"מפלצות" פרצו לחיינו - ובשלטון דממת אלחוט: לאן נוליך את הטירוף?

פעם, כשהיתה מפלצת בסביבה, האביר הכי נועז היה חוגר חרבו ויוצא לכרות את ראשה. בדרך כלל זה עבד, לפעמים לקח קצת זמן והמפלצת בלעה כפר או שניים לפני ששופדה. אבל הימים ההם חלפו, והיום מפלצות מסתובבות בינינו חופשיות. ולא רק שאינן משופדות - ההפך קורה: הן מוזמנות ללשכת השר, נמצאות בקשר ישיר עם בית הפריץ, ואף אחד לא מתעמת איתן.

שתי מפלצות פרצו אל חיינו השבוע. לפחות שתיים. האחת - הבחור מאחיסמך, שבהפגנה נגד שיתוף פעולה עם המפלגות הערביות קרא להחזרתנו לארובות של אושוויץ. התפלצתי. איפה הימים שבהם לא היה אפשר אפילו לספר בדיחת שואה, לשמוע וגנר כמו בן תרבות, לדבר גרמנית, לקנות פולקסווגן? עומד יהודי ואומר ליהודים אחרים, דור שני, אולי שלישי, שהוא רוצה להחזירם למקום הכי כואב בנפשם. למשרפות.

לשם, המקום שבו שובשה השושלת המשפחתית והצטלקה הנפש הקולקטיבית. ועושה את זה בריש גלי, בכיכר הבימה. ואף אביר לא בא, ואף גינוי לא נשמע מאף גורם שלטוני שאולי שלח אותו, או שלפחות היה מאוד מרוצה מהמיצג. מפלצת.

הבעיה מתחילה כשגורמי עניין מתלבשים על הצועקים, מגבים ומפרכסים אותם, ולא מתנערים. מקסימום אמירה רפה, שבסופה האשמת הקורבן בכך שאינו רואה את הכאב שלהם עצמם

המפלצת השנייה היא האיש עם המגפון שצעק ליד הבית של איזנקוט "אתה רצחת את הבן שלך", והוסיף לרעיית איזנקוט שבקרוב היא תשכב ליד בנה. ציפור לא צייצה, עגל לא געה, גינוי לא נשמע. ותגידו לי - ואיפה היית כשמפלצות מהצד השני הטרידו, איימו, התמפלצו? ודאי שגיניתי. חפשו במוזיאון הגינויים בצומת גינתון. ובכלל, לא הייתי חייב לגנות - הם שילמו מחיר מיידי: מעצר, משפט, דחייה מצד כל המחנה. לפעמים גם נידוי.

מהי מפלצת? יצור שיודע למצוא את הנקודה הכי כואבת אצל הזולת ולדרוך עליה בטופריו החדים, בלי חשבון לשום מוסכמה. הכל מותר. יש האומרים שהמפלצת כאובה בעצמה, פגועה מבית מתעלל או מאובדן אישי קשה, ומחפשת זולתים כדי להכאיב להם כמו שכואב לה. פיה מפיק להבות אש כדי להקל את השריפה הבוערת בליבה השחור. נוגע ללב בגדול. אבל הבעיה מתחילה כשגורמי עניין מתלבשים על הנפש המיוסרת, מגבים אותה, מפרכסים אותה ולא מתנערים ממנה. אף פעם. מקסימום אמירה רפה, שבסופה האשמת הקורבן בכך שאינו רואה את הכאב הנורא שלהם עצמם. מפלצות.

המון אנשים צריכים טיפול, חום, חמלה - אבל קודם צריך להוריד להם את הראש. מטאפורית, כמובן. אחר כך יצמח ראש חדש, כדרך המפלצות, ושוב אחגור חרבי, אצא לעמל יומי ואשוב עם ראש תלוי על נדני. אל תודו לי. לא סתם קראו לי אביר גלעד.

