הארץ, הפכו לחלק חשוב מהנוף הפוליטי שלנו. "לֵך" הפכה לאחת מסיסמאות המחאה הישירות והאפקטיביות שנשמעו כאן אי פעם. לצידה הונפו גם שלטים הזויים ומוזרים, כמיטב מסורת הקאמפ. ההפגנות ממוקדות בנתניהו, ואיש לא נשאר אדיש. מי שמזדהה אוהב, מתפעם ורואה בהן את התגלמות ישראל היפה, הטובה והדמוקרטית. מי שפחות מזדהה גם פחות אוהב, ורואה בהן את תמצית ההתנשאות של ישראל הישנה והפריבילגית. הבלתי נשכחים: המשוואה מפגינים = מתפללים. סעודת החג ההמונית. המעצר המיותר של המאייר זאב אנגלמאייר, הוא שושקה. ואמיר השכל נוזף בשוטרת ממוצא אתיופי.
צילום: אורן בן חקון
מה שנגמר
6.11, המשורר נתן זך הולך לעולמו
נתן זך, משורר גדול באמת שהיה כעץ השדה, ראה ציפור רבת יופי וידע למה אלוהים התכוון כשאמר בפעם הראשונה "יהי אור", הלך לעולמו בגיל 91. או כמו שהוא עצמו היה מעדיף לומר - מת. זך, שנולד בגרמניה כהארי זייטלבך, היה הראשון לקרוא תיגר על מאור השירה הגדול
נתן אלתרמן, שינה את פני השירה העברית והשפיע עמוקות כמעט על כל מי שכתב אחריו. עם הזמן התגלה שאפשר לאהוב גם את הנתן ההוא וגם את הנתן הזה. "בערב/ כשאמרה לי נערתי/ לֵך/ ירדתי לרחוב להתהלך/ והייתי הולך ומסתבך/ מסתבך והולך/ והולך והולך ומסתבך". מה נגיד, שירת חיינו.
צילום: יוסי אלוני
אמריקה בידיהם
3.11, ג'ו ביידן וקמאלה האריס זוכים בבחירות בארה"ב
אמרו שניצחונו של ג'ו ביידן היה צפוי. אבל חוץ מזה, לא היה אפשר לחזות שום דבר מראש במערכת הבחירות האמריקנית, שקצת השתגעה להם. לא את הקרב הצמוד, לא את הרגעים שבהם נדמה היה שזה לעולם לא יסתיים, ובטח שלא את סירובו העיקש של טראמפ להכיר בהפסד. הדמוקרטים חזרו לבית הלבן. קמאלה האריס רשמה היסטוריה יפה כסגנית נשיא הראשונה בתולדות ארה"ב. ועולם שלם תוהה איך בדיוק ייראה טקס חילופי השלטון ב־20 בינואר 2021. משעמם זה כבר לא יהיה.
צילום: אי.אף.פי
פיצוח הגרעין
27.11, מוחסן פחריזאדה, "אבי פצצת הגרעין" האיראני, מחוסל ליד טהרן
השנה שנפתחה בהשפלה איראנית כבדה עם הפצצת שיירתו של קאסם סולימאני, רושמת לקראת סיומה תמונה משפילה לא פחות. והפעם בחיסול מדויק, על אדמת איראן, תוך הפגנת עליונות מודיעינית ומבצעית שבוודאי עולה לכמה איראנים בבריאות. מי ביצע את הפעולה? האם היו שם מחסלים בשר ודם או סתם אפליקציה לזיהוי פנים? ואיך באמת מבטאים את השם מוחסן פחריזאדה? ייתכן שלעולם לא נדע. אך ישראלים חובבי מזימות בינלאומיות שוב כחכחו בגרון בעונג למשמע המילים "על פי מקורות זרים".
צילום: אי.פי, רויטרס
תבכי, ארגנטינה
25.11, כדורגלן העבר דייגו מראדונה מת בגיל 60
ארגנטינה באבל עמוק. קתולים רבים ביבשת דרום אמריקה חווים משבר אמונה. אבל לא רק הם. כל מי שאי פעם התרגש מכדורגל חש כאב על מותו של מי שרבים רואים בו את גדול שחקני הכדורגל מאז ומעולם (וסליחה, פלה). דייגו ארמנדו מראדונה איננו. נכון, היו אנשים ספורטיביים ממנו. ודאי שהיו אנשים הגיוניים ומאוזנים ממנו. אבל קשה לחשוב על שחקן כלשהו שהיה מסוגל להיכנס למגרש כשכל יתר חבריו על הדשא נראים כאילו הרגע אכלו חמין, או שהחמין אכל אותם, ולהפוך את המשחק לבדו, להצית ולסחרר אותו בעזרת לב ענק אחד ושתי רגליים. וכן, לפעמים גם עם היד.
צילום: GettyImages
אנחנו על המפה
נובמבר, ספורטאים ישראלים זוכים באליפויות אירופה
ישראל מעולם לא היתה מעצמת ספורט. אוהדי הספורט הישראלים התרגלו לטפח ציפיות צנועות, והם מסתפקים במועט כמו נזירים בורמזים. אבל משהו לגמרי השתגע בנובמבר הגשום הזה, כשלא פחות מארבעה ספורטאים ענקים בכחול־לבן, ובתחומים שונים, חזרו הביתה עם תואר אלוף אירופה. פיטר פלצ'יק בג'ודו. לינוי אשרם בהתעמלות אמנותית. יואב כהן בשיט. וארטיום דולגופיאט בהתעמלות. טוב. האחרון כבר קרה בדצמבר, אבל גם לכם לקח קצת זמן לבטא את השם נכון. ובל נשכח גם את הכבוד שהביא לנו דני אבדיה, הנציג העברי התורן בליגת הכדורסל הטובה בעולם.
צילומים: התאחדות הספורט, פיני סילוק, אי.פי.אי
כיבוש דובאי
1.12, טיסה מסחרית ראשונה יוצאת מנתב"ג לאמירויות
בואו נאמר את האמת: אנחנו לא אוהבים לראות תמונות של ישראלים בבטן מטוס. הניסיון לימד אותנו שלרוב זה לא מוביל לשום דבר טוב, גם אם עוסקים בשוקולד. ובכל זאת, משק כנפי ההיסטוריה. תיירים ישראלים ראשונים ממהרים לטעום את האמירות העשירה, ובהם אנשי עסקים, לא מעט חרדים - וגם סתם סקרנים. כולם רוצים לגעת ראשונים בתהילת הרגע (ובמגדל בורג' חליפה) ולרוץ לספר. אבל איך אפשר בכלל להיות הישראלי הראשון, אם כבר ברגע הנחיתה מתברר לך שאתה יכול לבחור בין שלושה בתי מלון כשרים?
צילום: אי.אף.פי
לעולם חוסן
8.12, החל מסע החיסונים הבינלאומי נגד הקורונה
מי יכול היה לחשוב על חודש מוצלח יותר לתחילת מתן החיסונים. דצמבר הוא פרק סיום חגיגי, ואין ספק שהתחרות בין ענקיות התרופות היתה מותאמת לקו הגמר. התמונות מבריטניה, מארה"ב, ובעיקר כאן אצלנו, הן קרן אור של תקווה. אבל את התסריט הכולל לשנה הזאת לא כתבו באולפני דיסני. בשפת הקולנוע קוראים לזה "קליף האנגר". האיש ההוא שנאחז באצבעותיו בקצה הצוק, ממש לקראת סוף הסרט, ומסמן לנו שהפרק אולי עומד להסתיים, אבל המשך עוד יבוא. בשפה המופרעת כל כך של שנת 2020 זה נקרא "המוטציה הבריטית". ובכן, בו בזמן שמפתחי החיסון הביאו לנו
יופי של מתנת חנוכה - או כריסמס - בדמות פתרון חיסוני
ו"הפי אנד" מוקדם מהצפוי, בדיוק אז, ובתזמון שטני, התחיל לרחף מעל ראשינו ענן המוטציה המדאיג. מתברר שהנגיף הארור לא מתכוון לוותר כל כך בקלות. גאון - או פסיכי גמור - מי שכתב את עלילת השנה הזאת.
צילום: אי.פי.אי
חדש מפירוק
22.12, הכנסת מתפזרת וישראל הולכת שוב לבחירות
זאת היתה חמימות חולפת. גם הכנסת ה־23 לא הצליחה להשלים את ימיה, וביום שלישי השבוע התפזרה. שוב ניפגש במארס, בלי הרבה חשק או סיבה לאופטימיות. נכון לימיה האחרונים של 2020, כמעט כל השחקנים במגרש הפוליטי של מדינת ישראל כבר לא זוכרים איך נראית קדנציה תקנית בת ארבע שנים. איך נראה בית מחוקקים יציב. כולם מאוכזבי בריתות - שכבר לא יאמינו בשום אחדות. כולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, עסקו בשנים האחרונות יותר בפירוק מאשר בבנייה. ומאחר שהם חשים בתגובת המיאוס שעולה מציבור הבוחרים, כל מה שנשאר להם, ולנו, עד הבחירות הבאות (ב־23 במארס 2021) הוא לגלגל את האשמה לכיוון היריב. בהצלחה לכולנו.
צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת
