שנתון חדש: מסעותיי בדרך לקניית רכב

יצאתי למסע למצוא את האחד. המשרד הנייד שלי, שותף הסוד לשיחות הטלפון, זה שאני מושכת בו זמן כשבא לי להיעלם. לרוב יש בו דלק, לעיתים הוא מתדלק אותי, כמקום מפלט להניח בו ראש. רגע לפני הסגר הבא חשוב לי לא להיראות שוב עם רכב בלאי בחניה, כי מה יגידו השכנים.

כמו כל אישה שמחזיקה מעצמה מבינה ברכבים בערך כמו שגרביל מבין בפיזיקה גרעינית, הדרישות שלי מהחדש המיועד הסתכמו בכך שייראה טוב ויהיה מפנק. גובה ישמש יתרון, כי הגעתי לגיל הזה שעמוד השדרה שלי צורח הצילו מלהתכופף לכיסאות הילדים. תתקבל בברכה גם מערכת לשאיבת שאריות במבה, סליים וכוסות טייק אוויי, שאני נשבעת לעצמי בכל יום מחדש שזה היום האחרון שהם נכנסים לרכב שלי.

סיבוב בסוכנויות רכבים הוא חוויה שואבת זמן, שהייתי שמחה לוותר עליה במקום להיגרר אליה על ידי החצי השני שלי. סוכני המכירות שפגשתי עוד לא התקדמו מאמירות שוביניסטיות מיושנות בסגנון "אתה קונה לה", "גם היא תשתמש ברכב, חשוב שגם היא תאהב" ו"תראה לה את התאורה של המראה במגן השמש". הכל בגוף שלישי, שלא קולט שבשנייה אחת אני מטרפדת כל עסקה. כדאי, מומלץ ואף אסטרטגי להתחנף גם אלי.

אז בחודשים האחרונים שרפתי את בוקרי שישי היוקרתיים והפרטיים ועבדתי בנסיעות מבחן, במקום לשבת רגל על רגל בבית קפה ולגולל בפני אהובי את כל הקרבות שעברתי השבוע, ולשמוע ממנו כמה אני גיבורה. ואני ממש לא בוכה בגלל זה, פשוט נכנס לי משהו לעין מהתאורה המוגזמת באולמות התצוגה.

הרגעים האלה - שבהם את מסתכלת על הגבר שלך מרגיש כזה גבר כשהוא בוחן רכבים, וממלאת לו את הראש בכמה שהוא גבר, ושיבחר איזה רכב שהוא רוצה, בזמן שאת יודעת היטב שיש אחד בבית שמקבל החלטות ויש אחד שהוא "הגבר" - הם רגעים יקרים מפז. מתחילתו של מסע הטרטור הזה היה ברור לי שנסיים בג'יפ, בצבע לבן פנינה, שהוא הרבה מעבר לתקציב שנסגר בשיחת תיאום הציפיות.

עכשיו, בפתחו של השנתון החדש 2022, אין נרגשת ממני להתמזג עם הרכב החדש. אני אפילו שוקלת לחכות לו עם פרחים ובלון הליום ברדתו מהספינה. אלא ששנתי נודדת לה על 200 קמ"ש. האם מעבר לפוזה באמת בחרתי ברכב שמתאים לכישורים שלי? כי המציאות בשטח הוכיחה לי עד היום שבצורה שבה מדרכות, פחים ועמודים נתקעים בי ושורטים לי את הרכב כשאני חונה, אולי הייתי צריכה לרכוש טנק. יש כזה בלבן פנינה?

danieller@israelhayom.co.il