בכי בדשא: מחזות קורעי לב בקיבוצים המתפלגים
בסוף מאי 1951 התפלגה התנועה הקיבוצית על רקע אידיאולוגי, בין אוהדי מפא"י לאוהדי מפ"ם. "אסון גדול ביותר פקד את תנועתנו", כתב באותה עת דוד בן־גוריון ביומנו, ואכן, הפילוג קרע את התנועה הקיבוצית מבפנים ונחקק בקרב חלק מהחברים כחוויה טראומטית.
חברויות של עשרות שנים בין חברים קרובים התרסקו על מזבח האידיאולוגיה, משפחות רבות התפרקו במקרה שבו שני בני הזוג לא הסכימו על אידיאולוגיה אחת, וילדים נקרעו מהוריהם. כ־1,600 חברים, מבוגרים וילדיהם, נטשו החל מסוף נובמבר 1951 את קיבוציהם, ועברו לחיות בקיבוצים אחרים.
בתחילת דצמבר 1951 נטשו 120 חברי מפא"י את קיבוץ בית השיטה, שבו היה רוב לתומכי הקו האידיאולוגי של מפ"ם. יחד איתם עזבו 140 ילדים מגיל שנתיים ועד 13, וכולם עברו לקיבוץ איילת השחר - שרוב חבריו היו תומכי מפא"י. מחזות קורעי לב נראו בכל רחבי בית השיטה, עת החלו הפורשים לצאת מחדריהם אל שער היציאה מהקיבוץ. חלק מהחברים עשו את הדרך בעיניים דומעות, כשמבטם נעוץ באדמה כדי לא לפגוש במבטי החברים שנותרו בקיבוץ, והתעלמו מקריאות ומהפצרות שלא לנטוש. חלק מהנשים הנוטשות פרצו בבכי מר והתחבקו עם חברותיהן שנשארו בקיבוץ, בעוד הילדים פיזזו בהנאה במרחבי הדשא של בית השיטה, אחרי שנאמר להם מפי הוריהם ש"נוסעים לטיול".
הקלות מס לאזרחים
ב־2 בדצמבר 1951 נערך בתל אביב כנס הדרכה ארצי ליועצי מס, במטרה לעדכנם בשינויים שחלו בתקנות מס ההכנסה, ושנכנסו לתוקפם במהלך 1951. למרבה הפלא, השינויים היו דווקא לטובת האזרח הפשוט.
מעט רקע: בשלוש השנים מאז 1949 קיבלו העובדים בישראל תוספות יוקר בתלושי משכורותיהם, לפיצוי על העלייה המתמשכת ביוקר המחיה בארץ. תוספות אלה העבירו עובדים רבים, בעל כורחם, מסטטוס של "פטור ממס" (הסטטוס של שכר היסוד) לסטטוס של "נישום חייב במס", דבר שקיצץ באופן כואב בשורת הנטו של שכרם. בעקבות עיוות זה, וכדי לבוא לקראת הנישומים המודאגים, שינה מס הכנסה את מדרגות המס, והשיב חלק גדול מהעובדים והפקידים לסטטוס הפטור המקורי.
בנוסף נקבעו שינויים נוספים בחישובי המס: נקבע שעולה חדש שהכנסתו פחותה מ־1,500 לירות בשנה יהיה פטור ממס לתקופה של 18 חודשים מיום הגעתו לארץ. עובד שהכנסתו השנתית מתחת ל־1,000 לירות יהיה פטור ממס אם הוא בעל משפחה ואב לשני ילדים לפחות.
באותם ימים, לצורך חישובי המס, צורף שכר הנשים העובדות להכנסתו של הבעל, וכך יצא שבחישוב הכללי, עד 80 אחוזים מהכנסת האישה הועברו לידי מס הכנסה (בהתאם למדרגות המס). "אנו באים כעת לקראת האישה העברית העובדת", דיווח אהרון ברינג, ראש מחלקת ההדרכה של מס הכנסה, "וכעת אישה נשואה תהיה פטורה ממס על הכנסות של עד 600 לירות בשנה".
