בוקי נאה: "המשטרה לא בנויה לטפל בכל האוכלוסייה הפרובלמטית במדינת ישראל"

מתי בפעם האחרונה הלכת לרופא?

"פעם היו לי קשרים הדוקים עם רופאים, ואז גיליתי את בדיקת המרידיאנים בגוף והיום הגוף שלי מאוזן. פעם בשנה אני הולך לביקורת אצל הקרדיולוג, ופעם בשנה לביקורת אצל 'רופאת הסוכר' שלי. כל היתר, רק באינטרנט. חוויתי התקף לב כשהייתי בן 42, ולא יודעים ממה הוא נגרם. אני מאמין שזה שילוב של גנים, סיגריות, מתח, לחץ ושומנים בדם. גם עכשיו אני עובד בלחץ, מתחרה עם עצמי, ומנסה להיות יותר טוב מעצמי כל יום".

מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?

"אתמול בבוקר. אני מנוי במכון הכושר של כפר המכביה, ובגלל שאני חולה לב ואחרי התקף לב, אני עושה ספורט חמש פעמים בשבוע ואז אני יכול לאכול טוב. אני מכור לספורט, אם אני מפסיד אימון יש לי בעיה. אני מוותר על דברים אחרים כדי להספיק לעשות כל יום ספורט, זה חשוב לי מאוד בריאותית. בקורונה עשיתי הליכות בוקר בים, וזה היה נהדר. אני חולה בכל המחלות האפשריות: יש לי כולסטרול, סוכר ובעיות לב, והרופאים אומרים שהספורט מחזיק אותי חי. אני כבר בן 64, קשיש שיכול לצאת לפנסיה עוד מעט, אבל זה לא אני. לא רוצה לצאת לשום פנסיה".

מתי בפעם האחרונה זיהו אותך ברחוב?

"לפני שלוש שניות. מזהים אותי כל הזמן, גם ברמזורים כשאני עם קסדה ומשקפי שמש. אני נהנה מזה. אומרים לי 'מלך' או 'מספר אחת'. מזהים אותי גם מ'הישרדות', גם מהסיורים שלי וגם מהפלילים. אנשים רואים את הפינה שלי ברשת ואת התוכנית שלי ב־'TV Gram' (מגזין הפלילים של ישראל; ש"ז). עשיתי חשבון שעשרות אלפי אנשים היו בסיור שלי. אם ארוץ לכנסת אני אצליח להיבחר".

מתי בפעם האחרונה ביקרת בתחנת משטרה?

"לפני די הרבה זמן, ב־2017, כשמשטרת ישראל קראה לי לחקירה בעניין מרגול ואבנר הררי. אחר כך הייתי עד תביעה בבית המשפט. בגדול, משטרת ישראל היא גוף חשוב שעושה את עבודתו נאמנה ומטפל באירועים. למרות זאת, לצערנו הרב, משטרת ישראל בגודלה ובכוחה לא בנויה לטפל בכל האוכלוסייה הפרובלמטית של מדינת ישראל ובכל צרותיה של המדינה.

"המדינה מפילה על המשטרה את כל התיקים שאחרים לא יכולים לעשות - למשל עכשיו, אכיפת המסיכות. משביתים את המשטרה, ושולחים שוטרים לחפש אנשים בלי מסיכות.

"מצד שני, איך קורה שמתפרסם בטיקטוק סרטון שבו שני שוטרים שנוסעים לאירוע, אוכלים וצופים בתכנים מיניים? או עכשיו, בשריפות בהרי ירושלים, המשטרה כמעט קנתה את עולמה בזכות תמונות של כלבה אחת, אליס הנחמדה, שחולצה בידי שוטרי יס"מ מהבית של המשפחה שלה ביישוב רמת רזיאל. המשטרה פרסמה את המקרה בגאווה, אבל אז התברר שהשוטרים פשוט השאירו את הכלבה ליד שער היישוב, לא קשרו אותה או חיכו לווטרינר או לבעלים, והיא פשוט חזרה לביתה ונשרפה למוות.

"גם באסון במירון, משטרת ישראל מסכנה ומפקד המחוז הצפוני מסכן, שאמר שבכל שנה רועד למשטרה הפופיק באירוע הזה. היא מקבלת הוראות פוליטיות מלמעלה ולא יכולה למנוע אותו. האסון הזה לא קשור בכלל לענייני משטרה ולא לנהלים, אז מה המשטרה אשמה? היא שעיר לעזאזל, כנראה, ונראה מה ועדת החקירה תחליט. מה שברור כבר הוא שכל שנה מרחו את האירוע הזה, ובסוף קרה האסון המטורף הזה.

"בזמן מבצע 'שומר החומות', למשל, ראינו שמשטרת ישראל פשוט לא מסוגלת לעבור מתפקוד יומיומי לתפקוד חירום בתוך שעות. 300 מטר ממרכז המהומות בלוד עומד בניין לה"ב 433, שיושבים בו מאות שוטרים, אבל זו לא העבודה שלהם, אז הם לא רצו לכיכר המרכזית להציל את המצב".

מתי בפעם האחרונה נתקלת באי צדק?

"לפני כשבוע, כששמעתי ששוטרי משטרת ישראל לא יקבלו שי לחג כי כנסת ישראל לא העבירה את תקציב המשטרה. אמרתי לעצמי 'יא אללה, שיקנו פחות שלוש ניידות ויעשו משהו'. התרגזתי ודיברתי על זה בכל הבמות שלרשותי, ולשמחתי מצאו תקציב וכל שוטר יקבל שי בשווי 200 שקלים. זה לא בגללי כמובן, אבל אני שמח לאללה שיקבלו מתנה לחג.

"המשטרה היא שק האיגרוף של מדינת ישראל. כשהיהודים והערבים מתכסחים היא אשמה, ואפילו כשיורים טילים מעזה היא אשמה, אבל כשהיא באה לבקש תקציב, משרד האוצר לא רוצה לתת לה תוספת כסף, כי היא הגוף היחיד שלא יפגין. השוטרים מקבלים משכורות יפות, אבל לתחזק משטרה זה כמו סם - תמיד צריך עוד. המשטרה תמיד צריכה עוד ניידות ועוד פטנטים, ובצדק. במדינה שיש בה כל יום רצח, רוצים שתהיה משטרה כמה שיותר גדולה וכמה שיותר חזקה, ואם למשטרה לא יהיו עוד כוח אדם ועוד אמצעים - היא לא תצליח לעבוד כמו שצריך באמת. מצד שני, בשנים האחרונות שוטרים בשירות מרוויחים את המשכורת הכי גבוהה במשק הציבורי, יש המון שוטרים והכל מנופח, אז זה מבאס.

"המשטרה היא ממלאת המקום והמבצעת של הטיפול בכל הצרות במדינת ישראל - למרות שזה לא תפקידה. בשריפות, למשל, תפקידה של המשטרה לסגור את ציר התנועה בכניסה למוקדי האש, וזהו. אבל היא רצה למלא עוד תפקידים שאין מישהו אחר שיעשה, וזה נגמר לא טוב והיא מאבדת את אמון הציבור.

"אנחנו תמיד באים בטענות למשטרה, אבל תמיד בוחרים גם את האדם הכי לא מתאים לתפקיד השר הממונה עליה, כמו עכשיו עם עמר בר־לב. אני מחובר להודעות שהוא מוציא בכל יום, הוא פתח בסערה ואמרתי 'סוף־סוף יש שר משטרה', ועכשיו אני הכי מאוכזב ממנו בעולם".

מתי בפעם האחרונה הופעת בטלוויזיה?

"לפני רבע שעה. יש לי פינת פלילים קבועה ביום שישי ב'העולם הבוקר' ברשת 13, ואם יש לי סיור פלילים בחמישי, אני ישן שלוש או ארבע שעות בלילה. אני מדבר שם בחופשיות, רק בחופשות מבתי הספר אני נזהר בשפה ומשתדל לא להגיד מילים מסוימות, אבל על עובדות החיים צריך לספר.

"לאחרונה, למשל, דיברתי על שתי פרשיות שהתרחשו בתעשיית המין. סיפור טרי אחד הוא על מעצר של חבורת עוקצי ישראלים באוקראינה. הרבה ישראלים טסים לשם ולעוד מקומות בעולם למטרת 'היכרויות מפוקפקות', מה שנקרא, ואז כל מיני נוכלים עוקצים אותם.

"באוקראינה עצרו החודש חבורה שעקצה 150 ישראלים שטסו להכיר נשים ועשו להם תרמית טינדר. שלחו להם בחורות לדרינק, ותקעו אותם עם חשבונות שתייה של 80 אלף שקל. כשהתיירים הישראלים לא רצו לשלם, לקחו אותם לחדר פנימי במסעדה או במלון, שם חיכו בחורים גדולים וחזקים ואיימו עליהם 'שלא תעשו טעות'. משטרת אוקראינה עלתה על הפושעים ועצרה אותם".

מתי בפעם האחרונה סיפרת סיפור?

"כל הזמן. אני היחיד בארץ שעושה סיור פלילי בת"א, והיחיד שעושה טיולים בחו"ל על המאפיה הסיציליאנית ועל סיפורי פשע בלונדון. אני עושה ב־'TV Gram' מגזין פלילים שבועי של שעה וחצי כבר שלושה חודשים, ומאוד נהנה מזה. זו תוכנית שמבוססת על ליקוט שלי של חומרים שרצים ברשתות, ממצלמות אבטחה וממצלמות כביש, ובנוסף אני מראיין אנשים מהתחום שבא לי לראיין. יש לזה קהל.

"בפסטיבל מספרי הסיפורים אני היחיד ששרד חוץ מיוסי אלפי, המייסד. שנינו שם מהפסטיבל הראשון ועד היום, ואלפי הוא גם חבר שלי ואנחנו עושים ספורט ביחד. אני המספר הפלילי הראשון. אני עובד בלספר סיפורים ובלעשות תיאטרון רחוב.

"למזלי הרע, בגלל ההפחדות של הקורונה, אני עושה עכשיו רק שני סיורים בשבוע. פעם עשיתי שישה. אני מספר סיפורים ברחובות, פוגש אנשים מעניינים ואוהב לראות את הקהל נהנה. אני אוהב כשמוחאים לי כפיים בסוף. למרות שאני כבר מתעסק בזה 40 שנה, עולם הפלילים מייצר כל יום סיפורים חדשים שעוד לא היו. זה לא כמו העולם הפוליטי, שחוזר על עצמו כל הזמן. בתחום הפלילים יש סיפורים על הרצפה - רק צריך להרים אותם. עד היום פונים אלי אותו מספר אנשים שפנו אלי תמיד, ואני ממשיך להתפרנס מלספר סיפורי פלילים. אני חושב שאספר סיפורים עד יומי האחרון".

מתי בפעם האחרונה התנתקת מהנייד?

"לפני שבועיים באמצע הלילה היה לי באג בטלפון, והוא נדם. חמש שעות הייתי מנותק מהעולם, וזה היה מטורף. יש לי דף פייסבוק בשם 'סיור פלילים בחצר האחורית של ת"א', ולשם אני מעלה סיפורי פשע שווים. אני מורחק מדי פעם מפייסבוק כשאני מעלה חומרים מסוימים, כמו שקרה לא מזמן כשהעליתי סיפור ממקסיקו על שני שוטרים שקיימו יחסים בניידת. תוך שנייה וחצי היו מלא לייקים, אבל פייסבוק חסמה אותי. זה קורה לי פעם בחצי שנה בערך. כל חסימה היא לחודש ואז אין לי אוויר".

מתי בפעם האחרונה הימרת?

"השבוע. אני ממלא לוטו פעם בשבוע, שלושה טפסים בעלות של פחות מ־200 שקלים, ולפעמים אני מרוויח 20 שקל. ככה זה כל חיי. אני חולם שאקנה בית.

"בארץ לא שיחקתי בקזינו ולא הימרתי, אבל אני מבין את הדנ"א של המכורים להימורים, לסמים ולמין. התמכרות זו מחלה קשה, ולצערי אני רואה ומכיר חולים במחלת ההתמכרות ואנשים שמכורים לכסף. יש לי חברה כזו, היא עושה המון כסף והוא לא מספיק לה. המדינה רושמת על טופס הלוטו שמי שמרגיש שהוא מכור - שיפסיק. נו, הנה. בעולם ההתמכרות יש משפטים קבועים כמו 'פעם אחת יותר מדי, אלף פעמים לא מספיקות'. מי שמבין, יודע שהתמכרות היא דבר נורא.

"אני מוציא על חברים וחברות שלי יותר ממה שאני מוציא על עצמי, והרבה פעמים זה בגלל שאני שולח אותם לגמילה. היתה מישהי שהכרתי, נרקומנית שעסקה בזנות, שדאגתי שתלך לגמילה, והיא לא צלחה. אחר כך שמעתי שהיא מתה, אבל כעבור שלוש שנים, פתאום ראיתי את הפרצוף שלה בפייסבוק והתברר שהיא ניצלה בבית החולים, התעשתה ונגמלה מסמים. כיום היא עובדת, ואני בקשר טוב איתה. יש גם סיפורים עם סוף טוב".

מתי בפעם האחרונה כעסת מאוד?

"בכל יום. אני כועס בקלות. קוראים לי זנאי וסרסור, ומרביצים לי. פעילות בארגוני נשים מחכות לי כשאני מתחיל סיור. 20 נשים מתאספות סביב האוטובוס, וצועקות על כל מי שעולה שהוא עוזר להתעלל בבחורות. לפעמים הן מחכות בתחנה המרכזית הישנה, אפשר לזהות אותן כי הן לבושות בצהוב ומחזיקות מקלות.

"עבור נשים שעוסקות בזנות אני ה'לקוח' הטוב בישראל. משלם רק בשביל לבלבל את המוח. עובדה שהן באות אלי בריצה, כי הן רוצות לפגוש את האנשים מהסיור שלי, לדבר ולספר את הסיפור שלהן, וגם לקבל על זה שכר ממני. אני היחיד שנותן להן שכר עבור שיחה ולא דברים אחרים.

"מדינת ישראל קבעה שגבר שמשלם לאישה עבור שירותי מין עובר עבירה פלילית והוא זנאי, אז זה מה שצועקות עלי הפעילות מארגוני הנשים. בסדר".

מתי בפעם האחרונה השתתפת בריאליטי?

"הייתי אמור להשתתף בעונה הנוכחית של 'האח הגדול', אבל הווטרינר של כלבתי האלופה שבובה, שהיא גם החברה הכי טובה שלי, אמר לי שאני לא יכול ללכת כי היא בוכה אם אני לא איתה לפחות כמה שעות בכל יום.

"נלחמתי עם עצמי בשאלה אם להיכנס לבית, למרות שאני לא רואה את 'האח הגדול' ולא אוהב את התוכנית, אבל עשיתי חישוב כלכלי שאם אני נכנס - אני חוזר הביתה עם סכום יפה מאוד, ועוד אחרי עידן הקורונה, שפגע בכולם ולא פסח גם עלי. זו היתה מכה יפה שיכולה היתה לעזור לי לשבת בצד בשקט יותר משנה. מצד שני, אני די שמח שלא הלכתי. בסוף לא יכולתי לעזוב את הכלבה שלי.

"'הישרדות', אגב, היא משהו אחר לגמרי. לשם רציתי ללכת שוב. מההפקה מבטיחים שבעוד שנייה אני אלך עוד פעם, לעונת האולסטארס. 'הגנב חוזר', אני כבר מדמיין את הפרומו, ומקווה שאגיע לשם.

"אני צופה אדוק של 'הישרדות', משתתף בפאנלים ובתוכניות על הישרדות, ונמצא בקשר עם אנשים שהיו איתי שם על האי כמו יוליה פלוטקין, משה פרסטר ועזאם עזאם. עשיתי שם חברים. כשאתה על אי בודד בתוכנית כזו, זאת חוויה לחיים ואתה נקשר לאנשים. זר לא יבין זאת".

מתי בפעם האחרונה טסת לחו"ל?

"לפני שנתיים. טסתי לטיול בסיציליה עם קבוצה. בקורונה פתרתי באינטרנט חידה מטורפת שמסקרנת את כל אוהבי סרטי המאפיה בעולם.

"ב'הסנדק 2' יש סצנה שבה דון צ'יצ'ו שוחט מישהו, והסצנה הזו מצולמת בווילה מטורפת. בטיול שלי יש ביקור בווילות של דונים אחרים, אבל מיקום הבית של דון צ'יצ'ו לא היה ידוע, עד שעשיתי על זה חקירה ברשת ומצאתי את הבית. זה מקום נטוש כרגע, ואני מת לצלם שם סלפי ולהביא לשם אנשים, אבל אי אפשר בינתיים בגלל הקורונה, אז נחכה".

מתי בפעם האחרונה חשבת על פוליטיקה?

"אני? חס וחלילה. הציעו לי מיליון הצעות ממפלגות ארציות ועירוניות, אבל עד כאן ותודה רבה, אני לא בעסק הזה. כנסת ישראל, עם כל הכבוד, היא לא בשבילי, ועיריות בעיניי לא יכולות לשנות דברים".

מתי בפעם האחרונה התגעגעת?

"השבוע. הייתי בבית הקברות כי חבר שלי נפטר, ועליתי גם לקבר של אבא שלי. אני מתגעגע אליו.
"אני מתגעגע לזה שיהיה לי אבא שיכוון אותי ויעזור לי. היום אני הגב של המשפחה שלי, אני הקצין הבכיר, אני ראש משפחה שאחראי על הילדים והילדות, על אמא שלי ועל כולם. אבא שלי נפטר לפני יותר מ־30 שנה, ואמא שלי בת 92 והיא דמנטית.

"היא עדיין שוחה בכל בוקר, אבל כבר לא זוכרת מי נפטר ראשון, אבא או רוני, אחותי, שנפטרה מסרטן בלבלב. היא היתה בת 68, והשאירה אחריה ילדים ונכדים. אני מתגעגע גם אליה".

מתי בפעם האחרונה בילית עם המשפחה?

"השבוע. אנחנו אוכלים בימי שישי ארוחה משפחתית ביחד, כי במשך השבוע שלוש הבנות שלי עסוקות מאוד. גל בתי הגדולה היא עוזרת במאי, ונמצאת כרגע בטיול בליסבון; שרון בתי האמצעית היא שחקנית ויוצרת, שהמציאה את הדמות 'שרונית הרבנית' שעורכת הפרשת חלה חילונית, זה אירוע אחושילינג. היא עובדת קשה, וגם הוציאה קליפ השבוע; הקטנה שלי, יובל, לומדת אמנות בבצלאל".

מתי בפעם האחרונה פחדת?

"בתקופה האחרונה אני מפחד מאוד מהקורונה. אני מחוסן נגד קורונה בפעם השלישית, והמערכת החיסונית שלי בסך הכל במצב על הכיפק. אבל בכל פעם שבטעות נתקע לי גרגיר אוכל בגרון ואני משתעל, אני אוכל סרט על קורונה ורץ למדוד חום.

"ככתב פלילים אני רגיל גם לבדוק מתחת לאוטו או לאופנוע שלי אם לא שמו לי משהו, אבל מבחינת העיסוק בפלילים אני הכי הגון בעולם, ואף פעם לא מפרסם דברים בלי לבדוק צד שני, אז מזה דווקא אין לי פחד".

מתי בפעם הראשונה? 

מתי בפעם הראשונה הפכת לכתב שטח?

"ב־1981, בעיתון 'מעריב', קיבלתי משרה של כתב בדרום. ירדתי לבאר שבע, אבל אז עוד לא היה ווייז והתבלבלתי בדרך. הגעתי לערד בחושך, נסעתי ונסעתי והתבלבלתי שוב עם המפה, אבל בסוף הגעתי לבאר שבע וישנתי אצל כתב 'קול ישראל' ירון אנוש".

בוקי נאה \ בן 64, כתב פלילים, תושב רמת חן. נשוי לרותי, גננת אנתרופוסופית, ואב לשלוש בנות. השתתף בעונת "הישרדות VIP" ב־2012, חיבר את הספרים "כתב פלילי" ו"החבר'ה הטובים", ויצר סרטי טלוויזיה על עולם הפשע. כיום מרצה, מוביל את סיורי "בחצר האחורית של תל אביב", ומגיש מגזין פלילים ב־"TV Gram". בסוכות ישתתף בפסטיבל מספרי הסיפורים ה־28 בתיאטרון גבעתיים.

shirshirziv@gmail.com