קשים

שתו לנו בקש את המוח עם הסיפור על הקשים שבהם שאבנו משקאות קלים מכוסות ומבקבוקים. אמרו - הקשים מגיעים לים, צבי ים בולעים אותם, כדור הארץ בסכנה. תעברו לקשים מנייר, או מפלסטיק העשוי מצמחים ולא מנפט. התגייסנו. מי לא רוצה להציל את הכוכב הכחול בעוד יונק ברד בטעם למבדה תכלת?

אלא שהשבוע פורסם מחקר דרום־קוריאני ענק, שלאורך שנה שלמה בדק את השפעת הקשים השונים, הטובים והרעים, על הכדור ועל הבריאות שלנו. התוצאות קשות. שבו, שתו משהו. עם קש מפלסטיק.

אז ככה: קשי הנייר מסרטנים פי 6 יותר מקשי פלסטיק רגילים בתהליך הייצור, והם מזיקים בעשרה פרמטרים נוספים יותר מקשי פלסטיק. וזה לפני שדיברנו על קשים מפלסטיק העשוי מקני סוכר, מה ששווק בעולם כפתרון הטוב ביותר. אלה הם בכלל אסון בריאותי וסביבתי שאפילו אכילת קנה סוכר שלם עם הקליפה לא תמתיק.

ומי יצא הכי טוב, הכי פחות מזיק? נכון - הקש הרגיל, זה שהוכרז כאויב האנושות והאוקיינוסים. חף מפשע. סתם הושמץ כל השנים האלה, ולשווא גרם רגשי אשמה קשים למתקשים. ומה עם הצבים? מודה, בחיים לא פגשתי קש בים. רשת דיג קרועה, כן. ומתברר שחצי מהזבל הפלסטי באוקיינוס השקט הוא רשתות דיג. אבל על הצב עם הרשת על האף לא הפיקו אף סרטון, כי אין מה למכור לנו באמצעותו.

הבועה הירוקה מתפוצצת. כל הנוכלים שעשו מיליארדים משיווק פחדים ומנגינה על מנגנוני טוב הלב של בני האדם נחשפים. למשל - שקיות בד לקניות. הידעתם שצריך להשתמש בשקית כזאת לפחות 20 אלף פעמים לפני שהיא משווה את הנזק הסביבתי בייצורה לשקית ניילון? אני מאבד אותה בדרך כלל בשימוש השביעי.

בינתיים, במולדת הירוקה אירופה, יהיה השנה חורף קשה. גז לתחנות הכוח אין, והכורים הגרעיניים הושבתו בגלל לחץ הפסיכים הירוקים. יהיה להם קר שם בדויטשלנד, רק כי רצו לרחוץ את המצפון המזוהם בקצת חומר ירוק. ועכשיו מתברר מה שהיה ידוע גם קודם - שחשמל ממקור גרעיני הוא הנקי ביותר, ודווקא אותו סגרו. אז החורף הם יתכסו בשקיות בד.

אז מה אני אומר פה? שנפלנו לעוקץ הגדול בתולדות האנושות. שממזרים ערמומיים התעשרו על חשבון הלב הטוב של פראיירים כמונו. ולמדתי את הלקח. בדעתי להקים מפעל לייצור דלק משקיקי תה משומשים. תקנו. אל תהיו קשים.

הספינה

ראיתם? אנשים קנו כרטיסים לשיט לכל החיים באונייה, מכרו בתים, הפליגו. השבוע, בקמבודיה, הודיעו להם שנגמר הדלק, ותודה רבה. לכו לדרככם. נהניתם שנתיים - נגמר. הזכיר לי את יחידות הנופש של פעם, שאנשים קנו לכל החיים ולא נפשו רגע. זוכרים? ה"מינוי לכל החיים" היחיד שאני עושה הוא למדינת ישראל. מקווה שלרב החובל אין מינוי לכל החיים.