למה לא יהיה שחקן ערבי בבית"ר

בניגוד לציפיות, המשחק בין בית"ר ירושלים להפועל ת"א בשבוע שעבר דווקא לא הבליט את היריבות הגדולה בין שתיהן, אלא חשף את הפצע הגדול בתוך קהל האוהדים של בית"ר ירושלים. כבר כמעט 20 שנה שבתוך קהל האוהדים התנחלה סיעה קיצונית של מאות אנשים, לה פמיליה, שהצליחה באקלים הפוליטי המתאים לצמוח פרא, לנצל את חולשתם של גורמי האכיפה ולקבל יותר ויותר תחומי השפעה ביציעים באצטדיון טדי, הרבה מעבר לגודלה המספרי. חברי הכת הקיצונית קבעו את טון העידוד ביציעים, בעיקר בצד המזרחי בטדי, וניצלו את הפאסיביות של רוב האוהדים ואת חולשתם של ארגונים אחרים, דוגמת "שער האריות", כדי להכתיב לבית"ר דימוי קיצוני גזעני, שהרס אותה תדמיתית ומקצועית.

בית"ר הפכה כבר יותר מעשור לקבוצה זניחה בליגת העל מבחינת האיום שלה על צמרת הליגה, והיא רחוקה מלאיים על תארים. את האליפות האחרונה היא השיגה לפני 14 שנה, ואת הגביע האחרון - לפני 12 שנה. נצח במונחי כדורגל.

לאורך השנים זלגו משחקים של בית"ר לעמודי החדשות, בגלל השתוללות של לה פמיליה אפילו בזירות בינלאומיות. כך, למשל, ההתפרעויות, ההצתות והקריאות הגזעניות במשחק בבלגיה מול שרלרואה ב־2015, שגררו התערבות ומעצרים מצד המשטרה המקומית; או האירוע המכונן ב־2013, בתקופת הבעלים ארקדי גאידמק, כשהיו"ר איציק קורנפיין ספג איומים על תמיכתו בהחלטה להביא לבית"ר שני שחקנים מוסלמים מצ'צ'ניה.

האירוע הזה הביא על בית"ר כאוס והצמיח לראשונה תנועת מחאה גדולה מתוך היציע, שהקימה את בית"ר נורדיה. החזון של אנשיה היה מועדון בית"רי נקי מגזענות, שיסחף אליו את כל אוהדי בית"ר. בין תומכיו היו גם פטרוני המועדון בעבר, אהוד אולמרט ורובי ריבלין; ריבלין הצהיר שכף רגלו לא תדרוך בטדי כל עוד יימשכו מפגני הגזענות ביציעים. בנו, רן, היה ממקימי "נורדיה".

אחד המומחים הגדולים במתרחש בבית"ר הוא אושרי דודאי, שעזב באחרונה את המועדון אחרי שירות של שמונה שנים - שש מהן כדובר, והשנתיים האחרונות כמנהל הקבוצה. דודאי (43), אב לארבעה, גדל בקריית מנחם, שכונה ימנית, בבית של אמא מבית מפא"יניקי ואבא שהלך אחרי מנחם בגין. בגיל 17 כבר היה אושרי חבר ליכוד, אבל בגיל 21 הצביע למרצ ולאהוד ברק. בכל שנות עבודתו בבית"ר לא הסתיר את דעותיו: מבחינתו, כתביו של זאב ז'בוטינסקי יושבים בכפיפה אחת עם המצע של מרצ, הרבה יותר מאשר עם הליכוד.

השבוע אמר לי דודאי: "מה שקורה בטדי הוא בבואה של החברה הישראלית היום. היציע המזרחי הוא כר פורה לארגוני ימין, שהשתחלו לשם דרך המנהיגות הרוחנית של לה פמיליה וזרעו את הזרעים. זה הרבה מעבר לאוהדים ותיקים, שצעקו פה לפני 30 שנה מוות לערבים. מה שקורה היום צריך לעבור לטיפול המחלקה היהודית בשב"כ, ולא לידיים של המשטרה, כי זה חצה כבר את הגבולות. המשטרה לא יכולה להשתלט על זה".

לדברי דודאי, הרשויות בישראל מסתכלות על מגרשי הכדורגל כמקום שבו דמם של האנשים מותר. "תגיד, יש מצב ששופט בבית משפט ישלח מישהו שהתפרע בתיאטרון או בקונצרט לשלושה חודשי הרחקה? שופט תורן מטפל בתיקי סמים, רצח או הטרדה מינית, ואז, כשמגיעים אליו אוהדי כדורגל מתפרעים, מבחינתו זה ריב מטופש בין חברים מהכדורגל. הוא לא מבין בכלל את הקונטקסט של האירוע".

• • •

האירוע בשבוע שעבר, שהדליק את האש, התחיל כשאנשי לה פמיליה היכו אוהדים אחרים של בית"ר, ובהם חייל במדים ואישה נכה, רק כי "העזו" לעודד את שחקן הקבוצה, יוסוף קמאסו מארה, שחקן מוסלמי מגינאה. הרעש הגדול, וההתנגדות שיצאה סוף־סוף מקהל האוהדים הרחב, נבעו בעיקר מהעובדה שהארגון הקיצוני הפנה את האלימות שלו פנימה, אל אוהדים אחרים, ופגע בסמל לאומי, חייל, ובאישה נכה.

קמאסו הוא לא המוסלמי הראשון בבית"ר. קדמו לו גורם אג'וייב הטג'יקי, ששיחק בסוף שנות ה־80 ללא שום הפרעה; ויקטור פאצ'ה, אלבני חצי מוסלמי; ואיברהים נדאללה, מוסלמי צעיר ששיחק כשאלי אוחנה אימן את הקבוצה, והתמוטט נפשית אחרי שקיבל שריקות בוז וקללות בכל פעם שנגע בכדור. אוחנה, חייבים לציין, היה הראשון להביא לליגה שחקן ערבי, סאלח חסארמה, כשאימן את בני יהודה, וגם אצל אוהדיה זו היתה אז עילה למלחמה.

עד השבוע שמר אוחנה, הסמל הגדול של המועדון, על פרופיל נמוך בסוגיה הנפיצה של לה פמיליה ושחקן ערבי. אבל בפוסט שכתב באתר המועדון אחרי אירועי בלומפילד האחרונים, הוא התנער מהארגון בפעם הראשונה, ובבוטות.

בסביבת המועדון אומרים שהשבוע נפל דבר, ולה פמיליה מאבדת את שאריות הלגיטימציה שלה. משה "חולון" מוטחדה, אחד מראשי לה פמיליה, שכולם חיכו למוצא פיו, הכחיש שהוא מכיר את המכים, אבל תמונות שפורסמו הראו אותו מתחבק איתם.

בית"ר ניצחה השבוע את הפועל חיפה בטדי, בעידודם של 7,000 אוהדים, שביטלו את נוכחותם של 30 לובשי שחורים מלה פמיליה. פעילים בבית"ר נורדיה אמרו השבוע כי הם לא מאמינים שלה פמיליה תוריד את הראש, וניסיון העבר מלמד שהיא תשוב. חייבים לציין שהפרויקט האנטי־גזעני של נורדיה איבד מכוחו בשנתיים האחרונות, בגלל מאבקי כוח והצהרות של חלקים משמעותיים במועדון על כוונתם לחזור להיות חלק מהקבוצה האם.

אושרי דודאי חולם על מודל ניהולי כמו במכבי ת"א, אבל בדבר אחד הוא בטוח: לא יהיה שחקן ערבי בבית"ר. "אלי טביב ניסה להביא שחקן ערבי, אבל אי אפשר להביא שחקן ערבי לבית"ר רק כסיסמה, שהיא גזענית בפני עצמה. ערבי שמגיע לבית"ר יודע שהוא מקריב את הקריירה שלו. אבל הוא רוצה להיות שחקן, ולא לוחם חופש. כדי להביא ערבי בשיא היכולת שלו, בית"ר צריכה ספונסר שייקח על עצמו כפרויקט לשלם לו הרבה כסף, אולי הרבה מעבר למה שהוא שווה, כדי לשבור את המחסום בפעם הראשונה".

Aviadp65@gmail.com