החלפת פרטים: למה התאונה שלכם צריכה לעכב לי את החיים?

כביש בין־עירוני בשעות שיא הלחץ. התנועה זורמת בכבדות. סוף יום, כולם עצבניים, עייפים וסחוטים, רוצים להגיע כבר למקלחת בבית. וזה לא נגמר.

ואז הכל נעצר. עומד ולא זז. בדקות הראשונות נתקעות מכוניות בטווח של קילומטר. אחר כך זה כבר שלושה קילומטרים, וחמישה, ולאט לאט נעצרת התנועה גם בכבישי הצד. בתוך רבע שעה נכנס חבל ארץ שלם לטרפת.

בראש הטור שתי מכוניות. כחולה ואפורה. הן ניצבות בפוזה מוזרה קצת, כי זה כביש ראשי, והן עומדות כמעט דבוקות זו לזה וקצת באלכסון - משמע, אירעה תאונה. אכן, אירעה תאונה. התנגשות קלה במהירות של פקק, פגוש אחד אללה ירחמו, וכנף שכבר לא תעוף לעולם.

וביניהן, בין שתי המכוניות, מתקיים לאיטו, ובשופי, כאילו לא מדובר בכביש בין־עירוני, כאילו לא משתרכות מכוניות מאחור, הטקס המקודש המכונה "החלפת פרטים".

"תגיד לי, השתגעת?"

"את לא רואה איך את נוסעת?"

"מה אתה, דפוק?"

וצילום. פריים פתוח, פריים סגור, לאורך, לרוחב. ושוב עדכון של הפרטים. "איך אמרת קוראים לסוכן הביטוח? יש לך טלפון שלו?". ו"תראה, תראה מה זה. זה עקום לגמרי". "טוב, תן לי גם את המספר האישי של הסוכן".

ורגע. התייעצות טלפונית. מרחוק נשמע קול של אב זועם: "שלא ירמה אותךְ, שלא יברח! קחי ממנו כל פרט אפשרי!". אז עושים עוד צילום. ועוד מספר טלפון, ליתר ביטחון.

והפקק הולך ותופח. והעיר הולכת ומשתגעת. ואנשים צופרים בתזזית ומתקשרים לדחות מועדי פגישות ולדווח שהם מאחרים.

לאט לאט הולכים ונערמים נזקים. זו מאחרת להחלפת משמרת, זה מאחר לראיון עבודה, וזו שלפוחיתה מתפוצצת, והיא הרה. והילדים שלה לבד בבית. ושני אלה עומדים ומחליפים פרטים.
וזה מטורף. בדיוק כאילו מישהו יעצור את הרכב שלו באמצע הכביש כדי לכתוב חשבונית דחופה, שבלעדיה ייגרם לו הפסד. זה עולה בדעתכם?

למה אנחנו מקבלים בטבעיות שני אנשים שמתגוששים בעקבות תאונה קלה, ובחוצפתם גורמים נזק ועוגמת נפש לאלפי בני אדם? למה האינטרס הקטן של היחיד גובר על האינטרס הציבורי של אלפים?

לא צריך בשביל זה משטרה ולא חקיקה. האנושיות הבסיסית צריכה במקרה הזה לקבוע כלל התנהגות שאומר: נפגע פגושי בדרך שרבים משתמשים בה? אין לי הפריבילגיה לעצור ולבטח את עצמי. דבר ראשון - יורדים לשוליים. מי אתם שתנהלו את ענייניכם על חשבון הרבים? אחר כך רושמים מספר רכב, נוטלים במהירות מספר טלפון, מקללים בנימוס ונסים מהמקום. ואם חס ושלום נדרשים פינוי וגרירה - בצד. בצד. עם כמה שפחות עיכוב לרבים.

kobiarieli@gmail.com