"הייתי רוצה לא לקחת כל דבר ללב ולדעת לסנן, אבל אני לא מצליחה, כי אני שלולית של רגש, ואין לי עור של פיל". מיכל ויצמן | צילום: אפרת אשל, איפור: הלן אמויאל

מיכל הקטנה: "הבת שלי אמרה: 'את הבאת אותי, מגיע לך קרדיט על הגוף שלי'"

היא חושבת שהקעקוע של שמה, שעשתה בתה, "קטן ומהמם" • רואה את העיסוק הציבורי בה כמחמאה ("כשמאבדים פרופורציות - אני עונה") • ואומרת שהחיקוי ב"ארץ נהדרת" מצחיק אותה •  ארבעה חודשים אחרי שילדה בת, מיכל ויצמן (מיכל הקטנה) כבר מתכוננת לטירוף ההופעות בחנוכה

מתי בפעם האחרונה חגגת משהו?

"החודש חגגתי יום הולדת 39. תכננו את המסיבה ביומיים וחצי, והיתה חגיגה עם מלא אהבה ונתינה לאנשים. כל ימי ההולדת שלי הם אותו דבר, בסוף זה אוכל, אנשים ומוזיקה. האנשים עושים את האווירה והשמחה, וגם ב־40 אני אמשיך לחגוג.

"אני חוגגת גם כל יום בערך מאז שחזרו ההופעות, כי כבר היו רגעים שלא חשוב כמה את אופטימית, כבר היה ספק קטן לגבי העתיד. לא הייתי בדיכאון מהקורונה, ילדתי את בתי השישית נאיה וזכיתי בחופשת לידה ב'כפייה' שנהניתי ממנה מאוד, אבל טוב שחזרו ההופעות והאירועים".

מתי בפעם האחרונה עשית קעקוע?

"לפני שבועיים, קעקוע של שמות הילדים שלי. יולי, הבכורה שלי, שהיא ילדה מאוד בוגרת, חכמה ופיקחית, אמרה שגם היא רוצה קעקוע. היא אמרה לי, 'את אמא שלי, את הבאת אותי, אוהבת אותי ומפנקת אותי, אז אני חושבת שמגיע לך קרדיט על הגוף שלי'. ניסיתי להפחיד אותה שקעקוע זה כואב, אבל היא לא נרתעה ואמרה שתסבול את הכאב. עשו לה קעקוע קטן וחמוד, וזה מהמם בעיניי. אחר כך מיהרתי לקחת את הילדים מהגן, ואז מישהי באה אלי בגינה ואמרה, 'תתחדשי על הקעקוע'. לא הבנתי מאיפה היא יודעת, חשבתי ששמו עלי מעקב, ואז ראיתי שאני תחת מתקפה של הודעות ושיחות. דנה וייס, מי לא. אליאב אוזן, שעשה את הקעקוע, העלה תמונה וככה החלה סערה, שהגיעה אפילו ל'ארץ נהדרת'. ברור שצפיתי בחיקוי שלי, וזה תמיד מצחיק אותי ומאוד מחמיא.

"יש הרבה תגובות כלפי דברים שאני עושה, והיום אני מנסה לקחת את זה כמחמאה. פעם הייתי עסוקה בלנתח, עכשיו נראה לי שזה מחמיא לי כי אם לא הייתי מעניינת, כנראה לא היו מתעסקים בי. היו כמה מקרים שזה הגיע למקומות קיצוניים, למשל כשנכנסתי להיריון ואמרו לי, 'את לא מתביישת? יש אנשים שלא יכולים להביא ילדים לעולם'. יש אנשים שמאבדים פרופורציות בקשר אלי - אבל אני עונה.

"כשמשהו מפריע לי, אני כותבת פוסטים. החוקים השתנו והיום כל אחד יכול להעביר מסרים דרך הרשתות החברתיות. אני לא יכולה להישאר בשקט כשיש עלי אש שעוברת קווים אדומים מבחינתי. אני חייבת דין וחשבון לקהל שלי ולאנשים שעוקבים אחריי, אוהבים אותי ונהנים לצפות בי. יש גם תקשורת מסביב שמתעניינת, אז אני עונה את מה שיש לי להגיד בבמה שלי, ואז יש מי שמעבירים את התוכן שלי לכולם. זו גם סוג של מסחטת לייקים. בסוף, כמובן, הסערה תמיד נגמרת".

מתי בפעם האחרונה ילדת?

"לפני ארבעה חודשים ילדתי את נאיה. הלידה היתה חלום, 20 דקות והיא היתה בחוץ. זו היתה לידה טבעית אחרי היריון מדהים וקיבלתי את מה שביקשתי מהקדוש ברוך הוא. לא חלמתי שיהיו לי שישה ילדים, אבל מאוד רציתי והתאמצתי בשביל זה. מגיל 12 רציתי להיות אמא. גידלתי את אחי הקטן שנולד כשהייתי בת 9".

מתי בפעם האחרונה ישנת שינה רצופה?

"ביום כיפור, אבל אני לא מרגישה עייפה. אני ישנה לא רצוף, פה ושם. אתמול נרדמתי ב־10 בלילה וקמתי ב־6 בבוקר, אבל גם התעוררתי בלילה להאכיל את הילדה. אני יכולה לישון שעתיים או חמש שעות בלילה, ואז להשלים שעות שינה בחדרי חזרות או בנסיעות. אני נרדמת בשנייה וישנה מעולה בפקקים".

מתי בפעם האחרונה התפללת?

"לפני שעה. אני כל הזמן מדברת איתו. כל חיי האמנתי באל. גדלתי בבית מאוד מסורתי ואני לא חושבת שאפשר לחיות בלי אמונה. אנחנו אנשים מאוד מאמינים ומאוד פתוחים, אין משהו בכפייה. יש בבית ערכים ויהדות, אנחנו עורכים קבלת שבת וצמים ביום כיפור. היתה תקופה שלא נסעתי בשבת, אבל זה קשה. אני מאוד מחוברת לדת. זה היופי שלנו כעם, החגים, הם מה שמחבר בינינו. בעיניי אין תוכן בלקום כל בוקר ולרדוף אחרי הזנב של עצמך. צריך לשלב גם ערכים".

מתי בפעם האחרונה עשית סלפי?

"עכשיו, לפי שנכנסתי לראיון. אני מאוד נהנית לעשות סלפי, זו חותמת שאוהבים אותך, שאת מצליחה. כמות הבקשות לסלפי ולסרטונים גדולה, אבל זה משהו שחלמתי עליו כל החיים אז אי אפשר לבעוט בזה, צריך רק להודות. אני מקדישה זמן לסרטונים ולסלפי, גם כי הילדים שמבקשים הם קטנטנים. לא משנה באיזה מצב רוח אני באותו רגע, זו אהבה כל כך טהורה ואמיתית ואני לא רוצה לאכזב אף אחד.

"עבדתי קשה כדי להגשים את החלום הזה. זה לא שישבתי בבית ויום אחד זכיתי בתחרות ועפו עלי קונפטי. עבדתי, אני עובדת ואעבוד קשה כדי להמשיך להגשים את עצמי ולהתפתח. מה שאני עושה היום זו שליחות, אני באמת מרגישה את זה, זה מעבר לחלום שלי. אני בוררת את מה שאני עושה, והפן הכלכלי הוא לא מה שמניע אותי".

מתי בפעם האחרונה הופעת?

"אחרי שנתיים שלא הופעתי, אני חוזרת בהפקת חנוכה שהיא 100 אחוז הסיפור האמיתי של החג, שגם אני עצמי לא באמת הכרתי. אנחנו מספרים את הסיפור בגובה העיניים, ומחיר הכרטיס הוא פחות מ־20 שקלים, ככה שכל משפחה תוכל לרכוש כרטיסים. דווקא בגלל השנתיים המאתגרות שעברנו עם הקורונה, היה לי חשוב להוביל הפקה כזו.

"מגיעים אלי הרבה פיתויים והצעות, אבל אני שומרת על עצמי ממוקדת ועושה מה שאני אוהבת לעשות. לא הייתי פוסלת שיפוט בריאליטי כישרונות, אבל רק אם זה לא יפגע לי בעולם הילדים. הצעות מתוכניות ריאליטי רגילות לא מפתות אותי, כי לפני הכל אני אמא במשרה מלאה וללכת עכשיו לריאליטי זה פחות מתאים למקום שאני נמצאת בו.

"אני לא פוסלת גם דברים למבוגרים, אבל אני לגמרי 'מיכל הקטנה' וזו בחירה שיש לי ממנה סיפוק מדהים בכל יום. הריגושים שלי הם מזה שאני הולכת ברחוב וילדה בת 16 אומרת לי, 'יו, מיכל הקטנה, גדלתי עלייך'. זה מבחינתי וואו".

מתי בפעם האחרונה עשית משהו רומנטי?

"דווקא בהוריקן הזה שאנחנו נמצאים בו, אנחנו מעדיפים רומנטיקה בבית. יין במרפסת, בשקט שלנו, לא בחוץ. אני וניר בעלי גדלנו יחד, אני לא מכירה שום דבר אחר חוץ ממנו. זה היופי של לגדול יחד, זו האבולוציה של הזוגיות. אנחנו כל הזמן מטפלים אחד בשני ובתקשורת בינינו. אנחנו מבשלים יחד בשישי, יש ריח של בישול כשיוצאים מהמעלית. הספיישל שלו זה מרק תימני עם חוויאג', ואני על הדג. לא חריף, כי אני לא אוהבת חריף".

מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?

"היום בבוקר. אנחנו מדברות כל יום לפחות פעם או פעמיים. היום הקשר שלנו מעולה, אבל כשהייתי נערה לא תמיד הקשבתי לה. הדברים שהיא אמרה היו אופציה. הקשבתי למראית עין, אבל עשיתי מה שרציתי. היום אני מבינה שאין כמו אמא. רק כשאת אמא בעצמך את מבינה את זה. אמא שלי, סימונה, היא אשת קריירה בת 61, אבל אם אני צריכה עזרה, היא גרה קרוב ובאה לעזור. ההורים שלי גדלו במקום אחר ובזמן אחר, אז לפעמים יש לה ביקורת והיא גם מאמינה לכל מיני דברים שכותבים עלי בתקשורת.

"בסופו של דבר, היסודות של מי שאני היום הם אבא ואמא שלי. גם אם מרדתי ונלחמתי, בסוף עשיתי בדיוק מה שהם אמרו לי לעשות, כי זה היה הדבר הכי נכון לי. אבא שלי אדם חכם וצנוע וחרוץ. הוא בן 73 ועובד בעסק לחומרי בניין. הוא מדבר מאוד בשקט ולא הרבה, אבל הוא אומר דברי חוכמה. הוא איש שוחר שלום. אמא היא יותר הליצנית שמצחיקה את כולם, ואני שילוב של שניהם".

מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

"אני עושה המון ספורט, למשל פילאטיס ויוגה, הולכת המון ברגל, וגם בחזרות אני שורפת המון קלוריות. יש לי מודעות למשקל, אבל אני לא בדיאטה, אלה הגנים שלי. אבא שלי, ציון, הוא רזה מאוד. ניר בעלי הפסיק לאחרונה לאכול גלוטן, אבל אנחנו אוכלים הכל ויש מודעות למה שנכנס לפה. אני לא פריקית של אוכל בריאות כמו זרעי צ'יה, אבל מצד שני לא אדפוק עכשיו שבעה המבורגרים".

מתי בפעם האחרונה כעסת מאוד?

"אני כועסת על האופניים החשמליים. זו סכנת נפשות ואני מתה מפחד. אני נמצאת הרבה בפארק הירקון, וכהולכת רגל אני ממש מפחדת מהם".

מתי בפעם האחרונה ניקית את הבית?

"היום - וכל הזמן. אני חולת ניקיון, מכורה. אני לא רואה בזה משהו פסול, זה לא מפריע לי בחיים. אני מנקה מראות ומקפלת כביסה בארונות בשיטה משלי, עם נייר בכל בגד כשהכל עובר גיהוץ".

מתי בפעם האחרונה הלכת לרופא?

"היום בא אלי רופא הביתה. הזמנתי ביקור בית בגלל הפרשות מהעיניים. כל רופא שאת מכירה בארץ נמצא אצלי, יש לי 17 גינקולוגים, 19 מומחים לאף־אוזן־גרון, 15 רופאי עיניים. זה נותן לי ביטחון להתייעץ איתם, גם עלי וגם על הילדים. אם נפלה לי שערה מהגבה אני מתקשרת לרופא, אבל אני לא היפוכונדרית ואין לי חרדות, בכלל. אני לא יודעת מה זה חרדות, פעם שאלתי והסבירו לי איך זה מרגיש.

"עברתי בחיי אירועים בריאותיים ורפואיים לא קלים, למשל ניתוח אפנדיציט וניתוח קיסרי חירום עם התאומים. יילדו אותי באלונקה, קשרו לי את הידיים והרגליים והביאו לי מנות דם. זו היתה חוויה קשה, בום טראח, הרדימו אותי ונורא פחדתי. זה היה משוגע, מאוד מפחיד וטראומטי. אמא שלי פחדה וגם ניר. הייתי עם צינורות על הגוף, אלקטרודות וקתטר, אבל ברגע שראיתי את התאומים אמרתי, 'וואו, הם בריאים', והאדרנלין ניצח את הכאב. מהר מאוד עליתי לבמה כי הובלתי פסטיבל. אגב, כל הרופאים אמרו לי ללכת ישר לקיסרי, אבל אני לא רציתי. למה שאחתוך את עצמי? אחר כך הדבר הכי מרגיז היה שאנשים אמרו לי, 'אמרנו לך'".

מתי בפעם האחרונה הרגשת שלא מבינים אותך?

"זה קורה לרוב בבית, מול הילדים. יולי ואני לא על אותו גל לפעמים, אבל אני לא מתייאשת. אם אני מרגישה שלא מבינים אותי, אני מתעקשת".

מתי בפעם האחרונה התחילו איתך?

"אף פעם, לפחות לא שהרגשתי. פעם ישבתי עם חברה טובה על הבר והיא אמרה שמישהו עושה לי עיניים, אבל אני לא ראיתי את זה. אני לא מגיבה להודעות, אין לי זמן, יש לי שישה ילדים, יודעים שאני נשואה ובאופי שלי אני לא שם".

מתי בפעם האחרונה כתבת?

"השנה כתבתי את הספר הרביעי שלי, 'מיכל הקטנה וקסם הניקיון'. אני כותבת מהלב, כולל הרבה דברים חושפניים. פשוט מרוקנת את עצמי בכתיבה, ככה אני מבטאת את עצמי. אני גם כותבת הרבה מאוד מילים, מעבר לכמות שאינסטגרם מאפשר, אז אני מוסיפה בתגובות ולפעמים יותר מדי חופרת, כי אני רוצה לדייק ולמסגר כדי שיבינו אותי.

"אני כל הזמן עובדת על להיות נאמנה לעצמי ולשמור על השפיות. הייתי רוצה לא לקחת כל דבר ללב ולדעת לסנן, אבל אני לא מצליחה כי אני שלולית של רגש וישר לוקחת ללב. מצד אחד אני מאוד רוצה להיות אחרת, מצד שני אני שמחה שאני ככה, כי זה חלק מהאותנטיות שלנו כבני אדם. אם כולנו נהיה עם מסיכות, הגנות וחומות, מה עשינו? אין לי עור של פיל ואני לא מצליחה לגדל כזה. אני לא אשת עסקים, אלא באמת בן אדם של לב".

 

מתי בפעם הראשונה?

מתי בפעם הראשונה עבדת?

"בגיל 14. מכרתי בגדים, מלצרתי, עבדתי בבורגראנץ', בפיצרייה, בסבארו. כל החיים אני עובדת, מאז שאני זוכרת את עצמי. ערב אחד עבדתי בקסטרו והודיעו שיש לנו למחרת לילה לבן. חיכיתי ללכת הביתה, ירד גשם זלעפות ועבדתי כל הלילה בחנות על מחירים חדשים. באותו רגע היה בא לי להזדכות על עצמי. אחרי תשע שנים של עבודה בחנויות התחלתי להתניע את מיכל הקטנה, וכשראיתי שזה עובד ושיש חיבור עם ילדים, התמסרתי לזה. בהופעה הראשונה שלי, לפני 13 שנים, עליתי לבמה בבריכה והבאתי שואו לא נורמלי. בסוף ההופעה חיכו לי 500 ילדים ותפסו לי את הרגליים, ואני לא ידעתי מה זה לתת חתימה. שם הבנתי שמשהו קורה, שאוהבים אותי". 

 

מיכל ויצמן \ בת 39. כוכבת ילדים, זמרת ושחקנית. נשואה לניר ויצמן, איש עסקים, ואם לשישה. החלה את דרכה כ"מיכל הקטנה" בשנת 2010, בקלטת ילדים. מאז הופיעה בסדרות טלוויזיה, העלתה מופעים ושיחקה בהצגות לילדים. השנה הוציאה ספר רביעי והשיקה סדרת מוצרים עם רשת סופר־פארם. בחנוכה תככב בהצגה "המסע אל הניצחון" בהאנגר 11  

shirshirziv@gmail.com

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו