חוזרים לשבת בחושך: הפולנים הזכירו את האנטישמיות האמיתית

אחת מהנחות העבודה הבסיסיות של ההומור הישראלי היא שאם אמרנו "פולנייה", בתוך שניות ספורות יגיע פאנץ' משעשע. מישהו יתמרמר, מישהי תפגין קטנוניות אולימפית, ואולי פשוט נשב לנו לבד בחושך - סטיגידיש! חה! - עניין של מסורת.

ולכן, כשקראנו לא מזמן על יום העצמאות הפולני, ניתן היה לצפות לצחוקים. מה מרה היתה האכזבה כשגילינו את האמת הפשוטה. לפחות בקאליש - עיר ואם שצרובה בשם המשפחה של יהודים לא מעטים - החליט ההמון לציין את יום חגו במפגן אנטישמי מבחיל.

כל המרכיבים היו שם. פרצופים מעוותים משנאה; קריאות "מוות ליהודים"; שריפה של סמל היסטורי - במקרה הזה עותק של כתב הזכויות של קאליש, שהיה עוגן קריטי בתולדות יהודי המקום; וכמובן, כריכת היהודים עם אוכלוסיות שנואות אחרות כמו להט"בים. כי אחד הדברים שהאנטישמי שונא במיוחד הוא בשורת הגיוון החברתי שיהודים והיהדות נושאים איתם.

אין ספק, יום העצמאות הפולני הזה לא מצחיק בכלל. למען האמת: קונצ'רטו לגועל נפש, ואנטישמיות עושים משנאה או לא עושים בכלל.

ואחרי שגינינו בכל פה את החגיגה העממית הזאת, ייתכן שכדאי להתעכב על כמה נקודות:

√ כולנו נשמח לשלוח לאלף עזאזל את האספסוף הקיצוני של פולין, אבל על התזכורת צריך להודות. כבר זמן מה מנסים לשכנע אותנו שאנטישמיות ורדיפת יהודים מתבטאות בעיקר בדרישה לשמור על כללי זהירות, בריאות ובטיחות. לצפות להקפדה על הנחיות משרד הבריאות, זו שנאת יהודים. להגדיר כלים חד־פעמיים כנזק סביבתי, זו האינקוויזיציה. לדבר על שוויון אזרחי בנטל זו גזירת שמד.

ובכלל, כל מילת ביקורת על הפוליטיקה החרדית היא תמיד גרועה יותר מהשונאים הגרועים ביותר שקמו אי פעם על היהודים. לא שאי פעם השתכנענו, אבל תודה שהזכרתם לנו, מגעילים שכמותכם, איך באמת נראים פניה של אנטישמיות אמיתית. אורגינלית. היזהרו מחיקויים.

√ ההפגנה הזאת מגיעה זמן קצר אחרי שממשלת פולין השקיעה מאמצים ניכרים בזירה הבינלאומית, ואפילו ביימה כמה סצנות נעלבות מול משרד החוץ הישראלי, כדי לשכנע אותנו שהפולנים היו רק קורבן של הנסיבות ושל הנאצים. שאין דבר רחוק יותר מהאמת מאשר הטענה שפולנים רבים דווקא שמחו להצטרף למפלצת ולהתחרות במפלצתיות שלה.

לא שאי פעם השתכנענו, אבל תודה שהזכרתם לנו. כן, אנחנו לא שוכחים גם את חסידי אומות העולם ואצילי הנפש הפולנים. לעולם לא נשכח. אבל כשהפשיסטים שואגים ורוקעים ברחובות, אפילו המשטרה הפולנית של נובמבר 2021 עומדת מנגד. תגובתה - "חששנו שזה יידרדר לאלימות" - היא דוגמה נוספת לפאנץ' פולני.

√ המון ישראלים מספרים לעצמם שאנטישמיות היא בלוף. תיאוריית קונספירציה פרנואידית. בכיינות טיפוסית. אמנם היתה אנטישמיות, הם מסכימים להודות, אבל מדובר בסיפור ישן כל כך, שזה פשוט פתטי לדבר על זה. העולם הרי התפכח. אירופה נעשתה כל כך ליברלית, מתקדמת וחילונית, שלא נשאר עוד מה שאמור להזין את המנוע האנטישמי.

אז מה יש בכל זאת? יש ביקורת לגיטימית על ישראל. לגמרי לגיטימית. פה ושם יש גם מישהו שיכור. מסכן. אז מה אם הוא תקף דווקא אדם עם כיפה בפתח בית הכנסת? אבל אנטישמיות?! תעשה לי טובה.

קל מאוד להתחקות אחר המניעים הנפשיים שדוחפים אל החיים בלה לה לנד, מה גם שמאוד נעים לחיות שם. ובכל זאת, מוזר. אף אחד לא מאמין שאפשר לשנות מנטליות מהיום למחר. אבל האנטישמיות? בוקר אחד התעוררה אירופה ודפדפה אותה כלא היתה. ואתם יודעים מה? כמעט השתכנענו. אז תודה על התזכורת.

√ וגם זה. לפני שנים הגעתי לוורשה עם צוות הצילום של התוכנית "היהודי הנודד" (ערוץ התכלת ז"ל). הגענו ביום חם למדי, ואחת התחנות הראשונות שלנו בעיר היתה אזור השוק. המון גברים ללא חולצה ישבו לשתות בירה. חלקם שיחקו קלפים, דומינו ושאר משחקי שולחן, והם שיחקו באופן קולני ביותר. לא מעטים מתוכם ענדו שרשראות גדולות וגסות על הצוואר. כמה אפילו ענדו גורמטים.

עבור כולנו זה היה ביקור ראשון בפולין, ולא היינו צריכים להחליף מילה כדי להיחנק מצחוק. התחושה היתה שבמשך שנים עבדו עלינו. אחינו יוצאי פולין הצליחו לשכנע אותנו ששם, בפולניה המעתירה, ספרייה נשקה למוזיאון, וערב קריאת שירה נשק לרסיטל. היה פסנתר בכל חדר, והיו תרבות ושקט בין שתיים לארבע, ולמעשה, עד לעלייה לישראל, ללבנט ולחמסינים, איש מהם לא נאלץ מעולם לראות גבר שצועק כמו ברברי מהמרפסת ואפילו חולצה הוא לא לובש. פה ושם, לפעמים, מישהו שכח לענוב עניבה. וגם אז, כמה נורא, הרחוב לא ידע אנה יוליך את חרפתו.

בנקודה הזאת דווקא השתכנענו לא פעם. יהודים הם אלופי הסיפור, והם מצטיינים בעיקר ביכולת להפוך את ארץ מוצאם לגן עדן עלי אדמות. יוצאי מצרים הפכו את בית העבדים שלהם למעדנייה של אבטיחים, דגים ופירות העונה. יהודי מרוקו עבדו כולם אצל המלך (אנחנו לא! אצלנו המלך עבד אצל משפחת לוי), בגדד היהודית היתה לונדון קטנה עם שעת תה וכלבלבים מפונפנים בשם בובי.

ופולין, הו פולין של קרקוב וחופשות בזאקופאנה, וכל טמבל ברחוב יודע בעל פה את אדם מיצקביץ'. אז זהו, שלא. וגם זאת חתיכת תזכורת.

• • •

גם אתם שמתם לב שלא פעם החדשות יותר הזויות מכל סאטירה? השבוע, למשל, היה די פורה מהבחינה הזאת. אריה שיף מערד, שירה בפורץ רעול פנים, הורשע על ידי בית המשפט בעבירה של המתה בקלות דעת. אם קוראים את דברי עורך הדין המזועזע של משפחת הפורץ, אפשר להתרשם ששיף הסתובב ברחובות עם אקדח טעון ורק חיפש ברנשים חסרי ישע כדי למלא אותם עופרת.

"מה שתופס את העין בגזר הדין הוא שהוא הופך את היוצרות. הנאשם שגרם בקלות דעת למותו של אחר מוצג כקורבן, והמנוח הקורבן פשוט מוצג כעבריין!", אמר עורך הדין.

אכן, עולם הפוך. ולחשוב שבישראל 2021 אנשי משפחה נורמטיביים כבר לא יכולים לצאת עם לילה למלאכת הפריצה, הגניבה החקלאית המסורתית וגביית דמי החסות הצנועים, ולחזור הביתה בשלום. מה יהיה?

אבל בכנסת היה ממש מצחיק. רמי לוי התארח בוועדת הכלכלה ואמר על שני חברי כנסת "אני לא מכיר אותם". יו"ר הוועדה, ח"כ מיכאל ביטון, מיהר להרחיק את לוי מהאולם והוסיף הברקה מזוקקת: "לא נאפשר לדבר ככה לחברי כנסת".

באמת, אדוני היושב ראש. קרעת אותנו לגזרים. תגיד, שמעת לאחרונה איך החברים הנכבדים פונים איש לרעהו? "אני לא מכיר אותם" זאת שורה חביבה ונמלצת, שהגיעה היישר מבית הלורדים לעומת השלל היומיומי של אולם המליאה. אז מה, רק לכם מותר?

shishabat@israelhayom.co.il