מעשה ידי אדם: בשנה הבאה - שנלמד אחריות וערכים

ליל ל"ג בעומר, 30 באפריל 2021. שוכב במיטה עם הטלפון ביד, צמוד לשידור החי ברדיו קול חי מהילולת הרשב"י במירון. הדלקה מרכזית. ראיונות עם מכובדים. ההמון רוקד באקסטזה.

חושב על זה שאולי אני צריך פעם להיות שם בל"ג בעומר. אז מה אם אני לא סובל אירועים המוניים. אז מה אם צפוף. אז מה אם זה לא הסגנון הדתי שלי. יש אירועים שצריך להיות בהם לפחות פעם אחת בחיים.

"כי טוב השם - ווייל דער אייבערשטער איז גוט", שר הזמר בקצב, וכולם קופצים. מעלה־מטה. איזה יופי.

הודעות ווטסאפ ראשוניות קופצות למסך ומפריעות לשידור, ואני מסלק אותן בכעס. די, תנו לשיר. את מי מעניין עכשיו חשש לאיזו טריבונה שאולי נפלה. בעזרת השם, יהיה בסדר. בשביל זה יש איחוד הצלה. הריקוד נמשך במלוא עוזו, אבל ההודעות נמשכות ונמשכות, והן נעשות ברורות ונוראות יותר ויותר. השידור החי נמשך, אבל המוזיקה דוממת ומפנה את המקום לצעקות הנוראות ולכאב הקורע, שהופך את הלילה הזה לליל אופל שחור משחור.

45 הרוגים נספרו באסון האזרחי הגדול בתולדות ישראל. ילדים, נערים, אחים, מבוגרים וצעירים. נפשות שמחות ומאמינות, שרגע קודם עוד רקדו לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, ועכשיו גופותיהן מועמסות על המשאית הגדולה של זק"א, שאין בה מקום להכיל.

ליל 11 במאי 2021. כביש ירושלים־תל אביב. בדרך לאירוע ההשקה לספר שירים חדש של שמואל מוניץ. אזעקה.

אני עוצר מתחת לגשר מסובים. בום! יירוט מעל שמי תל אביב. בום! עוד אחד, ועוד אחד. אנשים יוצאים מהמכוניות, מתיישבים על השיפוע של בסיס הגשר ומרגיעים ילדים שבוכים. אני מהרהר ביני לביני שילדים בעוטף עזה כבר לא בוכים באירועים האלה, כי זו שגרת חייהם. הם רק שותקים ומרטיבים מתוך אימה וטראומה.

4,360 טילים ורקטות נורו לעבר ערי ישראל ויישוביה במהלך חודש מאי. באותם לילות קרה עוד משהו: בעוד מפגשי היירוט מתרחשים בשמים, בערו רחובות הערים המעורבות באימה ובדם, כתוצאה מהתוקפנות של קבוצות פורעים ערביות. ההלם שאחז במשטרה גרם לקבוצות אזרחיות ליטול יוזמה. שני יהודים נרצחו במהומות, האחד נסקל באבנים בלוד, והאחר נפצע אנושות מהצתת מלון בעכו ונפטר אחר כך מפצעיו. רק בנס נמנעו אסונות כבדים יותר.

שני אירועי ענק מטורפים, האחד שובר לב ומדכא, והשני מפחיד ומאיים. שניהם מתסכלים ומדירי שינה, ושניהם מעשה ידי אדם. השנה הזאת, וזו שלפניה, מתאפיינות בהתמודדות מול פגעי טבע גדולים מהחיים: מגיפה עולמית משתקת וכוח עליון. והנה שני אירועים שהרגו אותנו, ושניהם היו יכולים להימנע, אם רק היו בני האדם פועלים מתוך אחריות ומתוך מחשבה ומתוך ערכים. אם יש משהו ש־2021 הארורה הזאת צועקת בשתיקתה, הרי זה: ארץ, אל תכסי דמם. ספיחי הקורונה עוד יימשכו כאן גם ב־2022, וגם האיום החמאסי יישאר בסביבה. בואו נישבע ששני האירועים האחרים לא יישנו: לא עוד אסון מירון, לא עוד פרעות תשפ"א.

kobiarieli@gmail.com