כשהכרתי אותך הייתי רק בת 14. אבל כשנפגשנו לראשונה, הבחנתי באופי המופנם, העצור והעצוב שלך. מטבעי בא לי לשמח אותך, כזאת אני, הגם שאני צעירה ממך בכמה שנים טובות. מאז אותו יום גורלי לקחתי על עצמי את המשימה להפוך אותך לאדם שמח ובעל ביטחון עצמי ולקרב אותך לחֵֶברה, שממנה היית חרד. הצלחתי במשימתי כל כך, שהתעלית על עצמך ואחרי שנים הצעת לי זוגיות. סירבתי בעדינות, אבל המשכתי להיות לצידך באש ובמים.
שנינו היינו ספורטאי עילית, שותפים בנבחרת ישראל מיוחדת במינה, והתאמנו אצל אותו מאמן מוערך. טסנו יחד לעשרות תחרויות ברחבי העולם עם חברי הנבחרת המופלאים, שמחנו עד השמיים בניצחונות ושרדנו משברים אחרי הפסדים. הייתי היחידה בסביבתך שעמדה איתנה עבורך. מגוננת, תומכת, מקשיבה ומחבקת. לימדתי אותך להשתחרר, לרקוד ולצחוק, לא עזבתי אותך לרגע, ולא נתתי לך את ההרגשה שאתה בודד. הייתי שם עבורך תמיד, גם מחוץ לספורט. דאגתי לך לעבודה ופרגנתי לך בכל פעם שפנית אלי. ושמע סוד: דחפתי אותך גם מאחורי הקלעים, אבל מעולם לא סיפרתי לך. רציתי שתרגיש שהצלחת אך ורק בזכות עצמך.
בתחילת שנות ה־20 לחיי שברתי את הצוואר בתאונת דרכים ונאלצתי לפרוש מהספורט האהוב עלי ולוותר על שאיפת חיי, להתחרות באולימפיאדה. עברתי אשפוז ושיקום שדרשו ממני תעצומות נפש, ואתה נעלמת, לא היית לצידי אפילו דקה. אבל לא התחשבנתי איתך על כך מעולם.
תבעתי את חברת הביטוח, שכהרגלה, בתרבות הסחבת הישראלית, גררה אותי להליך משפטי שנמשך נצח. היא שלחה סוללה של חוקרים פרטיים שיעקבו אחריי, כדי לשבור את רוחי ולהטיל עלי אימה. עד למחלקת היולדות הם הגיעו, ביום שבו ילדתי, כדי לנסות להוכיח בבית המשפט כיצד "המשכתי" בחיי.
בין היתר, פנו החוקרים לעשרות חברים ומכרים שלי, לגבות מהם תצהירים שאולי יזיקו לי. בוסים, מרצים באוניברסיטה, אקסים, מתחרות לשעבר. כולם(!) היו נאמנים לאמת ולי, ושלחו את החוקרים לחפש את החברים שלהם. למעט אחד.
בחלום הבלהות שלי לא צפיתי שאתה, חברי, כברוטוס, תבגוד בי. פתאום חזרת לחיי כדי להעיד נגדי בבית המשפט. כמה השקעת מזמנך ומיוזמתך להציג עדות שקרית והזויה? בכמה מכרת את החברות שלנו? באלפים? בעשרות אלפים? או שמכרת אותה בזול, רק בשביל המעמד הרם, שסוף־סוף העיניים נשואות אליך ולא אלי?
אני הייתי חבל ההצלה שלך, ואתה הפכת לחבל התלייה שלי. אתה, שחברותי ארוכת השנים אליך היתה טוטאלית, ומעולם לא ציפיתי לתמורה, מעבר לכך שתהיה מאושר. בזמן שרקדת איתי בחתונתי, כבר השחזת סכינים לתקוע בגבי וזממת את מזימת הבגידה בי. קיבלתי ממך שיעור כואב בחיים. מזלי שכל הנאמנים לי סתרו את כל השטויות שאמרת נגדי בבית המשפט.
אני רואה את הלייקים שאתה מקפיד להעניק לי על הטורים שאני מפרסמת ותוהה בגיחוך אם תסמן לייק גם לטור הזה, אולי כחלק מחשבון נפש שתעשה. גם אם הוא יגיע, בעולם שלי אין מחילה לבוגדים. שום לייק ושום התנצלות לא יתקנו את הבגידה שלך ולא יגרמו לי לסלוח לך. כי עם חברים כמוך, מי צריך אויבים.
danieller@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו