קובי אשרת: "הרופא אמר: 'אתה על הקצה'. למזלי קרה לי נס ומצאו לי תורם כליה"

מתי בפעם האחרונה הלחנת שיר?

"אני כל הזמן עסוק בפרויקטים. סיימתי עכשיו פרויקט לילדים שאת כל מילותיו כתבה תמי ערמוני, יוצרת מאשקלון, ששלחה לי שירים ואולי נעשה יחד גם פרויקט לטלוויזיה. לפני חודשיים הלחנתי שיר לכבוד יום הולדתו ה־80 של אהוד מנור ז"ל, דואט שבוצע על ידי טל סונדק ואילנית. את הטקסט להלחנה מסר לי סונדק, שקיבל אותו מאהוד ז"ל לפני 20 שנה. השיר נקרא 'שיר גיל', והוא עוסק בתקופות חייו של אדם.

"אני כבר יותר מ־50 שנה במקצוע, ורשומים על שמי יותר מ־1,500 שירים. כתבתי לכמה דורות, אבל עכשיו הדור הצעיר כבר לא צריך אותי. הם מסתדרים לבד. אני כותב עם הגווארדיה שלי, לפני כמה חודשים הלחנתי מחדש שיר שכתב יאיר לפיד, 'הגבירה מן האגם'. הוא הוקדש לנעמי שמר ז"ל, ובמקור חשבתי שיהיה נחמד שישירו לה את השיר יגאל בשן ז"ל ומיקי גבריאלוב, אבל יומיים לפני ההקלטה יגאל אמר שהוא לא מסוגל לעמוד על הרגליים, וזה לא קרה. נותרה לנו רק הסקיצה. לא מזמן מיקי מצא את הסקיצה עם הקול של יגאל, עשינו עיבוד חדש, והוצאנו את השיר לכבוד נעמי. זה היה מאוד מרגש עבורי".

מתי בפעם האחרונה פחדת?

"לפני כשלושה חודשים, כשזוגתי עדה הותקפה בברוטליות על ידי אדם שהיה בהתקף פסיכוטי, וניצלה ממש במזל. זה היה יום רגיל לחלוטין, ירדנו בבוקר לטיול עם הכלב, ועל המדשאה סמוך לבית שכב בחור עירום שצרח לשמיים. אשתי חשבה שהוא זקוק לעזרה, אבל אני אמרתי לה 'תעזבי אותו' והמשכתי ללכת. היא לא באה איתי, ובעודי מתקדם המטורף הזה קם, הטיח אותה לרצפה והיכה אותה מכות איומות. כשהבנתי מה קורה התנפלתי עליו, והוא החטיף גם לי וגם לכלב שלנו. באותם רגעים פחדתי מאוד, ראיתי אותו עוד מעט הורג אותה. בהמשך אותו יום הוא נעצר, ונמצא באשפוז עד היום. ממה שאני יודע, הוא היה בהתקף פסיכוטי. מאז המקרה אני ואשתי סוחבים טראומה לא פשוטה. כל אדם נראה לה חשוד, אבל היא לא תפסיק לעזור לאנשים".

מתי בפעם האחרונה היית בסכנת חיים?

"ביולי 2018 התגלה אצלי גידול ממאיר באחת מהכליות, והיא הוסרה כדי להיפטר ממנו. היתה לי מחלת כליות שהתגלתה ב־2001, לא מחלה ממארת אבל כזו שאין לה מרפא. אם היא מתקדמת לאט, אתה יכול לחיות איתה עד גיל 120. לצערי, ב־2018 הייתי במעקב, ואחרי בדיקת אולטרה־סאונד אמרו לי שיש כליה עם גידול סרטני בגודל 10 ס"מ ושאני צריך לעבור מייד ניתוח, אחרת אהיה בסכנת חיים. זה נפל עלי כרעם ביום בהיר. לא אושפזתי אפילו פעם אחת מהיום שנולדתי ועד שנפל עלי הסיפור הזה.

"הורידו לי את הכליה מייד, אבל גם הכליה השנייה היתה חולה מאוד. נזקקתי לדיאליזה מיידית, וזה היה תהליך לא פשוט. נרשמתי לעמותת 'מתנת חיים', מייסודו של הרב ישעיהו הבר ז"ל, שעוסקת בגיוס תורמים ובהתאמתם לאלה שזקוקים. בגלל גילי המתקדם נשאר חלון זמן קצר שבו אם יימצא תורם אזכה לחיים חדשים. הייתי בן 75, והרופא אמר לי 'אתה על הקצה, אם לא יימצא לך תורם מהר מאוד, בעוד שנה לא נשתיל אותך'. למזלי הגדול קרה לי נס, נמצאה לי כליה. מי שתרם לי אותה הוא יואב מתתיהו, אדם נפלא שאני שמח שהוא חבר שלי, בלי קשר לכך שהוא התורם".