עיוות נוסף שטופל: רווקים בעלי הכנסות גבוהות מ־2,100 לירות בשנה היו מדורגים במדרגת המס המקסימלית של 80 אחוזים (!), וכעת נקבע שהם ישלמו מס זהה לזה של עובד נשוי ללא ילדים. כמו כן דווח שאלמנים או גרושים ייהנו מפטור ממס עד להכנסה של 600 לירות בשנה, שכן לדברי ברינג, "הם זקוקים להוצאות מיוחדות, כגון תשלום לעוזרת".
פצועים במאבקי פועלי הדפוס
בתחילת דצמבר 1951 הגיעה לשיאה המתיחות שהיתה קיימת כבר כמה חודשים בקרב פועלי דפוס, ותגרת ידיים אלימה שפרצה בין הפועלים ב"דפוס אביב" בתל אביב גררה הזעקת שוטרים ושירותי מגן דוד אדום.
באותו זמן יצאו לאור בישראל כ־12 עיתונים יומיים, והמקור למתיחות היה קשור במלחמת המעמדות בין פועלי הדפוס השונים: פועלים שעבדו בדפוס שהתמחה בהוצאת עיתון יומי ראו עצמם שווים יותר בהשוואה לפועלים שעבדו בבתי דפוס שהדפיסו ספרים, חוברות ועלונים. המצב הקשה ביותר נרשם בבתי דפוס גדולים במיוחד, דוגמת "דפוס אביב" המדובר, שבו הודפסו גם עיתונים וגם ספרים.
כ-1,500 פועלי דפוס מרחבי הארץ (600 מהם מתל אביב) היו מאוגדים ב"סקציית פועלי הדפוס העברי", וכבר בתחילת 1951 דרשו פועלי דפוס עיתון שרמת שכרם לא תהיה צמודה עוד לשכר כלל פועלי הדפוס. דרישה זו נדחתה בהצבעה שנערכה בכנס השנתי של הסקציה, באוקטובר 1951, שבו היה רוב למצביעים שהם פועלי דפוס "פשוטים".
בתגובה הודיעו מדפיסי העיתון על פרישה מיידית מסקציית פועלי הדפוס והקמת ארגון נפרד. "איך אפשר בכלל להשוות בין המיומנות הנדרשת ממדפיס עיתון למדפיס חוברות או שוברי הנחה למספרה", אמר בזלזול משה ארדה, שנבחר לתפקיד יו"ר מדפיסי עיתון. ארדה הוסיף ש"מעכשיו ה'בעלבתים' (בעלי העסקים; ד"ס) של דפוס לעיתון מתבקשים לנהל איתנו משא ומתן ישיר, אם ברצונם להמשיך ולהפעיל את העסק שלהם".
פתרון למחסור בבשר?
בתחילת דצמבר 1951 התקבל במשרד המסחר והתעשייה מברק מהיזם יעקב מרידור (לימים ח"כ מטעם חרות), שבו הודיע ש"משלוח ראשון של בשר יגיע לנמל חיפה לקראת פסח הקרוב". מצוקת המזון בארץ באותה עת, ובעיקר הבשר, לא נעלמה מעיני מרידור. הוא רכש באריתריאה מפעל לשימורים, הסב את שמו ל"אינקודה", הביא אליו שוחטים מישראל, הקים קו אוניות קירור להובלת הבשר המשומר לארץ - ופיתח ציפיות בקרב ההנהגה שאוטוטו יגיע הפתרון למחסור המעיק בבשר.
אולם, בפועל, המשלוח הראשון הגיע לארץ באיחור של ארבעה חודשים, ובהמשך החלה מצרים להחרים מדי פעם מטעני בשר שעשו דרכם לישראל דרך תעלת סואץ. באפריל 1953 נאלצה ממשלת ישראל להציל את "אינקודה" מפשיטת רגל ברכישת מניות המפעל, וכעבור שנים של הפסדים מכרה אותו למשקיעים פרטיים.
הלגיון יורה בירושלמים
ב־3 בדצמבר 1951, חיילי הלגיון הירדני, שהיו מוצבים בבית הספר לשוטרים במזרח ירושלים, פתחו באש לכיוון רחוב שמואל הנביא. קליע שרט את זרועה של מרים מזרחי, שישבה על אדן חלונה והאכילה את תינוקה. בתגובה לתלונה שהגישה ישראל, טענו חיילי הלגיון שהאש כוונה אל ערבייה שחצתה את הגבול ללא רשות, והקליע שפגע במזרחי היה תועה.
נמל חדש לתל אביב
בישיבת מועצת עיריית תל אביב, בתחילת דצמבר 1951, דיווח מהנדס העיר, משה עמיעז, על "שתי הצעות שהתקבלו להקמת נמל מים עמוקים בסביבת העיר: האחת 30 ק"מ דרומית לתל אביב והשנייה צמוד לעיר - בחוף גבעת עלייה". ועדת מומחים שהתכנסה קבעה את מיקום הנמל החדש בשטח שעליו תוקם ב־1956 העיר אשדוד, וב־1961 אכן החלו שם העבודות להקמת נמל - הוא נמל אשדוד הידוע.
הנעלמים / אירועים שהיו
יום הפרג
יום זיכרון שנתי לזכר חללי האימפריה הבריטית במלחמת העולם הראשונה, שצוין גם בארץ ישראל בתקופת המנדט ובמהלך שנות ה־50. יום הזיכרון נקבע ל־11 בנובמבר, תאריך סיום המלחמה ב־1918. פרח הפרג, שאותו נהגו לענוד על דש הבגד ביום זיכרון זה, סימל את מרבדי הפרג שפרחו מלוא העין בשדות שבמחוז פלנדריה שבבלגיה, בזמן הקרבות הקשים שנערכו שם במלחמה העולמית.
הצרכנייה / פרטים שהיו
פתיל לתנור חימום
עם תחילת החורף היו מקפידים לנקות את תנור הפיירסייד הפופולרי שפעל על נפט ויוצר על ידי בית החרושת "פרידמן" בירושלים. במקביל דאגה כל משפחה שיהיה לה בבית לפחות פתיל אסבסט רזרבי אחד (בתמונה), שהיה חיוני לפעולת התנור, כפי שכתב חיים חפר ב"שיר הפטנטים" הידוע שאותו ביצע אורי זוהר: "סובב את הכפתור תחילה / הנפט מרטיב את הפתילה / תדליק עם גפרור / תסס.. תס... / זה בוער זה בוער זה בוער!".
מי מכיר? מי יודע?
הקורא דייויד מאטלו שלח אלינו אלבום תמונות ישן ובו תמונות רבות של צמד תאומות, מלידתן ועד גיל נעוריהן. מהמידע שמובא מאחורי כמה תמונות עולה ששמותיהן אביבה ודבורה. הן גדלו בבית ציוני, הרבו לטייל ברחבי הארץ, היו פעילות בגדנ"ע והשתתפו באימוני ירי שנערכו ב־1955 בגבעת יערים. אחת מהן (לפחות) ניגנה באקורדיון, וייתכן שהן גרו עם הוריהן (בתמונה) ביישוב גן שומרון. אנא סייעו לנו לאתר את אביבה ודבורה, שאמורות להיות כיום בנות 80 לערך, כדי שנוכל להשיב לרשותן את האלבום. כתבו לנו ל־Yor@ShimurIsrael.Org, ונעדכן. תודה!
מודעות שהיו
יש לכם תמונות או מזכרות מימיה הראשונים של המדינה? כתבו לנו: Yor@ShimurIsrael.Org
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו