השנה היתה 2003. הייתי בן 20, ומפקד גלגלצ באותם ימים, אלדד קובלנץ, קרא לי לחדרו והציע לי להפיק תוכנית חדשה. יקראו לה ״מצעד אחד־אחד״, מצעד שירים אחד בעברית ואחד באנגלית.
גלגלצ היתה התחנה המואזנת בישראל, וככזאת, גם המצעד שלה הפך לפופולרי ביותר. אנשי יחסי הציבור של הזמרים עבדו שעות נוספות כדי לחדור לרשימה, והזמרים עשו הכל כדי להתברג במקום הכי גבוה שאפשר. אחד הזמרים שכולכם מכירים היה מתקשר לדרוש בשלומי מדי שלישי, ועל הדרך מנסה לברר באיזה מקום הוא דורג השבוע.
בכל שבוע הייתי אוסף נתונים מארבעה מקומות שונים: טלמסר, דירוג באתר גלגלצ, מספר השמעות בתחנות רדיו אחרות והשמעות בגלגלצ. לכל אלה התווסף גם דירוג של יחידה צבאית מתחלפת, וכך מצאתי את עצמי נוסע ברכבת אחת לשבוע, מצויד בטפסים עם רשימת שירים שדירגו החיילים.
השיא נרשם במצעד השנתי. כולם רצו להיות במצעד החשוב ביותר בישראל. אם אתה שם - אתה קיים, ואם לא, אתה בבעיה. בהתראה של כמה שעות התקשרתי למנהלים של הזוכים המאושרים וביקשתי מהם להגיע לתחנה. הם לא שאלו שאלות והתייצבו בזה אחר זה. הרי הם רק חיכו לשיחה הזאת. באותה שנה זה היה עידן רייכל שפרץ וגרף את תואר פריצת השנה ואת המקומות המכובדים 7, 5, 3 ו־1.
18 שנים עברו מאז. 18 שנים שבהן חלה מהפכה בצריכה של המוזיקה, יוטיוב וספוטיפיי באו לעולם, ותהילתם של המצעדים דעכה לגמרי. בחלק מהמקומות תלויים המצעדים במספר העוקבים באינסטגרם, שדוחקת את הזמרים המבוגרים הצידה ואינה משקפת כלל את השנה שהיתה במוזיקה. רוב תוצאות המצעדים זהות, מה שמוכיח שאין פילוח.
בחו״ל המצעד המרכזי הוא מצעד הבילבורד. הדירוג שבו נקבע, בין היתר, על פי נתונים של ספוטיפיי ואפל מיוזיק.
תחנות הרדיו חייבות להתאים את עצמן לרוח התקופה, לשחרר את היריבות ולחבור לשיתוף פעולה עם יוטיוב (שיכול להיות גם בעייתי, כי יש זמרים שקונים צפיות) או עם ספוטיפיי. אמנם החגיגיות סביב המצעדים נעימה, והיחצנים עדיין אוהבים להתהדר בהישגים, אבל הגיע הזמן לפרמט את המצעד מחדש. כי הכלי שאמור להיות הכי רלוונטי שיש, איבד רלוונטיות מזמן.
Erans@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו