כמה דקות לפני שנפרדתי מעידן יניב, לא התאפקתי. אזרתי אומץ וביקשתי ממנו שישיר לי.
יניב אחז בגיטרה ברוגע, ושר כאילו לא מדובר בהופעה פרטית שלה זכיתי על המרפסת, אלא בקהל של אמפי שוני בבנימינה. "את לא צריכה להתאפר, שימי פס על הפסים, את לא צריכה להתגנדר, פשוט חייכי, בלי היסוסים", הוא שר את "את יפה", הלהיט שלו משנת 2007, ומשהו אחר יצא ממנו. משהו נינוח, קליל, זורם ומתמסר.
"כשאני שר אני מרגיש שהכל משתחרר ממני", הוא מסיים ומניח את הגיטרה. "זה רגע שאין בו מחשבות, חרדות ושאלות. פשוט אין כלום. אני חושב גם שקרה לי משהו עם הגיל, הניסיון והבגרות. אני מרגיש יותר בטוח בעצמי ובדברים שאני רוצה לומר ולהלחין. עכשיו אני יודע בדיוק איפה אני ולאן אני הולך".
למרות שיניב נמצא בשטח כבר 17 שנים, הוא בסך הכל, אם תהיתם, בן 35. "קצת מוזר לי הגיל, הוא אומר. "אני זוכר את אבא שלי בגיל 35, ופתאום גם אני שם. היו לי הרבה מחשבות על כל הדברים שהספקתי לעשות עד עכשיו - וגם על איזה דברים אני ממש רוצה שיקרו כבר, בין אם זה שהמופע החדש יעלה ובין אם זה למצוא את הנחלה ואת הפינה שלי, את הבית ואת בת הזוג, ולהקים מקום משלי עם משפחה וילדים".
כמו על יתר האמנים, גם על יניב עברו שנתיים לא פשוטות. עכשיו הוא סופר את הדקות לקראת חזרתו לבמה, בצל האומיקרון, במופע חדש שיושק ב־17 בינואר בזאפה הרצליה, ושלקראתו הוא מרגיש קצת כמו אבא טרי. יש לילות שבהם הוא אפילו מתקשה להירדם.
"אני מתרגש בטירוף. זאת הופעה חדשה עם עיבודים חדשים כמעט לכל השירים, והיה מאוד קשה לסכם 16 שנות קריירה בשעה וקצת. לצד השירים החדשים יש שירים שאני לא יכול לוותר עליהם, והיו הרבה עריכות עד שהכל יצא מדויק".
לקראת המופע שחרר כמה סינגלים חדשים: "כמה לילות", "השיר שאת אוהבת" ו"אש קטנה", שנכנס השבוע לפלייליסט של גלגלצ ומדבר על קשיים בזוגיות שיצא החודש וגרם לו שוב ללחץ.
"בלילה לפני יציאת סינגל חדש אני תמיד מתרגש ולא מצליח לישון הרבה. יש לי הרבה מחשבות. בגלל שאני פרפקציוניסט, מה שקצת מפריע לי במקומות מסוימים בחיים, למשל בעבודה. באמת, לאנשים שעובדים איתי מגיע צל"ש. לנגנים, למשרד יח"צ ולכל מי שסביבי. אני מחפש שלמות בדברים הכי קטנים שאולי אף אחד אחר לא ישים לב אליהם. עכשיו היינו בחזרה גנרלית, וכשיצאתי ממנה מצאתי את עצמי משחזר המון דברים קטנים ודואג בגללם. אני ממש דואג גם מהרגע שבו הסינגל הופך להיות של כולם, ואז כבר אין דרך חזרה".
להוציא סינגל היום זה שונה מאשר מה שהיה לפני עשור?
"בטח, העולם השתנה מאוד ברמת הדיגיטל, התקשורת והמדיה, אבל דבר אחד נשאר ברור: כשסינגל משתחרר זה קצת כמו לתת לילד ללכת לבד. עכשיו זה של העולם - ואני מחכה לפידבקים".
• • •
עד שיגיעו הפידבקים מהרחוב, מהרשתות החברתיות ומתחנות הרדיו, יניב לוקח רגע להיזכר בתחילת הדרך.
"כבר בגיל 11 תפסתי מיקרופון בחצר של דודים שלי ברמלה. שרתי להם את 'חזרי אלי' של אייל גולן, והיתה התלהבות. כעבור כמה חודשים, בערב כישרונות צעירים בבית הספר 'תל חי' בתל אביב, שבו למדתי, עליתי להופיע באודיטוריום.
"הזמינו את כל המשפחות, והאולם היה מפוצץ. יותר מ־3,000 איש, חלק מהם ישבו על המדרגות מרוב העומס. שרתי את 'אמא נשמה', שיר מקורי שכתב בן דוד שלי, זאב בר, שגדול ממני בארבע שנים. שם הרגשתי בפעם הראשונה את מה שאני מרגיש לפעמים עד היום - שהבטן נדבקת לי לגב מרוב מתח.
"מנהלת בית הספר, שראתה שאני מתוח, הביאה לי בקבוק מים. הייתי חיוור כמו קיר, הרגשתי שהדופק שלי על 200, אבל בסוף התאפסתי על עצמי והיה אחלה. השיר הזה הפך לסוג של המנון בבית הספר, כולם שרו אותו".
בגיל 14 השתתף בפסטיבל ארצי של שירי זוהר ארגוב. "ביצעתי את 'הפרח בגני', והשופטים היו אנשי מקצוע מהתחום, למשל, נציגים של חברות תקליטים ונציגי תחנות רדיו אזוריות. הם סימנו אותי וזכיתי.
"הייתי אז בכיתה ט', למדתי באורט סינגאלובסקי בתל אביב ורציתי להיות בכלל שחקן כדורסל. הערצתי את עודד קטש, את מייקל ג'ורדן ואת קובי בראיינט, והיו לי ארבעה אימוני כדורסל בשבוע, אבל החיים הובילו אותי למוזיקה.
"בדיעבד הבנתי שהמשיכה שלי למוזיקה היא משהו הרבה יותר גדול ממני".
אחרי התיכון למד הנדסאות תוכנה בכיתות י"ג וי"ד במכללת אורט סינגאלובסקי, ובגיל 22 התנדב לשירות בצבא, עקב בעיה רפואית, ורשם אולי את "מסלול הטאלנט" הראשון בצה"ל, הרבה לפני נועה קירל או יהונתן מרגי.
"הייתי בלהקה צבאית של חיל חינוך, תקופה שאני נזכר בה ומחייך. היה לי עומס מטורף, כשחוץ מהופעות בצבא השתתפתי גם בשני פסטיגלים והופעתי בשוק האזרחי. היה מאתגר, אבל מדהים.
"בצבא הקהל היה חם ומחבק. הופענו בבסיסים גדולים ובמוצבים, לפעמים גם מול 20 חיילים ובתוך מטבחים. הגענו לכל מקום שהזמינו אותנו אליו, וברוך השם היה ביקוש גדול. סחבתי עם הלהקה את הציוד והרמקולים, הייתי חלק מהכל".
תוך כדי הקליט יניב אלבומים בזה אחר זה, למשל "חושב עליה" (2006), "חכי לי" (2007), "על הרחבה" (2009), "כן לאהבה" (2011) ועוד, ובהם להיטים כמו "חושב עליה", "סרט הודי" ו"את יפה".
באותה תקופה, עם "חושב עליה", הוצאת אלבום שהגיע לזהב וזכית בתואר זמר השנה. הרגשת כוכב?
"תמיד הייתי עם רגליים על הקרקע. כבר אז הבנתי שחובת ההוכחה תמיד עלי. כוכבים יש רק בשמיים, ואף פעם לא הרגשתי 'כוכב', גם כשדברים שלי מאוד הצליחו. הצלחה אחת או שתיים לא מבטיחות שום דבר".
ב־2014 השתתף יניב בריאליטי "בוליווד", לשם יצא יחד עם עוד שישה סלבריטאים לנסות את מזלו בתעשיית הקולנוע שוקקת החיים של הודו, במטרה לזכות בתפקיד בסרט בוליוודי.
לא מדגדג לך לעשות עוד טלוויזיה?
"'בוליווד' היתה חוויה מדהימה. נוצרו שם קשרים עם אנשים שעד היום הם חברים טובים שלי, כמו גלית גיאת ואיציק כהן. היינו קאסט חזק עם צוות הפקה מכיל ומחבק, ולא היה שם קל.
"אני לא שולל לעשות עוד טלוויזיה, אבל רק אם זה ממש ירגיש לי נכון בבטן. בדברים האלה אני מקשיב לאינטואיציות שלי וצריך שהכל יעבור לי חלק. היו הצעות, הרוב פחות עניינו אותי. לפני חצי שנה הציעו לי להשתתף ב'אקס פקטור', אבל זה לא קרה. אני לא חושב שאני מתאים לאירוויזיון.
"ברור שבריאליטי נחשפים להמון כישרונות, אבל צריך לזכור שמדובר בתוכניות בידור שעושים בהן טלוויזיה, על כל המשתמע מכך. זאת אומרת שהדברים הכי חשובים הם האינטרס הבידורי והרייטינג. בשנים הראשונות של הריאליטי התוכניות היו הרבה יותר תמימות, אבל היום כולם כבר הבינו לאן נושבת הרוח.
"ברמה האישית, מאוד חסרות לי תוכניות האירוח, כמו למשל המעגל של דן שילון או תוכניות כמו של יצפאן ויאיר לפיד. כצופה מאוד אהבתי אותן, גם ברמת האמן שבא להתארח".
• • •
אחרי שבעה אלבומים, ובהם האלבום "בדרך לעצמי" מ־2015, אלבום אוסף ואלבום מהופעה חיה, וכשהוא בדרך לאלבום אולפן נוסף, יניב מוצא זמן גם לכושר.
"אני משתדל להתאמן שלוש פעמים בשבוע, אירובי, משקולות או לעבוד עם קבוצות שרירים בגוף. אני עושה את זה כדי לשמור על הבריאות, אבל הדבר היחיד שקצת חסר לי הוא התזונה. קשה לי לא לאכול בלילה אחרי הופעות, כי יש אדרנלין, ואז אני גם אוהב את הדברים הכי־הכי שמנים שיש - בורקסים ושווארמות".
אתה לא ממש נראה כמו מישהו שסובל מבעיית משקל.
"קיבלתי מאמא שלי גנים טובים במתנה, אבל אני צריך להתחיל לשים לב מה אני אוכל. הכל אצלי התחיל יותר מוקדם. היו לי שערות לבנות מגיל 26, וגם הכרס הקטנה יצאה מוקדם, באותו גיל בערך".
הוא גר כעת בתל אביב עם הוריו, רמי (58) ורוזה (55), עניין לא שגרתי למישהו בן גילו. הוריו הם בעלי מינימרקט ויש לו אחות ואח קטנים ממנו, נויה (31), נשואה ואם לשניים, ואלעד (26), רווק.
"אני וההורים למדנו להסתדר ביחד, אבל זה לא היה פשוט", הוא מודה. "גרתי ארבע שנים מחוץ לבית, ובגיל 28 חזרתי להורים. שנה קודם לכן גרתי אצל סבתא לובה, אמא של אבא שלי, וגם זה לא היה פשוט, אבל המשפחה שלי נתנה ונותנת לי הכל.
"חזרתי הביתה בגלל שהייתי בתקופה שבה הייתי צריך לאפס את עצמי, גם ברמה הכלכלית וגם ברמה הנפשית. הייתי צריך לחזור לבסיס האם ולשאוב את כל מה שקצת היה חסר לי בחוץ.
"ההורים שלי עושים הכל עבורי, ברמת הכביסות והאוכל, כך שאני לא צריך לדאוג לכלום. אין לי מילה אחת רעה לומר, חלילה, אבל מצד שני בא לי לגור לבד. כשאתה לא ילד קטן אתה רוצה את השקט שלך, להיות אחראי לעצמך, אז יש לי מחשבות לצאת משם. זה יקרה בעזרת השם".
• • •
המגורים עם ההורים התגלו כעניין מורכב עוד יותר בתקופת הקורונה, שבה נדבק באוגוסט האחרון.
"כל השנתיים האלה פחדתי לא מעט, בעיקר על ההורים ועל סבתא שלי. להוריי דאגתי מאוד כשאני חליתי. הייתי סגור בחדר כמעט שבועיים, והם לא התקרבו אלי. הכל היה עם כפפות ומסיכה, וכל הזמן חיטאתי, למשל את הידיות של הדלתות. זה היה מפחיד".
התמודדת בעבר עם חרדות?
"כן. אני מכיר מקרוב חרדות ומחשבות שליליות ומשתדל להכניס לעצמי לראש שחרדה היא משהו שקורה בעיקר בראש שלי. פעם אני והחרדות היינו חברים קרובים, אבל היום, לאט־לאט, אני מנסה להבין שהכל בסדר וגם אם אני מפחד ממשהו, העולם לא נחרב.
"גם היום החרדות והפחדים מגיעים לפעמים, למשל לפני יציאת סינגל חדש, אבל במינונים נמוכים, כי אני מקיף את עצמי בטוב. כשהייתי בתחילת הדרך מישהו אמר לי שאם זה יעבור לי, אני לא במקצוע הנכון, אז מבחינתי כל עוד אני לא ישן בלילה לפני יציאת שיר חדש, מצבי טוב.
"ההבנה הזו הגיעה דרך טיפול. כבר כמה שנים טובות אני נעזר מאוד בפסיכולוגית שאני רואה בתכיפות משתנה, ובשנים האחרונות אני גם לומד ומתעמק ביהדות. אני מרגיש שזה נותן לי שלוות נפש וכלים רוחניים חדשים".
יניב אמנם לא חובש כיפה, אבל כחלק מההתקרבות לדת הוא מניח תפילין בכל בוקר, ואחר כך עוסק בלימוד.
"אני משתדל ללכת לשיעורי תורה", הוא מספר, "ועד הקורונה היה לי שיעור קבוע עם קבוצה של אנשי תוכן, שדרנים ומפיקים. יש לי שיעור שאני הולך אליו פעם בחודש, בראש חודש, ויש עוד שיעור עם חברים שנחשפתי אליו בקורונה ומתקיים בזום.
"בבקרים אני קורא את 'ותן חלקנו', ספרון שנשלח פעם בחודש עם פרקים ללימוד יומי של הלכה, גמרא ומשנה. אחר כך לומד עוד הלכות - ואז אפשר להתחיל את היום. אני גם צם ביום כיפור, זה חשוב לי מאוד".
מה דעתך על הפריחה של זמרים כמו ישי ריבו, חנן בן ארי ועוד?
"אני מת עליהם ברמה האישית ומאוד מתחבר לתכנים שלהם. הם חלק מהקבוצה שלמדתי איתה מדי שבוע. כל הצמיחה הזו היא תהליך ארוך שהתחיל לפני הרבה זמן, ובשנים האחרונות מקבל יותר פוקוס. במקביל, אני מרגיש שיש זרם בקהל שמתקרב לתכנים יהודיים ומרגיש שהם מחממים לו את הלב.
"יש משהו יפה במסורת היהודית, ואני קצת מרגיש עם עצמי הרגשה של מי אני שאקטע את השרשרת שהתחילה לפני אלפי שנה. אני רוצה שהשרשרת הזאת תימשך גם אלפי דורות קדימה".
כדי להמשיך את השרשרת אתה יודע מה אתה צריך לעשות.
"כן, כן, כולם רוצים לחתן אותי. זה לא שאני לא רוצה. אני מאוד אוהב חתונות. באוגוסט הייתי בשתי חתונות של חברים וגם שרתי בהן, כמתנה, ואני כמובן מופיע כל הזמן בחתונות.
"רוב הסביבה שלי או בזוגיות, או בשלבים מאוד מתקדמים לפני חתונה או שכבר נשואים, ואני עדיין בשלב שמכירים לי. לחלק קטן מהשידוכים האלה אני מסכים, ואז אנחנו מדברים בטלפון ואם יש עניין אז סבבה, בואי ניפגש".
היית בזוגיות רצינית?
"היו לי שלוש מערכות יחסים ארוכות, ובתקופות מסוימות בקשרים האלה הייתי בטוח שהם הולכים לחתונה. כרגע אני לא בקשר רציני, אבל אני עם ראש פתוח ועדיין מחפש את האחת".
• • •
עד שהאחת תגיע, יניב מתמקד בשיתופי פעולה מקצועיים, אחרי שכבר עבד בעבר עם דנה אינטרנשיונל, פבלו רוזנברג, לי בירן ואחרים.
"אני מת על שיתופי פעולה. השנה עשיתי למשל קאבר ל'אישה שלי' של אלון עדר, שהוא ואני באים מעולמות שונים, ואני מת על זה.
"ראיתי במקרה סרטון שבו אלון מנגן בגיטרה בחולות המדבר. התלהבתי ממנו, עברתי על המון שירים שלו, וברגע שמצאתי את 'אישה שלי' - התיישבתי ליד הפסנתר. ירדן רוקח, שצילמה את אלון במדבר, צילמה גם את הביצוע שלי, והעליתי אותו ברשתות. אלון היה מופתע והחמיא לי. הוא מאוד אהב את הקאבר ופרגן לו.
"בשנים האחרונות משהו נפתח בי. אני מגלה ואוסף סביבי המון יוצרים שלא עבדתי איתם קודם. ייאמר לזכות היוצרים שאני פוגש במסע הזה, כמו לירון עמרם ועדי רותם, ששותפים ליצירת השיר 'אש קטנה', שהם עוזרים לי להוציא מעצמי את מה שאני רוצה. אולי לבד יותר קשה לי.
"בשיר 'אש קטנה' היה לי בראש המשפט 'כמה רעש עשו לך השתיקות' - שמתאר שקט בריב של בני זוג שהמלחמה ביניהם היא ברמה הפסיכולוגית. פעם לא היה לי ביטחון לכתוב משפט כזה".
shirz@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו