מתי בפעם האחרונה עשית שינוי בחיים?
"לפני ארבעה חודשים הפסקתי לאכול בשר, וזה שינוי שקשור להמון דברים. היתה לי הרגשה שהייתי שותף לאכילה מאסיבית של חיות הרבה מאוד שנים, ושאת העבודה שלי בהרג ובהנאה מחתיכת בשר טובה, שזו בעצם חתיכה מגוף של משהו, כבר עשיתי. הבנתי שהגיע הזמן שאפסיק להיות חלק מזה, ויותר נעים לי בגוף ככה. אני לא מתגעגע בכלל לבשר, בינתיים, אבל פעם הייתי צמחוני שנתיים ובתום השנתיים האלה טרפתי בשר, אז מוקדם לדעת לאן זה ילך הפעם".
מתי בפעם האחרונה היית מאוהב?
"ממש לאחרונה. משהו שהתחיל קצת לפני עידן הקורונה. קשר רציני הוא משהו שהיה חסר לי הרבה מאוד שנים. לא הייתי מאוהב המון זמן, וזה מפתיע לטובה כשזה קורה שוב. האהבה מוצאת אותך כשאתה רוצה שהיא תמצא אותך, לא ככה?"
מתי בפעם האחרונה עברת דירה?
"לפני שנתיים עברתי למקום המושלם בתבל, לפחות בינתיים, עד שאעבור ליוון - פרדס חנה. מתברר שאני עובר דירות יחסית הרבה, אבל אני הכי אוהב לגור מחוץ לעיר, ועכשיו אני גר פה בבית קיצוני, מוקף ירוק, וכיף לי בצורה בלתי נתפסת. זה בית מהמם, יש עצים סביבו, ויש לי פה פומליות! אני אוהב את הטבע בטירוף, וכל האזור יפהפה. יש פה מקומות מדהימים לטיול ומעיינות, ולקחתי עם מוש בן ארי מלון בבית אורן, עוד מקום יפהפה. את מוכרחה לבוא".
מתי בפעם האחרונה חשבת על הילדוּת?
"עכשיו כשאנחנו מדברים. אני לא חושב הרבה על הילדות, אבל כן נזכר ברגעים חמודים וברגעים פחות. הייתי ילד מפוחד, אבל מתוך זה נבנה לי ההומור, אז בסך הכל התמזל מזלי. גילו את ההומור שלי בשלב מאוחר. רק בגיל 15-16 התחילו להבין שאני המצחיק של כיתה, ואז גם הייתי בלהקת צופי תל אביב. מבחינתי, נשארתי מפוחד ואני תמיד מפוחד, אבל שיחקתי עם זה, תיעלתי את הפחד להומור, עשיתי איתו דברים ואני נהנה מזה".
מתי בפעם האחרונה הרגשת שלא מבינים אותך?
"היום. בתוכנית הרדיו של שי גולדשטיין ושלי (תוכנית מצולמת שמשודרת ביס; ש"ז) יש פינה עם משחק מצחיק בטוויטר. לכל אחד מאיתנו גרסה קצת שונה למשחק, ואני לא מצליח להסביר לשי למה הגרסה שלו לא טובה וכמה אני צודק והוא טועה. מדי יום אני בא אליו מכיוון אחר, אבל זה לא מצליח. יש רגעים שאתה מבין שפשוט לא יבינו אותך. אגב, הוויכוחים שלנו הם בלייב והם מצחיקים, אז אנחנו ממשיכים עם זה".
מתי בפעם האחרונה הלכת לטיפול פסיכולוגי?
"אתמול חשבתי שאולי בא לי להיעזר בפסיכולוג, כי הפעם האחרונה היתה לפני שש שנים ובאופן כללי אני נעזר בפסיכולוג כשאני צריך. אנשים קצת שוכחים את זה, אבל בשנים האחרונות יש לנו שפע של עזרה. לפני 30 שנה לא היתה עזרה מכל הסוגים, והיום יש לי עשרות אופציות - דיקור, כדורים, טיפולי גוף, פסיכולוג, וזה מדהים. בעבר סבלתי מחרדות ונעזרתי בכל מיני דברים: פעם נטלתי כדורים, פעם עשיתי ספורט, בתקופה אחרת עבדתי עם פסיכיאטר בטיפול גופני שמגיע מאזורי הטאי צ'י והיה מאוד מרגיע. עשינו את זה בפארק והיה מאוד כיף.
"כשהיו לי התקפי חרדה, בפעמים הראשונות לא טיפלתי בהם בצורה נכונה כל כך. כל הזמן חיכיתי שזה יעבור, וככה עברו שש שנים שבהן חוויתי התקפים. אני חושב שהיה לי קשה להתמודד עם חרדות בסביבה מלחיצה, אבל אני לא יודע מה בא קודם - העבודה בתעשיית הבידור או החרדה. אני לא רופא, אבל אולי אנשים כבר באים כשהם מעורערים קצת וסביבת הפריים טיים מקשה עליהם. אגב, זה לא קשור רק לתעשייה, אלא לכל מעמד שבו אתה מול קהל. למשל, אם אתה עורך דין או מורה שצריך לעמוד ולהגיד משהו, ובראש שלך עובר משהו אחר - יש שם תקלה. היום אני לא חווה חרדות, לפעמים יש קצת נצנוצים, אבל כשאני מרגיש אותם אני עושה מדיטציה וזה עוזר. היום אדע להתמודד יותר, טוב עם החרדות, אם הן יופיעו שוב".
מתי בפעם האחרונה קינאת במישהו?
"יכול להיות שבחודשיים האחרונים חל שיפור, אבל יש בי נטייה לקנאה, ולא באנשים מצליחים דווקא. יש לי קנאה באנשים רגועים, באנשים שמחים שטוב להם בחיים או באנשים בתעשייה שלי שהם מאוד מצליחים, יש להם המון כסף, המון אהבה והם רגועים ושקטים. אין בי געגוע לפריים טיים, יש לי רצון לעשות דברים מצחיקים וטובים בטלוויזיה, ופחות משנה לי אם זה בפריים טיים או לא. הפריים טיים לא עושה לי את זה כרגע".
מתי בפעם האחרונה הרגשת מתוסכל מביורוקרטיה?
"לפני כחודשיים שי גולדשטיין ואני נפגשנו עם חילי טרופר, שר התרבות, בעקבות שיחה שבה הצענו רעיונות לשיקום התרבות. נפגשנו לסיעור מוחות, ובפגישה השר הסביר לנו את הקושי העצום שלו ביישום רעיון טוב ובלהביא אותו לכדי ביצוע. תכלס, הוא בעצם אמר לנו שהרעיונות מדהימים ושהוא אוהב אותם, אבל אם משהו מהם יקרה, זה ייקח שנה־שנתיים. זה היה מופרע לגלות עד כמה המערכות לא עובדות".
מתי בפעם האחרונה התחרטת?
"אני מרגיש שכמעט כל דבר הוא בר החלפה ומותר לי להתחרט. זו לא שאלה של חיים ומוות כמעט אף פעם, אולי רק בעניין של להביא לעולם ילד, וגם על זה אני עדיין לא מתחרט, כי זה עוד אפשרי ואני מחכה. לפעמים אני חושב על זה ככה, לפעמים אחרת. אחי בן 57 ויש לו עכשיו תינוקת, ואותי כבר לא שואלים אם אהיה אבא, זה לא אישיו. כנראה אומרים שאני אבוד, אבל יכול להיות שזה עוד יקרה, ויהיה סבבה. ממה שאני רואה על אבהות, זה לא עושה רושם כזה גדול. יש רגעים נפלאים, אני יודע את זה, אבל יותר ויותר אנשים אומרים לי 'אל תעשה'. פעם זה לא היה ככה, היום גם גברים וגם נשים אומרים לי 'אל תעשה'".
מתי בפעם האחרונה השקעת בתחביב?
"לצערי הקורונה קצת הרסה את זה, אבל יש לי רכב שהוא חצי ספורטיבי ועכשיו החלפתי לו מנוע ויוצא שאני נוהג נהיגה ספורטיבית יום־יום. אני אוהב מאוד מירוצי מכוניות, וכשהם ברמה הגבוהה שבה הם אמורים להיות, יש שקט עצום בתוך הראש של הנהגים, כמו אצל טייסים או אצל מי שעושה מדיטציה. זה להיות בריכוז אך ורק על הנהיגה, למרות שהגלגלים חורקים ויש רעש, וזה מדהים בעיניי. אני צופה בתחרויות כל הזמן, ובמארס אמורה לחזור העונה של פורמולה 1".
מתי בפעם האחרונה פנו אליך ברחוב?
"בכל יום. אני אוהב לתקשר עם אנשים ולעשות צחוקים, וגם להגיד את האמת לאנשים וגם לפושעים. פעם אחת נקלעתי למפגש של פושעים בבית מלון וראיתי את כל המכוניות שלהם בשיירה כזאת ואת שומרי הראש על המדרכה. ניגשתי אליהם ואמרתי להם 'אל תעשו בעיות', הם צחקו מאוד ואני עליתי על הטוסטוס שלי ונסעתי. הרוב הגדול של אלה שעוצרים אותי ברחוב חושב בכלל שאני גידי גוב. למדתי לזהות מתי פונים אלי כגידי, אני קולט ישר ומכחיש. כשאני אומר שאני לא גידי, הם לא יודעים מה לעשות עם זה, מתבלבלים".
מתי בפעם האחרונה כתבת?
"עכשיו אני מתחיל לכתוב משהו בסתר. אני עדיין לא יודע מה ייצא מזה, אבל אני רוצה שתהיה לי מסה שאוכל להשתמש בה למה שארצה - למופע, לסדרה או לספר. אני מתכנן לכתוב מסודר ויש לי זמן עכשיו. הקורונה עשתה אותי יצירתי, אז אולי זה נחמד העניין הזה של המצוקה".
מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?
"יש לי בר־מסעדה בשם 'שאפה בר' ביפו והפעם האחרונה שיצאתי היתה לשם, לפני הסגר השלישי. בנובי גוד הלכתי לחברים, מה שגם נחשב לבילוי עבורי. היום בילויים בשבילי הם דברים שיש בהם אמת. זה יכול להיות טיול אופנועים עם החבר'ה בשדות, נסיעה לאילת או מפגשים אצל חברים מצחיקים. אני כבר ממש לא בעניין של מועדונים. מה שכן, הופעות מאוד חסרות לי. יש רגש שעולה כשאתה רואה הופעה ממש טובה, של אמיר דדון נגיד, או של U2. ברגעים האלה, שבהם הזמר שר והקהל שר איתו, קורה משהו מרגש וחולפת צמרמורת קלה של 'איזה כיף לחיות'. אפשר להסתדר בלי זה, אני לא מת, אבל זה חסר מאוד".
מתי בפעם האחרונה הציעו לך ריאליטי?
"לא מזמן. היתה תקופה ארוכה שבה ארז טל כל הזמן אמר לי לבוא ל'אח הגדול', והיתה תקופה שבה התלבטתי אם ללכת ל'הישרדות' כי חשבתי שזה יהיה מצחיק אם אהיה שם - וגם עצוב מאוד, ובסוף לא הסכמתי ללכת. מפעם לפעם יש הצעות, ואני כבר לא צעיר מאוד, אז יש פיתוי כלכלי. במקצוע הזה יש רגעים מופרעים שבהם אתה מסרב לסכומי עתק ואומר לעצמך, 'בנאדם, איך זה יכול להיות? מציעים לך כל כך הרבה כסף ואתה אומר לזה לא? אז מה אתה צריך לעשות כדי להרוויח את הכסף הזה?' זו חתיכת שאלה. היום אני גם לא רואה את עצמי מנחה ריאליטי. השתתפתי בעבר עם ירון ברובינסקי ב'גולשי ספות', שהיה ריאליטי ראוי מאוד בעיניי, עם גוון אחר, אבל בגדול אני לא מת על הז'אנר וממש מעדיף לעשות דברים שאני יותר טוב בהם".
מתי בפעם האחרונה חשבת על כסף?
"בתקופה הזו אני חושב עליו לא מעט ובודק יותר את העו"ש כמו כולם. זו תקופה מאוד לא קלה, במיוחד שבמקרה שלי אכלתי אותה מכל הכיוונים. גם המסעדה שנפתחה אתמול וגם המלון שאני מקווה שנפתח בקרוב לא עבדו המון זמן, וגם התעשייה שלי נעצרה, ככה שכל הדברים שהרווחתי מהם כסף נעצרו כליל ובא עם זה קושי גדול. מה שקורה למסעדות זה אסון. למזלנו, בינתיים השאפה בר הוא עסק עם שורשים עמוקים של עשר שנים ואנשים היו מדהימים. כשהיה אפשר לקחו טייק־אווי, או אפילו הביאו מהבית כיסאות, מפות ושולחנות ואכלו ליד המסעדה. אנחנו מצליחים איכשהו לצוף קצת, אבל יש לנו צרות נוראיות. כרגע נראה שלא נהיה חלק מגל הסגירות, כי אנחנו מחזיקים מעמד, אבל מה שקורה זה גועל נפש אחד גדול ונראה לי שזו או רשעות של מי שמנהל אותנו או שזה טמטום. קשה להכריע, אבל בתכלס אני חושב שזה יותר טמטום".
מתי בפעם האחרונה חשבת על פוליטיקה?
"ניסיתי להתחמק מזה. הפסקתי לעשות את תוכנית הבוקר ברדיו 103 עם שי גולדשטיין ולאה לב כי היה לי קשה להיות חד ולעסוק בפוליטיקה ב־7 בבוקר, ולנתח איזה שר עשה ככה וככה, אבל גם בתוכנית הנוכחית אנחנו עדיין עוסקים בפוליטיקה ובבחירות. אני מתלבט מאוד הפעם אם לבחור בכלל, אחרי שבדרך כלל לא היתה לי שום התלבטות. עכשיו יש סיכוי שלא אלך לבחור מרוב שהתוצאות לא משנות שום דבר.
"אני חושב שזה פוגע באמן להיות מזוהה פוליטית. כל מה שסגור בתרבות, כמו התיאטרות, זה הרבה מאוד באשמת השם שיצא לכל התרבות בישראל כ'שמאלנית' ו'בוגדת'. בי זה פוגע ברמה הכללית, כי ברמה האישית אלה הדעות שלי. אני פחות מאמין בימין כרגע ויותר מאמין בשמאל. אני מתגעגע לתקופה שבה
לא היו כאלה שנאה ופילוג".
מתי בפעם האחרונה חגגת ציון דרך משמעותי?
"לפני שנתיים, כשהגעתי לגיל 50, חגגתי יום הולדת מדהים עם פסטיבל גדול. בשנה שעברה, בגיל 51, זה היה יום הולדת שקט וצנוע, ונראה לי שהשנה כל ימי ההולדת היו צנועים. במארס הקרוב אחגוג 52 ויש לי תיאוריה לגבי הגיל, שלפיה אנחנו חבילה אחת. בקצה העליון שלה נמצא הגיל שלנו, אבל אנחנו עצמנו כל החבילה ולא כולי בן 52. כל מה שהיה בי לא נעלם - למשל, זה שהייתי בן 10 או בצבא. בקצה אני בן 52, אבל אני מרגיש הרבה פעמים כמו אורי בן ה־17 או אורי בן ה־32. משהו בי חושב צעיר".
מתי בפעם הראשונה?
מתי בפעם הראשונה ניגשת לאודישן?
"הייתי בלהקת צופי תל אביב, שהיה לה קשר ישיר ללהקות הצבאיות. לקחו משם אנשים שידעו לרקוד ולשיר, אבל עדיין היו מבחנים.
"לי היה פרופיל 97, אבל ניגשתי עם חבר מהלהקה, שביקש ממני לעזור לו, לאודישן משותף. עשיתי תפקיד גרוע, אבל ממש מביך, וחשבתי שיהיה בסדר כי זה בשבילו, ומקסימום שנינו נעבור.
"מובן שלא התקבלתי, גם בגלל הפרופיל הגבוה, ואחרי האודישן התקשרתי לכל מי שיכולתי להתקשר אליו והשגתי בפרוטקציה אודישן חדש, שאותו כן עברתי. ככה הגעתי לשרת בלהקה צבאית".