ההפקה של נינג'ה ישראל היא אחת המורכבות, המאתגרות והיפות שיש. הפקת ענק מושקעת ופוטוגנית, שגרמה לי לרצות לקום מהספה בבית ולבקר בחיפה, שם היא מצטלמת. היא עוד יותר ראויה להערכה על כך שצולמה בתנאי קורונה, ואני לא מקנא בהפקה.
ולמרות כל היופי הזה, מיציתי את הפורמט כבר בעונתו הראשונה. הריטואל הקבוע של סיפור אישי מרגש, פלוס בדיחות של רותם סלע ואסי עזר, פלוס מסלול, פלוס נפילה/באזר, פלוס דמעות/זיקוקים כבר הובן, והמשכתי לערוץ הבא. השבוע, למשל, העדפתי לצפות בפרק המצוין של צופית גרנט עם נערי בני ברק שנזרקו מבתיהם ברשת 13.
אבל במחלקת הפרומו של קשת הצליחו לגרום לי לפני שבועיים להתיישב עם הר של גרעיני אבטיח מול המסך, לקראת מקצה הנשים הבלתי שגרתי. יחצנית התוכנית הבטיחה לי ״שיא חדש שלא היה כמותו"! ואכן, בזו אחר זו עלו המשתתפות - חמש נשים, חמישה באזרים, ים של דמעות ומלא כסף שהלך על זיקוקים. מודה שהתרגשתי, אבל בתור אחד שבכה גם בבת מצוות של בנות כיתתו, אני כנראה לא דוגמה.
בבוקר שאחרי הגיע אלי הסיפור האמיתי: כל המשתתפות צולמו במקצה גברים רגיל, נפלו ולא הגיעו לבאזר. הן זומנו שוב למקצה קל בהרבה, ורק אז צלחו אותו. הסיפור נשמע לי דמיוני, והעדפתי לא להשחית זמן יקר בבדיקתו.
השבוע, במפגש אקראי ברחוב עם אחד מאנשי ההפקה, קיבל הסיפור חיים חדשים. הפלוני, שבעצמו יכול לעבור כמעט כל מסלול, סיפר לי את כל האמת: הבנתי שהדמיון שלי כנראה לא מספיק מפותח לעומת יכולות ההמצאה של התוכנית.
ההחלטה לגנוז את התוצאות האמיתיות היא חמורה. אפשר לטעון שזו רק טלוויזיה, אבל לא, נינג׳ה היא לא תוכנית ריאליטי. היא מוצגת לנו כתוכנית ספורט - לשם כך אפילו התחמשו בשדר העל ניב רסקין ובספורטאית האולימפית ירדן ג׳רבי (שאני מקווה שרצו לקבור את עצמם בצל האירוע). בתוכנית כזאת לא ממציאים חוקים, לא גונזים, לא מחזירים משתתפים שכשלו. ויותר מהכל - לא מסתירים מהקהל מקצה שלם ומתפללים שאף עיתונאי לא יעלה על זה.
ואם כבר ריאליטי, כמה הצעות ייעול לעונה הבאה, בחינם: בננה שתגרום למתמודד מבטיח להחליק כבר במכשול הראשון; מנוף שירים את יובל שמלא בהר המידוריאמה; סמסים למשתתף החתיך ביותר; וכמובן, חביב הקהל - ועדיף חביבה, כדי שיהיה לנו פרומו מרגש יותר. בהצלחה לכולנו.
Erans@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו