דו"ח עגום על מצב הבריאות בארץ
ב־25 בדצמבר 1951 נערכה ישיבה בכנסת, שבה השתתפו שישה ראשי אגפים במשרד הבריאות, יחד עם חברי ועדת השירותים של הכנסת. ראשי האגפים מסרו לח"כים דו"ח עגום על מצב הבריאות בישראל, בכמה וכמה תחומים: ד"ר אברהם מתן, ראש האגף להיגיינה ציבורית, דיווח כי "המחסור החמור בחומרי חיטוי, הדרושים לשמירת ההיגיינה האישית והסניטציה של הסביבה, מקשה מאוד בעמידה על המשמר בשטח המחלות המידבקות".
ד"ר עוזיהו וימן, שהיה הממונה על המלחמה במגיפת שיתוק הילדים, מסר כי "מתחילת 1950 ועד היום נדבקו כ־2,500 ילדים במחלת שיתוק הילדים, כ־400 מהם נפטרו וכ־700 נשארו עם שיתוק בינוני או קשה".
ד"ר הרצי מילר, שהיה הממונה על אגף ה"היגיינה הרוחנית" (מחלות הנפש) הודיע כי "למעלה מ־1,000 חולי רוח בדרגות קושי שונות מאושפזים כיום בששת המוסדות הממשלתיים בבת ים, בחולון, בבאר יעקב, בכפר שאול, במזרע ובעכו". הוא הוסיף כי "מחוץ לכותלי כל מוסד יש בין 300 ל־400 חולים נוספים המגיעים לטיפולים, נוסף על כמה מאות מבוגרים דביליים וילדים מפגרים ומופרעים בשכלם".
"העלייה ההמונית הביאה בכנפיה גם את השחפת", אמר ד"ר חיימה חסוס, ראש האגף למלחמה במחלה. לדבריו, "אם לפני פתיחת שערי הארץ לרווחה היתה רמת השחפת בקרב בני היישוב בגבולות התחלואה במערב אירופה ואמריקה - הרי שחלק גדול של העולים מבין שרידי מחנות הריכוז הגיעו הנה כשהם נושאים את חיידק השחפת בגופם". עם זאת, הוא ציין כי "מבצע החיסונים הגדול שנערך השנה סייע במלחמה נגד ההידבקות במחלה".
"ישראל עלולה להגיע למצוקת מזון"
פרופ' וולטר קליי לאודרמילק, מומחה בינלאומי לניצול משאבי קרקע, הגיע לארץ מארה"ב בדצמבר 1951 בשליחות ארגון החקלאות והמזון העולמי, כדי לחקור ולחוות את דעתו בנוגע למצב אספקת המזון בישראל.
לאודרמילק, שהיה בן 63 בבואו לישראל, היה דמות ידועה ואהודה בארץ: כבר בשנת 1938, בהיותו סגן מנהל המחלקה לשימור קרקע במשרד החקלאות האמריקני, נשלח למסע של חקר קרקעות באירופה שבמהלכו לקח חופשה והגיע לבקר כאן. אף שלא היה יהודי, הוא התלהב ממפעל ההתיישבות, התאהב בישראל והפך לחסיד של התנועה הציונית.
בערבו של 21 בדצמבר 1951 ניסו יותר מ־3,000 איש להידחק לאולם בקריית הטכניון בחיפה כדי להאזין להרצאתו הראשונה של הפרופסור האמריקני, אולם רבים מהם נאלצו להישאר מחוץ לאולם.
"המציאות בעולם בתקופה זאת מכתיבה את הצורך לייצר עוד ועוד מזון, ויש לשעבד למשימה זו כוח אדם וכוחות מכונה", החל לאודרמילק את הרצאתו, והוסיף כי "ייצור המזון בעולם אינו עולה בקנה אחד עם גידול האוכלוסייה, ומדינות רבות שרויות בפחד שמא אמצעי ייצור המזון העומדים לרשותן לא יספקו את הדרישה".
עוד דיווח הפרופסור שבעולם המערבי הוקשחה לאחרונה מדיניות ההגירה, וזאת למרות הצורך בידיים עובדות נוספות, הנדרשות כדי לשרת את הגידול התעשייתי. לדבריו, הקשחת המדינייות נובעת מכך ש"קיים פחד שאזרחי המדינה ייאלצו לחלוק עם המהגרים החדשים את פת לחמם".
"מדינת ישראל נמצאת במצב הקשה מכל", אמר לאודרמילק למאזיניו. "בעוד שמדינות רבות חסמו את אפשרות ההגירה לשטחן והן מתמקדות בפיתוח אמצעי ייצור נוספים עבור הגידול הטבעי באוכלוסייה, הרי שישראל, כמדינה קולטת עלייה המונית, עלולה להגיע למצב של מצוקה".
לשאלת אחד הנוכחים ענה הפרופסור ש"ישראל תיאלץ לאזן בין כמות העולים אל מול אפשרויות אספקת המזון שיעמדו בפניה, בבואה לספק ביטחון תזונתי לכלל האוכלוסייה".
דייגי טבריה תחת אש מסוריה
ב־24 בדצמבר 1951 מלאו שבעה ימים למועד ההכרזה של דייגי טבריה על שביתת דיג - הם קשרו את הסירות למזח וקיפלו את הרשתות. היתה זאת פעולת מחאה של הדייגים על תקריות האש עם סוריה, שהפכו להיות מנת חלקם כמעט מדי שבוע כשהסורים מפירים שוב ושוב את הסכם שביתת הנשק שנחתם בינם לבין ישראל.
בשבוע שקדם לשביתה צלפו הסורים על אחת מסירות הדייגים, שהשליכה רשת בחלקה הצפון־מזרחי של הכנרת. שניים מתוך שלושה דייגים שהיו בסירה נהרגו כתוצאה מהירי, ואילו השלישי, ששרד, תיאר את האירוע הקשה.
"איזה דקה אחרי שהתחלנו למשוך את הרשת פתאום אני רואה מין פיצוצים קטנים במים. מייד הבנתי - יורים עלינו!" סיפר הדייג. "השתטחתי וצעקתי לחבריי לעזוב הכל ולשכב, אבל הם לא הספיקו ונפגעו כמו ברווזים. הם היו מתים לפני שנפלו לתוך הסירה".
זעם רב הצטבר בקרב הדייגים באותו שבוע. "מפקירים אותנו!" אמר בזעם ובכאב מיקו אמזלג, ראש ועד הדייגים של טבריה. "אחרי הפעמים הקודמות הבטיחו לנו ליווי צמוד של סירות משטרה, אבל סירת משטרה אחת יצאה מכלל שימוש כבר לפני שבועיים, והשנייה לא יצאה לים באותו יום כי ירד קצת גשם, והשוטרים עשויים מסוכר, זה ידוע"...
הירי הסורי לעבר הדייגים בכנרת נמשך מפעם לפעם, עד שבדצמבר 1955 יצא גדוד 890 של חטיבת הצנחנים לפעולת תגמול, בפיקודו של סא"ל אריק שרון. בחמשת המוצבים הסוריים שהותקפו על ידי צה"ל נהרגו 50 חיילים ו־30 נוספים נפצעו.
בן־גוריון: "מנהיגי היהודים בארה"ב - פושטי רגל"
פחות משנה וחצי עברו מאז שחתם ראש הממשלה דוד בן־גוריון על הסכם עם יעקב בלאושטיין, ראש הוועד היהודי־אמריקני, שבו התחייב שבתמורה לסיוע כלכלי של הוועד למדינת ישראל, "ממשלת ישראל לא תתערב בענייניהן הפנימיים של הקהילות היהודיות באמריקה".
השבוע לפני 70 שנים לא יכול היה ראש הממשלה להתאפק עוד, תקף בחריפות את מנהיגי ציונות אמריקה וכינה אותם "פושטי רגל", שכן "רובם לא רק שלא באו להתיישב בארץ, אלא גם משכו ידם מכל פעילות לעידוד העלייה לארץ".
רוז הלפרין, שכיהנה באותו הזמן כנשיאת ארגון הנשים היהודיות "הדסה", ענתה לבן־גוריון ואמרה כי "אבן הבוחן למנהיג הציוני באמריקה אינו העלייה לישראל, אלא גיוס תמיכה חומרית, רוחנית ומדינית, כדי להבטיח את עתידה של ישראל".
אלפי עולים יועסקו בקיבוצים
החברה להעסקת עולים בקיבוצים, שהוקמה בסוף 1951, הודיעה שבכוונתה "להעביר עולים מעבודות ציבוריות לעבודות חקלאות פרודוקטיביות במשקים". היה זה לאחר שמיזם ניסיוני שהעסיק 300 עולים בקיבוצים הוכתר בהצלחה, ושרת העבודה גולדה מאירסון ("מאיר") הודיעה שהיא מוכנה להתחייב להעסקת אלפי עולים במסגרת חקלאית בקיבוצים ואף להשתתף במחצית מעלות שכרם.
הירושלמים נלחמים בקיצוץ בחשמל
בשבוע האחרון של 1951 נמסר כי "ירושלים עומדת בפני קיצוץ חמור בצריכת החשמל הביתי". הסיבה: מכונות הכוח בחברת החשמל הירושלמית נדרשו לחלקי חילוף, אולם הממשלה סירבה להקצות מטבע זר כדי לייבא את החלקים החסרים.
באסיפת חירום בעיר הודיעו נציגי חברת החשמל הירושלמית ש"טוב יהיה אם העירייה תלחץ, ומייד, על משרד האוצר בנושא הקצאת המטבע, שכן במצב הקיים ייאסר בקרוב השימוש בחשמל לבישול, לחימום ולגיהוץ".
הנעלמים / מפעלים שהיו
פרימזון
מפעל "פרימזון" הוקם בשנת 1934 בכניסה לנתניה, פעל בתחום שימורי הירקות וסבל מתזרים מזומנים שלילי, בשל אשראי ספקים נדיב שנתן המפעל למפיצו הראשי. הבעלים הדפיסו פתקאות קטנות שנקראו "כסף פרימזון", שאותן נתנו לפועלים במקום משכורת. הפועלים המירו את פתקאות הכסף למזון אצל המפיץ הראשי, שמכר סוגים שונים של מזונות, והכל בהסכמה שבשתיקה מצד שלטונות המנדט. במהלך השנים הפך "כסף פרימזון" להליך תשלום מקובל בנתניה, עד שהמפעל נרכש על ידי "עלית" ושמו שונה ל"פרימן".
הצרכנייה / פריטים מאז
פקק הפלא
"פקק הפלא" פותח בזמן שבקבוקי השתייה נאטמו על ידי פקקים בעלי שיניים מתכתיות, שלא אטמו כהלכה את פיית הבקבוק כשהושב למקרר והונח בשכיבה על המדף. עד שהומצא פקק שסוגר ונועל את פי הבקבוק על ידי פעולה סיבובית - עשו הצרכנים שימוש בפקק פלא מגומי, שאותו היו מחדירים בכוח לפנים הבקבוק לצורך אטימה, מניעת נזילות ושמירה שהמשקה המוגז לא יאבד את הגזים שבו וייהפך תפל וחסר טעם.
הסופרים מתאחדים לוועידה - ומפולגים בדעותיהם
ב־23 בדצמבר 1951 נפתחה בתל אביב "ועידת הסופרים", שאליה התקבצו כ־300 מהם, בהנהגת יו"ר אגודת הסופרים העבריים אשר ברש (יושב במרכז התמונה). הוועידה הקודמת, שנתיים קודם לכן, הסתיימה בריב ובטענות של הסופרים כלפי המוציאים לאור ש"עושקים אותנו". הפעם קבע היו"ר ברש את מתכונת הוועידה כארוחת ערב עם נאומים בודדים, אולם בשיחות המסדרון העלו הסופרים שוב את נושא "התמלוגים הזעומים", וגם את הזדקנות פורום הסופרים, בלי שנראה באופק דור צעיר.
מודעות שהיו
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כתבו לנו: Yor@ShimurIsrael.Org
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו