בהצלחה, ממשלה חדשה

שרים ושרות חדשים מהניילונים, ברכות לכניסתכם למשרדיכם. יש לי בקשה אישית קטנה, אם אפשר. אולי שתיים. מקסימום שלוש. אשמח אם לפחות תשקלו.

1. תתעלו. תבינו מראש שלא תצליחו להוציא לפועל חלקים עיקריים בהשקפת עולמכם. ותרו בכל מקום שאפשר. תתעלו מעל הרצון הטבעי להתבלט, להשתלט, להתעמת. תתעלו מעל הרגשות הפוליטיים המקובלים האלה. עִבדו רק דרך מה שאפשר כעת.

העדיפו שיתוף פעולה על מחלוקת. מי שירצה להיבנות על חשבון חברו לממשלה, שחושב ההפך ממנו, יקרע את קורי העכביש העדינים שמהם טווּיה הממשלה הזאת. תתעלו מעל פרובוקציות, אל תיכנסו לפינות, שימו את עם ישראל לנגד עיניכם, ואותו בלבד. מי שימוטט את המבנה הזה על ראש האזרחים יקבל דינו מעם שמיים. ויש לי דיבור צפוף בשמיים.

2. תפנימו: התפקיד לא עוסק בכם, אלא בציבור. אתם לא העניין פה. אתם רק שליחים. זה הכל. כמו שליח של פיצה, אבל בגדול. עשו מה שצריך לעשות, ולא מה שנראה טוב לעשות או מה שמתגמל מקורבים. נכון, אתם פוליטיקאים, ואתם צריכים כל הזמן לבסס את כוחכם הפוליטי, אבל הדרך הפשוטה לעשות את זה היא לתת עבודה לתפארת בתחום שלכם. לא צריך יותר מזה. לא בר מצוות, לא חתונות ולא כנסים ראוותניים.

פשוט תעשו עבודה טובה, שדרו שאתם מסורים רק לתפקיד ולא לשום דבר אחר. יעבור לכם הזמן בטיל.

3. תְתקשרו. פתחו מחדש את השיח עם חברי הממשלה, כולל ראש הממשלה, לתקשורת ביקורתית. דווחו על מעשיכם ברשתות, נהלו לוח זמנים שקוף, ערכו אירועי שאלות ותשובות מהציבור ברשתות בשידור חי, בלתי מנוהל. ערכו מסיבות עיתונאים חודשיות על ענייני משרדכם בלבד. גייסו אנשי תוכן, שיעזרו לכם להנגיש את מה שאתם עושים ואת ההתלבטויות שאתם חווים ביומיום, ואיך אתם מחליטים ולמה.

פנו אל הציבור בשאלות חשובות בתחום עיסוקכם ובקשו תגובות לפני החלטה. ערכו סקרים גלויים, שאלונים, פשוט נהלו דו־שיח עם העם, ולא חד־שיח רק כשנוח ומתאים. עמדו על כך שבטלוויזיה וברדיו ייתנו לכם להשלים רעיון. אל תבואו לתוכניות שבהן יש חוסר סבלנות.

תקשרו אחד עם השני, ערכו פגישות סיעור מוחות, החליפו דעות ולא מהלומות, נסו להתקרב איפה שאפשר. אנשים אנחנו, ישראלים כולנו.

בהצלחה, ממשלה חדשה. אם תתעלי, נתעלה כולנו.

מוות

בחסות דגלי הכחול לבן, בשולי ריקוד הדגלים, נקבצו להם כמו תמיד כמה בריונים ששרו את הפזמון הוותיק "מוות לערבים". אני עצמי איני שולל מוות לערבים, בתנאי שאלה ערבים שרצחו יהודים, חס וחלילה. עונש מוות על רצח ממניעים לאומיים הוא עונש מרתיע וראוי מבחינתי, ואפשר לקיימו בתנאי קיצון ולעיתים נדירות, אבל כדאי שהוא יהיה חלק מסל הכלים להתמודדות עם הרצחנות הלאומנית הערבית.

אבל אלה ששרים "מוות לערבים" לא מתכוונים לזה. הם שרים לַערבים, ולא לְערבים שרצחו יהודים בנסיבות מחמירות, אני מניח שזה לא ממש מתחרז להם. וזאת בעיה, כי הם בעצם רוצים שכל הערבים ימותו, ועדיף שבטו טו טו בט"ו בשבט, כשיר הילדים הידוע. ולזה אני לא יכול להסכים. ולא רק שאיני יכול להסכים, איני יכול לקבל עלי יום של מתח ביטחוני, של גיוס כל כוחות הביטחון לאבטחת האירוע, של שריפות ובלונים - לא כדי לרקוד ריקוד שמח בחוצות בירת ישראל הנצחית, אלא כדי לשיר "מוות לערבים". זאת מטרה שבשבילה אני לא מוציא שוטר אחד מהבית, מבחינתי שישירו לבד בשער שכם, ויתמודדו בעצמם עם ההמון הערבי שאצלו מוות ליהודים זה לא רק שיר, אלא תוכנית פעולה מיידית.

קריאות מוות לערבים, במיוחד עם דגל ישראל ביד, פוגעות בי אישית. האדם שעל שמו אני קרוי, אברהם אבינו, קיבל מהקדוש ברוך הוא חנינה קולקטיבית לסדום אם יימצאו בה ולו עשרה צדיקים בין כל הרשעים. באירוע המיקוח המכונן מול בורא עולם מוריד אברהם שוב ושוב את מספר הצדיקים בסדום, שזכותם תגן על כל תושבי המקום מהשמדה, עד שמגיע לעשרה, ושם מרפה. אני מכיר חבר טוב שהיה מגיע גם לאחד, אבל אברהם אבינו היה נושא ונותן בינוני.

מה שבטוח הוא שאם אבי האומה הצליח להציל עיר שלמה, שדרכיה דרכי רשע וכל נתיבותיה זוועה, בזכות עשרה צדיקים, הרצון לחסל את כל בני העם הערבי, שבהם יש צדיקים רבים מספור, מנוגד לכתוב בתורתנו. ולכן מי שמתהדר בכיפה ובמגן דוד לא יכול לשאוף אפילו בליבו להרוג ולאבד ציבור שלם בלי הבחנה. זה ממש מרגיז את אבא אברהם.

ולקראת השנה הבאה, אני מציע את הטקסט הבא לשירה קצובה מול שער שכם: "מוות לערבים, שהרגו יהודים, בכוונה תחילה, בנסיבה מחמירה". אני בטוח שגם הצד הערבי יקבל בהבנה.

יתושים

הקיץ פה, והיתושים עוד יותר פה. הם לא הלכו לשום מקום בחורף, אבל עכשיו, גל לידות פוקד את המדגרות, והאוויר מלא בזן החדש הזה של יתושים, המפוספסים האלה, באים בקטע של פיג'מה ולוקחים את השינה בזמזומיהם.

איור: יהודה נוני, Nuni-art.com

אני מגיב קשה לעקיצות יתוש, ולכן יצרתי סביב ביתי מערכת הגנה רב־שכבתית, הכוללת מלכודות הטלה בצורת דלי עם מים, שאני מרוקן בכל פעם שהוא מתמלא זחלים מתפתלים, ומכשיר שלוכד אותם באמצעות פיתיון ריח גוף, המצאה גרמנית לא זולה אבל מאוד יעילה. אבל בסוף, באמצע הלילה, אחרי שבודדים הצליחו לחמוק דרך הקווים ולהיכנס הביתה, זה ראש בראש, יתוש מול מטקה.

עד לפני כמה שנים היינו מוחאים כפיים כדי לצוד יתוש במעופו. היינו זורקים כריות על התקרה, נעליים על הקיר. והנה באה לעולם ההמצאה הכי חשובה מאז הפניצילין: המטקה החשמלית, הפוגשת יתושים במעופם וצולה אותם בקול נפץ מתגמל, פלוס ניצוץ.

איך זה שמי שהמציא את המכשיר הזול הזה, היעיל, את כיפת הברזל בעלת מאה אחוזי ההצלחה מול הפולש המרושע מאסיה, עדיין לא זכה בפרס נובל? רק כי ההמצאה שלו נמכרת ב־20 שקלים? ואיך זה שאין מטקה כזאת ברבים מבתי ישראל? האם יש אנשים שזמזום יתושה ליד אוזנם באישון ליל לא מעיר אותם ברע ושולח אותם לחסל את החוצפנית?

אני זוכר ימים קדמונים שבהם היה מתגלה יתוש בחדר, אבל כל הסלטות וכל תנועות המחץ לא היו מחסלות אותו, ובסוף הייתי הולך לישון עם השמיכה מעל הראש, נושם את האוויר המשומש שלי עד הבוקר מפחד העקיצה במצח. והנה עכשיו, בכל חדר יש לנו מחבט זרמים כזה, ורעייתי, שהתמחתה בצידתם בטווח זמן של עד שלוש שניות מרגע גילויים, מזנקת. הבזק קצר, והשקט שב אל חדר השינה.

קנו לכם אחת כזאת, ותרגישו עמיר פרץ כל לילה. 

מעתה ניתן להאזין לטור הזה באתר ישראל היום בקריינותי. תודה לכל מי ששלח המלצות לספרי ילדים בשבוע שעבר. שמח לקבל תגובות קצרות. שבת שלום.

avrigilad@gmail.com