מתי בפעם האחרונה הלכת לרופא?

"היום הלכתי לרופא־חבר שעוזר לי מאוד בהחלמה מהקורונה. חליתי השנה בקורונה והייתי מאושפז. נדבקתי במסיבה של חברים, שבה כולם אמרו שהם מחוסנים, אבל אחד היה חולה ולצערנו הדביק עשרה מאיתנו. הרגשתי רע מאוד כשחליתי, אבל למזלי הייתי אחרי חיסון שלישי. בגלל שאני מושתל כליה, מערכת החיסון שלי חלשה ואני לוקח כל יום כדורים שמחלישים לי אותה עוד יותר, כך שיש לי בעיה עם מחלות אחרות, למשל קורונה. לא דאגתי כשחליתי, כי לא הייתי ממש במצב חמור, לא מורדם ולא מונשם, והתגברתי על זה. כרגע אני עדיין סוחב דלקת ריאות, אבל מצבי הולך ומשתפר מיום ליום".

מתי בפעם האחרונה התגעגעת?

"ככל שאני מתבגר, כך גוברים בי הגעגועים להוריי היקרים, שכבר שנים ארוכות מאד לא איתנו, ואני מוצא את עצמי מתייפח לזכרם. ככל שהם מתרחקים ממני בשנים אני יותר חושב עליהם, רואה אותם וגם חולם עליהם. בחלומות אני עדיין ילד קטן ורואה אותם בצעירותם. אבי נפטר ב־1982 ואמי ב־1997. ביום שהיא נפטרה היתה לי הופעה עם אהוד מנור וניסיתי למצוא מחליף, אבל לא הצלחתי ועליתי להופיע. זו הופעה שאני לא זוכר ממנה דבר. חמישה חודשים אחר כך נישאתי לעדה, וכשהחזן בטקס החתונה אמר את שמה של אמי, פשוט בכיתי בחופתי כמו ילד קטן, כי זה היה עדיין טרי מאוד".

מתי בפעם האחרונה צפית בריאליטי מוזיקלי?

"צפיתי בעניין גדול בעונה האחרונה של 'הכוכב הבא'. השתאיתי למראה ולמשמע הילדים המאוד מוכשרים, שחלקם עמדו בפעם הראשונה על במה. מצד אחד, ליבי התרחב לראות את הכישרון השופע. מצד שני, אתה יודע שעם גמר התוכנית, חלקם הגדול חוזר לאפרוריות חייהם הקודמים ללא שום סיכוי לממש את כישרונם. תוכניות הריאליטי כישרון הן תוכניות שאמורות להביא רייטינג, פרסומות וכסף. אין שם שום אמת. באמת שכואב לי על הילדים שפתאום מתחילים לחלום בגדול, ובעוד יום־יומיים ייזרקו לפח הזבל של ההיסטוריה. בכל עונה יש המון כישרונות שלעולם לא ייחשפו, כי התוכניות לא באמת נועדו לגלות כישרונות.

"מעבר לזה, כשאתה שומע את השופטים, כשהם מבינים שהזמר שעל הבמה יותר טוב מהם והם מתחילים להתפלסף, אתה מרגיש כאילו שזיגמונד פרויד נמצא בחדר וזה ממש מגוחך. העונה זה קרה עם תמיר גרינברג, ואני מודיע לך שלא היה הרבה שנים בעולם כישרון כזה. הוא קיבל את כל החבילה, והוא איש צנוע ומוכשר שהראש שלו על האדמה. הוא יצליח בגדול, וכל אלה שהעזו להעביר עליו ביקורת בתוכנית זו פשוט חרפה. לא צריך להיות מוזיקאי כדי להכיר את עוצמת הכישרון שלו. הוא מבצע ברמה שאין דברים כאלה בעולם, הוא תופעה. הוא ה־כישרון שנולד פה לדעתי בארץ, ועוד לא ראינו קצה מהיכולת שלו".

מתי בפעם האחרונה היית מודאג?

"הדאגה היא חלק מחיינו. הדאגה לילדינו ולנכדינו שהם בטוב, הדאגה לחבר קרוב שחלה ואתה מתפלל שיחלים, הדאגה לשלום המדינה והחברה שלנו שמלאה מחלוקות. דאגה עד אין סוף. אני לא חרדתי חס וחלילה, אני מנסה להיות מודע ולבדוק שכולם בסדר, ואם מישהו לא בסדר - לנסות לתקן. הנכס הכי גדול שלנו כשאנחנו מתבגרים הוא לא דירה באיזה מגדל ולא מכונית יוקרה להשוויץ בה, אלא חברי אמת שרכשנו עם השנים. אהוד מנור כתב באחד מהשירים הנפלאים שלו 'בסוף היום, בקצה המסלול, מעברו האחר של ההר התלול, כשאתה אוסף את השברים, מה נשאר בעצם, רק כמה חברים'. יש לי חברים מכל מיני תקופות ומעגלים בחיים, ואני מכיר כל הזמן חברים חדשים".

מתי בפעם האחרונה שמעת שיר שאהבת?

"אתמול. שמעתי בפעם המי יודע כמה את 'ימים לבנים', קלאסיקה שכתבה לאה גולדברג והלחין ומבצע שלמה יידוב. זה שיר שיישאר, כי הוא מתחיל עם טקסט טוב מאוד שמספר סיפור ונוגע בנושא שמרגש אנשים, ממשיך עם מנגינה שנושאת את המילים לאן שצריך, ומגיע כמובן בביצוע ובהפקה מוזיקלית מעולה. כשכל אלו קורים יחד, אני מתרגש.

"אנחנו ארץ ברוכת כישרון בצורה מטורפת. בכל הדורות יש פה כישרונות גדולים מאוד, וכרגע לא חסרים כישרונות צעירים. מארינה מקסימיליאן היא זמרת ויוצרת נפלאה, זיהיתי את זה במחווה שעשינו לקובי רכט לפני כמה שנים. נועה קירל היא בחורה מאוד פיקחית, יפה ונעימה, שעושה דברים מאוד מוצלחים בצורה מסחרית. אני מאמין שהיא תצליח בחו"ל והיא צודקת שהיא מכוונת לשם. אני מאוד אוהב גם את פיטר רוט, שהוא יוצר נהדר. סבא שלו, לסלו רוט, שהוא מוזיקאי ומנצח ידוע בארץ ובחו"ל, היה זה שפתח לי את הדלת לקריירה. כשהתחלתי את הקריירה ב־1970, היתה ב'קול ישראל' תוכנית שהוקדשה ליוצרים צעירים, ורוט ניהל אותה. הוא היה ג'נטלמן אמיתי, מהדור הישן, והוא נתן לי לעשות תוכנית שלמה עם שירים ועיבודים שלי. תמיד אזכור את ההזדמנות הזו".

מתי בפעם האחרונה הפתיעו אותך?

"בערב ראש השנה. אני עובד כבר כמה שנים עם עפרה כהן, מוזיקאית ומורה לחינוך מיוחד, שעובדת בעיקר עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. היא חלק מעמותה הדואגת לילדים הללו ואני התנדבתי לעזור לה. גייסתי אמנים כמו דוד ד'אור, ירדנה ארזי, אילנית ואחרים, חיברתי אותם אליה והם שרו עבור הילדים. במשך הזמן נוצרו לי קשרים קרובים עם כמה מהילדים, ובערב החג, ביודעם שאני מחלים מקורונה, הם התקשרו ממסיבת ראש השנה שלהם ושרו לי בשידור חי את השיר '16 מלאו לנער' וזה היה מאוד מרגש. לשהות שלנו בעולם יש סיבה, ואין כיף יותר גדול מאשר לעשות משהו בשביל מישהו ולראות אותו שמח. אין מתנה יותר גדולה מלתת".

מתי בפעם האחרונה התרגשת מאוד?

"כל יום עוברת עלי התרגשות אחרת. ממש לא מזמן ראיתי תוכנית על התרמה למשפחות נזקקות, והיה שם סיפור של בחור צעיר שאשתו עברה אירוע מוחי קשה והוא מגדל לבד שתי בנות צעירות והופך עולמות כדי לפרנס אותן. הסיפור שלו נגע מאוד לליבי, אז התקשרתי לחיים אתגר וביקשתי למצוא את הבחור, כי אני רוצה לעזור לו ולמשפחתו. דברים כאלה נוגעים לי בלב".

מתי בפעם האחרונה התנצלת?

"אנחנו נוטים להתנצל מעט מאוד, גם כשאנחנו יודעים שטעינו. תמיד נמצא תירוץ כזה או אחר ללמה אנחנו צודקים. אני גיליתי שהתנצלות כנה מתוך הלב גורמת להרגשת אושר. עבדתי על עצמי בנושא הזה. אפשר לעשות טעות, ואין שום בעיה אם הטעות נעשתה בתום לב ולא בכוונת זדון, אבל אם עשית טעות של חוסר תשומת לב, גם אם זה מול אדם קרוב וגם אם זה מול אדם זר, צריך לדעת לבקש סליחה. יש בזה המון כוח".

מתי בפעם האחרונה חשבת על אלוהים?

"ממרומי גילי אני מודה לבורא עולם כל יום עם יקיצתי, שהחזיר בי את נשמתי. אנחנו מעט אחרי יום הכיפורים, ועד לפני שנתיים צמתי כל שנה והייתי הולך לבית הכנסת, מנהג שאבא שלי הצליח לטעת בי. מאז שאני מושתל כליה אסור לי לצום, אבל אני מאמין בהשגחה עליונה, וככל שאני מתבגר אני מגלה שהכוח הזה שאנו קוראים לו אלוהים הגן עלי כל חיי.

"בגיל 6 גרתי בחיפה, ואז לא היו מקררים חשמליים אלא מקררי קרח. מול הבית שלנו היתה עם חנות קרח ואבי ביקש שאביא חצי בלוק. כשחציתי את הכביש, מכונית העיפה אותי ונעצרה מילימטרים מהראש שלי. הייתי נהרג במקום אלמלא ההשגחה מלמעלה.

"גולת הכותרת שבה התגלתה עבורי ההשגחה הזו היתה לפני 20 שנה, בפיגוע במגדלי התאומים. בשנת 2000 מוניתי לקונסול תרבות על ידי משרד החוץ, והכרתי כל מיני יהודים חשובים. אחד מהם, הרולד מצנר, הזמין אותי למשחק טניס באליפות ארה"ב בניו יורק, טורניר גרנד סלאם שנערך מדי שנה בספטמבר. היו לנו כרטיסים לחזור ללוס אנג'לס בטיסת 'אמריקן איירליינס' שפגעה במגדל השני, אבל אשתי הודיעה שנמאס לה מניו יורק ושינתה את הכרטיסים כמה ימים קודם, ככה שכשקרה הפיגוע היינו כבר בלוס אנג'לס.

"נס מוזיקלי שקרה לי הוא השיר 'הללויה', שהביא הרבה כבוד לישראל, והדבר הניסי האחרון הוא כמובן הכליה שלי, שנשלחה לי על ידי המלאך יואב מתתיהו. הוא העניק לי את המתנה המשמעותית ביותר בחיי. מדובר באיש יקר, שבלי שפגש אותי מעולם החליט לתרום לי את אחת מכליותיו, ובכך בעצם הציל את חיי". 

מתי בפעם הראשונה?

מתי בפעם הראשונה הרגשת מפורסם?

"מפורסם ממש הרגשתי ב־1979, כש'הללויה', שכתבתי ביחד עם שמרית אור, זכה במקום הראשון באירוויזיון בירושלים. הרגשתי את ההכרה גם בארץ וגם בקהילת האירוויזיון באירופה. מפורסם בשבילי זה כשיש לי הכרה מקצועית. זה מה שחשוב לי. היום מפורסם זה כמה אנשים עוקבים אחריך, וזו תעשייה איומה שמחריבה את החברה. הכל תעשייתי וחלול, ואנשים מוכנים להתערטל נפשית וגופנית כדי שיהיו להם עשרות אלפי עוקבים. אנשים שהם כלומניקים עושים מזה המון כסף, ולא צריך להיות להם שום כישרון. לדעתי זה רק יהיה עוד יותר גרוע, ואני מאוד מקווה שאני טועה".

קובי אשרת \ בן 77, מוזיקאי, מלחין, מנצח ומעבד. נולד בחיפה, מתגורר בת"א.נשוי בשנית לעדה, מעצבת אופנה, אב לשלושה וסב לשמונה. החל את דרכו בלהקת פיקוד הצפון, הקים את להקת "חלב ודבש" וזכה איתה ועם גלי עטרי באירוויזיון 1979 עם השיר "הללויה". הלחין כ־1,500 שירים. בחול המועד סוכות יופיע עם דוד קריבושי במופע "השיר שלנו" בפסטיבל "אושפיזין אשדוד" (29-22 בספטמבר)

shirshirziv@gmail.com