אדם: "יש בי חרטה שלא הקמתי משפחה, הייתי יכול להיות מאושר"

מתי בפעם האחרונה הופעת?

"לפני שבוע. חזרתי לבמה אחרי הקורונה, שהביאה משהו שאני חושב שהולך להישאר איתנו, הופעות פרטיות. בשבוע שעבר הופעתי במסיבת יום הולדת של בני 50. כל הופעה באה לי טוב, כולן. אני סוגר 33 שנים על הבמה בתחום המוזיקה, וכל פעם שאני על הבמה זה בא לי טוב.

"לא חששתי בקורונה. היה ברור לי שהיא תעבור. אני תמיד מהאופטימיים, תמיד מסתכל על חצי או שליש הכוס המלאה. למדתי באשפוז להסתכל רק על מה שיש לי. יש שתי אפשרויות בחיים: לחיות את מה שאין לנו, או לחיות את מה שיש לנו. לפני האשפוז הייתי יותר מתבאס מזה שאין לי משהו, אבל מאז היחסיות בחיים שלי השתנתה לחלוטין. היום אני הרבה יותר בעניין של לשמוח במה שיש. להתבאס ממה שאין זה בזבוז זמן ואנרגיות".

מתי בפעם האחרונה היית בסכנת חיים?

"לפני ארבעה חודשים עברתי תאונת דרכים. נכנסו בי כשנהגתי על כביש החוף וזה יכול היה להיגמר אחרת לגמרי. בת אחותי שהיתה איתי ברכב שברה צלע. לפני כן, ב־2018, הייתי כבר עם רגל וחצי בקבר. נכנסתי ויצאתי מטיפול נמרץ כאילו זה תחביב. שכבתי חמישה וחצי חודשים בבית החולים עם חום סביב 39 מעלות, ולא מצאו פתרון לבעיה שהיתה לי, הצטברות של מיימת. טיפלו בי הרופאים הכי טובים בארץ, אבל שום דבר לא עזר.

"בסוף התחילו לתת לי את 'אם כל האנטיביוטיקות', שזו אנטיביוטיקה שיכולה גם להרוג. נתנו לי אותה כל שעתיים והייתי על מורפיום ועל עוד ארבעה משככי כאבים כל הזמן. היו לי מחטים בכל הידיים ומלא נקזים, לא יכולתי להזיז אצבע. בשיא הדרמה הייתי מחוסר הכרה עם 42 מעלות חום, והיו צוותי תקשורת שחיכו מחוץ לבית החולים כדי להודיע רשמית שנפטרתי, אבל יומיים אחרי זה חזרתי להכרה.

"בבית החולים היו מופתעים מאוד מההתאוששות שלי. אי אפשר היה לטפל בי בגלל המיימת, היו לי כבר 22 ליטרים של מיימת בגוף. הבטן שלי נראתה כמו של אישה בחודש תשיעי. בסוף עברתי תהליך רפואי מורכב, הכי מפחיד שעברתי בחיים. נכנסו לטחול שלי דרך הכבד, בהליך שארך חצי שעה והצליח. המיימת התחילה לרדת ושוחררתי הביתה לשיקום. בכל התקופה בבית החולים תיעדתי את המצב שלי. אני ומירי פרלמן, שביימה את 'חיים ואדם', החלטנו שנעשה מזה סרט. שנתיים אחרי האשפוז היתה אמורה להיות בכורה בסינמטק, כשהקונספט שבנינו היה הקרנה ושיחה איתי על איך עוברים משברים בחיים, ועל איזה כלים קיבלנו להתמודד".

מתי בפעם האחרונה נגמלת ממשהו?

"יש לי מחלת ריאות כרונית, מה שהופך אותי לאדם בדרגת סיכון גבוהה כמעשן. אני יודע שאני צריך להפסיק, אבל בינתיים הבטחתי לעצמי להפחית. אני מרגיש על הגוף שלי שזהו, אני כבר לא נהנה מעישון. חגגתי 61 במאי, ובן אדם שמעשן כל כך הרבה שנים כמוני יודע שאחד הדברים הכי איומים עבורו זה להפסיק בבת אחת, אז רק הפחתתי מאוד. הורדתי שליש, אבל בהדרגה".

מתי בפעם האחרונה חשבת על פוליטיקה?

"כל הזמן. אני חיית אקטואליה, ולא יודעים את זה עלי. מאלה שהיו רואים שידורים חוזרים של לונדון וקירשנבאום. אם הייתי חושב על זה בעבר, לפני 20 שנה, אולי הייתי הולך לפוליטיקה. תמיד אמרו לי שאני צריך להיות או עו"ד או פוליטיקאי, אבל אני לא מתאים, אולי בגלגול אחר. אני זמר ושחקן.

"אני לא משתף בדעותיי, אבל לא כי אני פוחד לאבד קהל, אלא כי יש לי תחושת אחריות. כשהקהל שלך הוא ילדות בנות 13 עד 16, מה שתגיד הוא קדוש עבורן. גם היום בנות 13 מרגישות ככה כלפי מושא ההערצה שלהן. אני לא חושב שאמנים צריכים להיות מובילי דעת קהל. אני מאמין שהתפקיד שלי הוא לשמח גם את מי שאני לא חושב כמוהו וגם את מי שכן".

מתי בפעם האחרונה היית באירוויזיון?

"ב־1985, שרתי 'עולה עולה' מאחורי יזהר כהן והיה כיף גדול. טלי סיני ריקליס הביאה אותי לשם וזו היתה חוויה מטורפת. הייתי ילד שהיה ברמן ודי.ג'יי ב"פינגווין", עשיתי הצגות ילדים ועברתי משבר אישי גדול בתקופה הזו, אבל לחיים יש את הדרך שלהם. החלום שלי היה להיות שחקן, שיחקתי בתיאטרון ילדים והייתי בקאסט עם יוסי גרבר ז"ל. יום אחד הוא ניגש אלי ואמר 'יש אודישן בקאמרי לתפקיד גדול, תבוא לעשות, אני בטוח שתקבל אותו'. במקביל הגיעה ההצעה לאירוויזיון, ואני תוך כדי המשבר האישי שלי התלבטתי לאן ללכת, ובסוף הלכתי לאירוויזיון. התפקיד שוויתרתי עליו היה התפקיד הראשי ב'קידוש' של שמואל הספרי, אבל אני לא מתחרט שבחרתי באירוויזיון. אם זה לא היה קורה לא היה אדם. אדם נולד באירוויזיון".

מתי בפעם האחרונה השתתפת בריאליטי?

"ב־2011 השתתפתי ב'היכל התהילה'. נהניתי שם, אבל היו גם רגעים קשים שלא אהבתי ולא עיכלתי. בסופו של דבר בחרתי להיות שם וגם הגעתי לגמר. הלכתי בשביל הכסף, כי הצליחו לסגור לי אחלה דיל, לא לפי ימים. סגרנו שגם אם אודח בערב הראשון אקבל את כל הסכום, וזה היה שווה. ריאליטי מבחינתי הוא פונקציה של כסף. למדתי משם שזה לא מקדם לשום מקום.

"מאז היו כל מיני הצעות, גם מ'האח הגדול' ומעוד ריאליטי. תחרויות מוזיקליות לא מעניינות אותי. אלה לא הדרכים שבהן אני רוצה לקבל את הספוט שלי. המקום שאני נמצא בו היום כאמן וכזמר הוא כל כך יותר עמוק, יש לי הרבה יותר מה להגיד עכשיו".

מתי בפעם האחרונה החמיאו לך?

"אתמול. מישהי שעובדת במרכז עינב אמרה לי 'אני נפעמת כל פעם מחדש איזה ווקאליסט אתה'. זה נחמד לשמוע. התארים והמחמאות לא בלבלו אותי. ידעתי שאני ילד יפה כשהייתי בן 21 ואף פעם לא עשיתי מזה סיפור. התקשורת חשבה שהכל אצלי מכוון, שישבו וגיבשו את הלוק שלי, אבל זו טעות. חייתי בפריז, הבאתי משם אופנה לישראל ולא הבינו את זה פה. אפילו כעסו עלי, 'איך הוא מעז להצטלם עם ג'ינס קרעים?', או הבנדנה. שירזי, שהיה אז בן זוגי והסטייליסט שלי, הביא את היציאה עם הבנדנה. הצטלמתי למני פאר בשישי בערב, הייתי לבוש בחולצת תכלת וג'ינס ושירזי אמר 'חסר לי צבע, חסר לי צבע'. הוא תלש את הבנדנה שהיתה קשורה לתיק ושם לי אותה על היד, והשאר היסטוריה. אנשים חשבו שהושקעה פה מחשבה עמוקה, ממש לא".

מתי בפעם האחרונה עבדת בעבודה לא שגרתית?

"בין 2006 ל־2008 הייתי מנהל שיט, קרוז דירקטור, מקצוע שלא מקבל מספיק קרדיט בארץ. עשיתי את זה שנתיים באונייה 'הנסיכה' ועוד שנה לא על האונייה. זו היתה עבודה עם עניין וכיף. בריחה של ארבעה וחצי חודשים למציאות אחרת. התפקיד הוא לדאוג לבידור ולעוד המון דברים. אתה מתאם בין האורחים לבין הקפטן ומנהל המלון, וזו דרגת קצין על האונייה".

מתי בפעם האחרונה עשית שינוי חיצוני?

"בקורונה הייתי בחוסר מעש מוחלט ועליתי 12 ק"ג. כל היום בבית, כל היום על הספה, באיזשהו שלב חשבתי להעביר את המקרר לחדר. פשוט טחנתי. אני גר לבד, בין ארבעה קירות, אז אכלתי המון בלי לדפוק חשבון. עכשיו אני מוריד בחזרה וכבר ירדתי 4 ק"ג. יש ג'ינסים שאני רוצה לחזור אליהם.

"אני חושב שכל אדם צריך לעשות מה שעושה לו טוב ונותן לו ללכת לישון שלם, מאושר ושמח. בעיניי, כל הכבוד למרגול. אני גאה בה על הבוטוקס וחושב שזה מגעיל לשפוט. מרגול נראית מצוין ואם ככה בא לה וזה עושה לה טוב, זה נהדר. אני רוצה לטפל בשקיות שלי מתחת לעיניים, הן שם מגיל 20, וחשבתי לעשות ניתוח אבל עוד לא התקדמתי עם זה. אולי אעשה בעתיד".

מתי בפעם האחרונה גילית סוד?

"היום כבר אין לי סודות. אין לי ממי להסתיר, האנשים שבחיי קרובים אלי, אני לא מסתיר מהם סודות וזו הרגשה טובה. פעם היו לי סודות, אבל זה לא היה סוד שאני גיי. הקטע המיני אצלי היה גלוי לחלוטין, אבל התקשורת פשוט לא התעסקה בזה. אף אחד לא יכול היה לבקש ממני לצאת מהארון, וטוב שלא ניסו גם. אני לא חושב שצריך להוציא אנשים מהארון, כי זה מאוד קשה. אני החלטתי לא לדבר על זה בצורה גלויה, אבל בבית שלי ידעו מגיל צעיר. אבא שלי הכין מיטה לי ולחבר שלי.

"תמיד חייתי את חיי, אני ושירזי היינו זוג שבע שנים וחצי ואין מסיבת גייז שלא ביליתי בה. לא הסתובבתי עם נערות תלויות על הצוואר ולא הסתרתי, אין לי בעיה עם נשים, הייתי גם נשוי שנה לאישה. התחתנו - הבנו שזו טעות - והיא המשיכה את חייה והתקרבה מאוד לדת. כשאני מסתכל במראה אני יודע בדיוק לשפוט את עצמי, גם בגלל הגיל שלי וגם בגלל שזו דרכי".

מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך ז"ל?

"לא מזמן, בהופעה, לפני ששרתי את 'הנני כאן' של יהורם גאון שהיא אהבה. אמרתי לה 'אמא, מאמי, זה בשבילך'. אני חושב עליה כל הזמן. היא נפטרה לפני 20 שנה, אבל אני מדבר איתה. אומר לה סתם 'לילה טוב' או מספר לה דברים. היחסים שלי איתה היו קשים. היתה אהבה ענקית, אבל היא היתה מאנית־דפרסיבית ברמות קשות. הרגשתי את זה מגיל צעיר בהתנהגות שלה, דברים שילד לא מבין למה הם קורים. הבנתי ממה היא סובלת רק בגיל מאוחר. הייתי עסוק בלברוח ממנה כל החיים, ומה שריפא אותי היה הסרט 'חיים ואדם'. היו המון גרסאות עד שהגענו לגרסה הסופית, וכל אחת מהן היתה טיפול פסיכולוגי עבורי.

"הייתי בתסכול נורא על זה שלא הייתי שם בשביל אמא שלי, על זה שברחתי מהבית, אבל ידעתי שעשיתי את זה בשבילי. רק בגיל 50 הבנתי את זה".

מתי בפעם האחרונה התחרטת?

"היום. לא הלכתי לצילומים שנקבעו לי והתנצלתי. בטח אתחרט גם על הסיגריות שאני מעשן עכשיו. ברמה עמוקה יותר, יש בי חרטה שלא הקמתי משפחה. אני מתחרט, אבל לא מתחשבן עם עצמי. אני מסתכל היום וחושב שהייתי יותר מאושר אם היה לי בן זוג, וילד שהיינו מביאים. היו לי חיים הרבה יותר כיפיים, כי אני אדם של זוגיות. מ־2008 אני בלי בן זוג, אבל עד אז היו לי מערכות יחסים ארוכות, גם של שמונה שנים. אני אדם מונוגמי לחלוטין, אבל מתרגלים להיות בלי זוגיות. לגבי הילדים אני מתחרט, אבל כל היופי בחיים הוא שזה יכול להשתנות מחר. כרגע זה המצב, וזהו".

מתי בפעם האחרונה קינאת?

"אני לא מקנא במישהו. הייתי שמח אם הייתי היום כוכב גדול ועושה את המיליונים שכוכבים עושים. כשהייתי כוכב טלוויזיה בערוץ הראשון, עם 98 אחוזי רייטינג לתוכנית הילדים 'פלאי קלעים', הרווחתי אז את מה שהיתה משכורת חודשית של עובד רשות השידור על כל פרק.

"אני לא פותח טיק־טוק ולא מפעיל אינסטגרם - ואם הייתי רוצה הייתי יכול להגיע למספרים יפים - אבל אני לא עובד בזה. יש לי כמעט 3,000 עוקבים באינסטגרם בלי שאני יודע בכלל איך להיכנס לשם. אני לא מעדכן כי זו התמכרות מיותרת בעיניי, ומה זה יעזור ויתרום לי בחיים אם יהיו לי 5,000 או 100 אלף עוקבים? זו עבודה, ואני לא רוצה את העבודה הזו.

"לחבר'ה הצעירים זה חשוב, כי ככה העולם הזה עובד היום, אבל אני לא שם כי אני לא בונה את עצמי על רייטינג. כששיחקתי ב'לזרוס' יצא לי לעבוד עם דיאנה גולבי ועם דוד לביא, שהיו ב'כוכב נולד' ולא היו יכולים ללכת ברחוב אחרי הגמרים, והיום יותר טוב להם. כשאתה כוכב טלוויזיה אתה לא יכול להסתובב ברחוב, אבל חצי שנה אחר כך אף אחד לא מזהה אותך. איך נפש של ילד בן 19-18 יכולה לעכל את זה? להגיע לתודעה זה לא מספיק, צריך גם להישאר שם, וזו העבודה הקשה - להישאר בתודעה בתור מי שאתה. אני, בתודעה, עדיין אדם".

מתי בפעם הראשונה?

מתי בפעם הראשונה שינית את שמך?

"בגיל 26 החלפתי את שמי מחיים כהן לכריס לייף. זה לא נרשם בשום מקום, פשוט עבדנו על הצרפתים. ישבתי בתוכנית תרבות בטלוויזיה הצרפתית והצגתי את עצמי ככריס לייף, כוכב אנגלי. סיפרתי שנולדתי בלונדון, שאני גר בניו יורק, שעשיתי הצגות בברודווי ושאני עושה עכשיו את 'סיפור הפרברים'. הם פשוט האמינו לכל שטות שהוצאתי מהפה. הם אכלו את זה כי לא היה מי שיבדוק, לא היה גוגל אז. היום אני מציג את עצמי כאדם. זה הפך לשם שלי והחיים שלי השתנו לחלוטין מהרגע שבחרתי בו. 'אדם' זו הברקה של שירזי ואני מייד אהבתי את השם הזה מאוד.

"כשאני מסתכל על החבר'ה הצעירים היום אני מאחל להם קריירה כמו שלי, שאתה עדיין מעניין אחרי שלושים ומשהו שנים. המזל הגדול שלי הוא שהקריירה שלי החלה בגיל 27. אני לא מבין איך מעכלים קריירה שמתחילה בגיל 18. צריך להבין שזו לבנה על לבנה, והפטנט הוא שאחוז מכובד ממה שהקלטת לפני עשרות שנים עוד מושמע בכלל".

אדם \ בן 61, זמר, נולד בעכו בשם חיים כהן, מתגורר בת"א. החל את דרכו בשנת 1985 כרקדן ליווי של יזהר כהן בשיר "עולה עולה" באירוויזיון, פרץ בסוף שנות ה־80 והפך לאחד הכוכבים הגדולים בארץ. הופיע במחזות זמר, בהצגות ובתוכניות טלוויזיה. ב־7 ביולי יופיע במועדון ה"גריי" ביהוד ויארח את רון רוזנפלד ומייקל הרפז

shirshirziv@gmail.com