להיות 10: הקרב שלי מול עצמי
הציונים מצד האימהות בגינה פוצעים אותי, כי אני שופטת את עצמי הרבה יותר מהן
Your browser doesn’t support HTML5 audio
היום הוא יום הולדתה ה־60 של מלכת העשיריות, נדיה קומנץ'. מי שלא יודע מי זו שלא ישאל אותי בבקשה, זה עושה לי חום. אין קשר לידע בספורט, אלא להכרת ההיסטוריה. ולא, לא הוגים את שמה קומנצ'י.
עם המלכה האם, שהפכה למותג נצחי של הציון 10, אני גאה לחלוק כמה דברים במשותף. שורשים רומניים, עבר ספורטיבי תחרותי, ובעיקר רצון בלתי מתפשר להיות מושלמת. כן, מושלמת, בלתי מנוצחת, אפס טעויות. 10 מתוך 10. חס וחלילה פחות.
כשם שנדיה קומנץ' עמדה במתח מורט עצבים על המזרן במשחקים האולימפיים במונטריאול (1976) ובמוסקבה (1980), גם אני, כמו אימהות רבות בשנת 2021, מקבלת ציונים משופטי ומשופטות הרחוב הישראלי על התחרות האינסופית בשילוב שבין קריירה לאימהות. עניין מאוס? חבל שלא ספורט אולימפי! במאבק הפנימי שלי ושל אחיותיי לוורקהוליזם, אולי שווה לחשוב על פתיחת ענף.
מישהי חייבת לומר זאת, והנה אני מתנדבת לחטוף - אם יש דבר שאני שונאת כאמא, זה ללכת לגינות. שם, בעולמן הצבעוני והקסום של הבנות שלי, אני פוגשת את האימהות שחייבות, אבל חייבות, להרים לעצמן את הציון על חשבוני. זה מתחיל בדקירות כמו "אז את אמא של אריאל ואפריל? חשבנו שיש להן רק אבא וסבתא", ואז מגיע סיבוב הסכין: "עכשיו לפחות אנחנו יודעות איך את נראית". מאפיית האימהות הזו, אגב, מלווה תמיד בחיוכים צבועים ובאיזו מנהיגה מטורללת, בדרך כלל המובטלת מבחירה שבחבורה.
בפעמים הבודדות שכבר הגעתי לגינה והסצנה המטומטמת הזו קרתה, חזרתי הביתה פצועה. למה הציונים שהן מחלקות לי נתפסים בעיניי כרשמיים, לעזאזל? התשובה: בעניין הזה אני שופטת את עצמי הרבה יותר מהן.
פז"ם הגינות לא מעיב מבחינתי כהוא זה על כמות האהבה או על איכות גידול הילדים. לחזק, לחבק, לטפל, את כל אלה אני עושה, ובכל זאת הבילוי בגינה הזו יושב עלי. הוא מעניק לי, בעיני עצמי, פחות מ־10 באימהות, בגלל סולם הציונים החברתי. לא יכולה לחיות עם 9 בקריירה, לא יכולה לחיות איתו בהורות.
הקרב העצמי הזה, של תמיד להיות 10, בהחלט מניב הישגים. הצלחה היא תחושה עילאית, ממכר לשבור עוד תקרה ועוד תקרה, אבל המחיר של לאכול הכל בעוצמה ובביסים גדולים הוא לחטוף מדי פעם גם צרבת.
זה מתחיל לפנות בוקר, בין הרצון לעבוד ולייצר לבין הזמן היקר שלוקח לאכול בנחת, ממשיך בעוד פגישה עם פוטנציאל לפרסום הבא לבין הפסקה למנוחה, ומסתיים בשעות הקטנות, בדו־קרב בין הר הכביסה לבין נטפליקס. הראשון תמיד מנצח אצלי - בנוקאאוט.
לרגל חגיגות יום הולדתה של קומנץ', הייתי שמחה לפגוש אותה על קפה ועוגה עם נרות ולגלות אם, באמת, הצליחה לשחרר לפעמים את הצורך להיות 10. כמי שהפכה לבעלים של ענקית הפקה בינלאומית לאירועי ספורט בשם "10 מושלם", נראה לי שאני כבר יודעת את תשובתה.
danieller@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו