1. ינואר מסתמן אצל רבים מבעלי הקבוצות בכדורגל ובכדורסל כ"אמצע עונה", חלון הזדמנויות לעצור לרגע ולבדוק אם הציפיות והתקוות שהתבשלו בהכנות לעונה התגשמו. מובן שלחלק מהם לא היתה סבלנות לחכות אפילו עד ינואר, ומאמנים מצאו את עצמם מקבלים הודעות פיטורים עוד קודם, אבל ברור שהמגמות בכדורגל ובכדורסל הישראליים גורמות לבעלים להילחץ ולקבל החלטות קיצוניות מוקדם מהרגיל.
14 מאמנים פתחו את עונת הכדורגל כאן, בסוף אוגוסט. כמעט מחציתם, שישה, כבר ירדו מהגלגל: המושבה ההולנדית - פטריק ואן לוון, ארווין קומאן וריימונד אטוולד - חוסלה.
הראשון פוטר ממכבי ת"א, וגם איבד את נחלתו במחלקת הנוער של המועדון, שהיתה מזוהה איתו בשנים האחרונות; קומאן הגיע לישראל, הרבה בגלל החיבור שלו לאלי אוחנה, שאיתו שיחק במכלן לפני 35 שנה, אבל עזב בהצהרה כואבת וטראומטית על פרישה מאימון; אטוולד נחשב בתחילת דרכו מאמן מבטיח שהצליח מאוד בקבוצה הבת של מכבי ת"א, בית"ר ת"א/רמלה, אבל התרסק במכבי נתניה, ומאבד גובה גם בליגה השנייה, עם עירוני ראשל"צ.
בגזרת המאמנים המקומיים שקיבלו הודעת רות סוף אפשר למנות עד כה את אמיר נוסבאום (קריית שמונה), ניר קלינגר (הפועל ת"א), ועכשיו גם גיא לוזון, שהוחלף בקלינגר. זה קורה דווקא בשבוע שבו יוצא מכבי פ"ת, ליאל עבדה, שעל מכירתו קיבלה הקבוצה 4 מיליון יורו, מבקיע שני שערי ליגה במדי סלטיק הסקוטית ומעלה את מאזנו העונה לתשעה.
בניגוד לשני האחרים, ההודעה על סיום עבודתו של לוזון מפתיעה, למרות שמכבי פ"ת אחרונה בטבלה. מכיוון שמדובר בעסק משפחתי, סביר להניח שדודו של גיא, אבי, היה נותן לו גרייס נוסף, אבל נראה שהלחץ המקצועי, ובעיקר חוסר השקט של גיא בגזרת האוהדים שיצאו למלחמה אישית נגדו, חרצו את גורלו.
במידה רבה, הלוזונים הביאו את זה על עצמם. לקבוצה יש גרעין אוהדים לא גדול אבל דעתני, שחלקו לא אוהב את זה שהמועדון הפך לסוג של לטיפונדיה משפחתית, שעושה שם ככל העולה על רוחה. האוהדים לא מבינים למה, למרות הכסף הגדול שעשתה המשפחה ממכירתם של עבדה, מנור סולומון ותאי בריבו (לוולפסבורגר האוסטרית), הקבוצה נותרה בלי שחקנים בעמדות מפתח. המחאה תפחה ותפחה, ופה המשפחה הפסידה בגדול.
אבי לוזון הוא בעל בית יצרי וריכוזי, אבל השנים שלו כיו"ר ההתאחדות לכדורגל היו צריכים ללמד אותו לדעת לקבל ביקורת, לשחק לפי כללי משחק מקובלים ולא לייצר בועה שבה אי אפשר להביע ביקורת. הוצאת שלטי המחאה מהיציעים וחוסר היכולת לייצר שיח מחאה לגיטימי הפכו את גלי ההתנגדות לסוג של כיכר תחריר, וברגע שהאוהדים נעמדו מול גיא לוזון פנים אל פנים, במגרש החניה וברחוב - זו היתה שאלה של זמן עד שגיא יעשה את הטעות האחת, הקריטית, שתסמן את אובדן הלגיטימיות להמשיך.
2. בעונה הזאת בליגת העל די בשני ניצחונות רצופים שיהפכו עונת כישלון לסיפור הצלחה. ניר קלינגר אימן את הפועל ת"א עד לפני שבועיים בעונה שהתחילה טוב, התקדמה רע, והסתיימה מבחינתו בהפסד לבני יהודה במשחק גביע. למרות שבין הסגלים של הפועל ת"א לבני יהודה אין פערי איכות גדולים, העובדה שהפועל הפסידה לקבוצה מליגה נמוכה, סגרה סיפור. קובי רפואה חזר למועדון, ולמרות שלא עבר בבקרה התקציבית ולא עמד על הקווים, שני הניצחונות שהשיגה הפועל, שהקפיצו אותה בחזרה לצמרת, רשומים על שמו. ככה זה.
קלינגר הוא אחד האנשים היצריים בתעשייה, ואפשר להגיד שהוא משאיר חלק מהבריאות שלו על הדשא, נוכח משפחתו הדואגת. יש לו קילומטראז' ארוך מאוד בכדורגל הישראלי, וכשהוא מגיע לְמועדון, הוא אחד ששם את כל הביצים בסל אחד.
למרות שלקלינגר יש זכויות גדולות במכבי ת"א כשחקן (שלוש אליפויות ושני גביעים) וכמאמן (אליפות אחת, גביע והשתתפות בשלב הבתים בצ'מפיונס ליג), המעבר שלו לאמן בהפועל ת"א שבר עד כדי גט כריתות את מערכת היחסים עם הקהל הצהוב. זה הגיע לשיאו בגמר הגביע מול מכבי ת"א בקיץ, עם התנועה המגונה לעבר שער 11, בעקבות קללות איומות שחטף, מה שגרר השעיה משישה משחקים בפתיחת העונה.
הכישלון של קלינגר היה שהוא העדיף להנחיל להפועל שיטת משחק של קבוצה שורדת. עם כל הכבוד לאתוס עלי מוהר של "נפרק אותם 0:1", הכדורגל שם היה קשה לצפייה, נסוג ומסתגר. עדות לבאות אפשר היה לראות בחיזוק מעמדו של עומר בוקסנבאום, האחראי על מחלקת הנוער המצליחה, שמונה למנהל מקצועי מעל לראשו של קלינגר. במועדונים מודרניים מדובר בכורח המציאות, אבל בישראל מדובר במהלך שנחשב חותר תחת מעמד המאמן.
3. למרות חילופי המאמנים, נראה שמכבי ת"א איחרה את הרכבת, ותתקשה להדביק את הפועל ב"ש ומכבי חיפה, שהראשונה כבר פתחה עליה פער דו־ספרתי, והשנייה קרובה לכך. מכבי ת"א תסיים כנראה שלישית, אבל מהמקום הרביעי עד ה־14 מדובר בליגה כמעט פתוחה לגמרי, שבה, כאמור, שני ניצחונות עושים את ההבדל בין הצלחה לכישלון, בין פלייאוף עליון לקרבות הישרדות.
הדרבי הירושלמי של תחילת השבוע הביא עלינו את פארסת שיתוף ששת הזרים, שתביא הפסד טכני להפועל ירושלים ותסבך אותה עוד יותר בקרבות התחתית. בעיניי, שיתוף שחקן שישי הוא עבירה טכנית, שלא צריכה לגרור הפסד טכני. על עבירות קשות בהרבה שמבצעות קבוצות או שחקנים, לא מקבלים עונש דומה.
את האחריות לבדיקת חוקיות ההרכבים צריך להעביר מהקבוצות לשופטי המשחק. שופט יוכל לקבוע סנקציה - אפילו כרטיס אדום, שיישלף לשחקן "לא חוקי" שנכנס למשחק. אבל מכאן ועד למתנה שקיבלה השבוע בית"ר ירושלים - שלוש נקודות יקרות מפז, במקום הנקודה שהיתה מקבלת בזכות התיקו במשחק - הדרך ארוכה.
Aviadp65@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו