אזור מתחדש: כשתגורו בסוכה, זכרו שאנו לא "בעלי הבית"

ב־7:00 בדיוק זה מתחיל. כל בוקר, כולל שישי. ב־7:00 בדיוק שומעים את הסטרטר, ואז מתחיל הפסטיבל. מגוון אדיר של כל רעשי השאול, בסראונד היסטרי שממלא את הבית ואת הראש. יש את הטטטטטטטטטטט של המחפר, יש את הטט טט טט טט של פטיש האוויר, יש את נקישות הברזל בברזל, את הרעידות שמזיזות את המיטה, וכמובן את ההפסקות הארורות. השקט הפתאומי שפושה בכל הגוף - ובום! מופר בשנייה וטטטטטטטטטטטט.

זאת חוויית הבוקר שלנו כבר חודשים ארוכים. 20 מטר מהאוזן שלי בונים בניין, והחיים הפכו לשטיכמוס. אני גר בירושלים באזור מתחדש, ובכל יומיים יזם זריז קונה בניין ישן, הורס אותו (טטט טטט טטט טטט), מכשיר את השטח (טטטטטטטט) ובונה תחתיו בניין אחר, גדול הימנו פי שלוש (טט טט טט). זה מתחיל ב־7:00. בית הספר מתחיל ב־8:00. הבנק נפתח ב־8:30.

פעם, הייתי ישן ב־7. היום אני ער לגמרי ב־7. מקלל חרש, ומגיף חלונות ותריסים. אז נהיה חם. מדליק מזגן. אז נהיה קר. מקלל יותר בקול, ומגלה שהרעש בכלל לא חודר דרך האוזניים, אלא דרך הטחול והלבלב. הבית כולו רועד. הגוף כולו דווי.

ומה שיפה בכל העניין הוא הידיעה שככה זה. שאין מה לעשות. בניינים צריכים להיבנות, ויסודות צריכים להיווסד. קומפרסורים זועמים ומרסקים הם החיים, ושאון דחפורים הוא חלק מיפי פניה של עיר חיה. ואף אחד עוד לא הבטיח בשום חוזה רכישה או שכירות שמישהו במגרש הסמוך או ברחוב הסמוך לא יחליט פתאום להרים בניין. אני גם לא חושב שלגיטימי להגיש התנגדויות במקרים כאלה, כפי שנוהגים טרדנים אחדים. כאלה הם החיים. אל רעש הדחפורים צריכים להתרגל. מותר קצת להתעצבן, אבל אין על מי. ככה זה. כאן בונים.

חג הסוכות מוציא אותנו מהבית אל הסוכה, דירת הארעי. הספרות התורנית מרבה להעמיק במהותה של הסוכה כמעון של שמחת חג מתפרצת ושל חיבוק אלוהי אוהב, אבל בבסיסו, הרעיון של המעבר לסוכה הוא קודם כל עזיבת הבית. המגורים הזמניים בסוכה נועדו בראש ובראשונה לפגוע בהגמוניה המבצרית של הבית היציב, הבטוח. כדי שהאדם לא יתמכר ליציבות הזו, יפתח בה תלות וישאב ממנה ביטחון נצחי ובלתי מסויג.

שבוע בשנה נדרש האדם לעזוב, ולו באופן סמלי, את מבצרו, ולצאת למגורים בסוכה מיטלטלת ומוכת רוחות, כדי לשוב אל הבסיס האמוני שמזכיר לו כי הוא אינו "בעל בית", על כל משמעויות הביטוי הזה. וכך, בעוד שלושה ימים, נעזוב את הבית, נבוא בשערי סוכתנו היפה ונסב בה. נתפלל שלא יבוא פתאום הגשם, ובעיקר - שלא ימשיכו עבודות הבנייה גם במהלך החג. די לנו במסר חינוכי אחד.

kobiarieli@gmail.com