טיפ הזהב המודיעיני: "למחרת, שר הביטחון יכול להתקשר ולהגיד 'אתם חייבים לנו"

רק דבר אחד גרוע יותר מאשר ללחום לצד בעלי ברית - והוא ללחום בלעדיהם" (ווינסטון צ'רצ'יל)

טיסת פליי דובאי 1073 לא היתה הפעם הראשונה שבה התרחשה דרמה ישראלית בשמיים שמעל סעודיה.

בראשית שנות ה־60, מטוסי תובלה של חיל האוויר הישראלי טסו לאורך חופי ערב הסעודית כשבבטנם ציוד לחימה, שהוצנח למורדים המלוכנים בתימן שנתמכו בידי ריאד. הפעולה הסודית, שנרקמה בצמרת המדינית וקיבלה את השם הדביק "מבצע רוטב", נחשפה רק בשנות האלפיים, ונחשבת הפעם הראשונה שבה ישראל קיימה שיתוף פעולה צבאי עם גורם ערבי.

היחסים החשאיים הישירים עם סעודיה, כך על פי פרסומים בתקשורת, נרקמו רק החל מ־2006, בהובלת ראש המוסד מאיר דגן ז"ל, שהיה כנראה הישראלי הראשון שיצר קשר בלתי אמצעי עם גורמים בממלכה. ב־2010, כשאיל ציר כהן מונה לראש החטיבה למזרח תיכון באגף "תבל" של המוסד, היחסים שביסס דגן כבר היו עניין מוגמר. "אני ירשתי את הקשר שהמוסד ניהל עם סעודיה", אומר ציר כהן.

באותה תקופה הססנית, המגעים עם סעודיה התנהלו לרוב באמצעות גורם שלישי, או כפי שקוראים לזה במוסד: קש"מ - קשר מיוחד. "למשל, יכולתי לבקש מגורם אמריקני שיארגן פגישה בין נציג המוסד בוושינגטון לבין איש הקשר בשגרירות הסעודית, במסגרת קבלת פנים בבית הלבן או משהו בסגנון", משחזר ציר כהן. "הם היו נכנסים לחדר צדדי ומדברים". אנשי הקשר הסעודים שמולם התנהלה ישראל בארה"ב לאורך השנים היו גורמים דיפלומטיים, ובראשם בנדר בן סולטאן, מי שהיה ונותר אחת הדמויות הדומיננטיות במערכת החוץ הסעודית, ואביה של השגרירה הנוכחית בוושינגטון.

"ככל שחלף הזמן, השאיפה היתה לעבור מהקש"מ למגע ישיר עם דרגי המקצוע, ומשם לקשר עם גורמים מדיניים, ומהם להנהגה", מספר ציר כהן. "חיפשנו מסילות לבית המלוכה, למרות שהסעודים מאוד חששו שהקשר שלהם איתנו ייחשף. האינטרס שלנו היה להתפשט עם ה'וירוס' של שיתוף הפעולה, כל עוד הם יכלו להכיל אותו. חלק מהסיפור היה גם למצק את הקשרים בדרגים המקצועיים, ולהפוך אותם לאישיים. לכן, לפעמים יזמנו פעולות שגם אם לא היה להן ערך רב מבחינה מודיעינית או צבאית, הן גרמו לכך שישראלים וסעודים ישבו יחד. הקשר האישי היה מה שחיפשנו".

כמו בכל מגע בין מדינות ובין ארגוני מודיעין, היחסים החשאיים לא היו נטולי אינטרסים. לאורך השנים בריאד ביקשו לקבל מישראל מודיעין יקר ערך ויכולות סייבר למיניהן, בעוד בירושלים קיוו לייצר לעצמם בני־שיח בצמרת של אחת המדינות החזקות והעשירות במזרח התיכון, משקל־נגד לאיראן. שיתוף הפעולה המודיעיני דישן את הקרקע שעליה צמחו היחסים המדיניים, שהובילו בין היתר למגעים הגלויים על נורמליזציה בחודשים שקדמו ל־7 באוקטובר. אבל למעט מקרים ספורים, כמו החשיפה שחברת NSO הישראלית סיפקה לסעודיה את תוכנת "פגסוס", הקשר החשאי בין המדינות נותר סוד כמוס בהחלט.

אלא שלפני כחודש, בעקבות פרסום מהדהד של דני זקן ב"ישראל היום", נחשף כי לאחרונה סעודיה פנתה לישראל, באמצעות פיקוד המרכז האמריקני סנטקום, במטרה לקבל מודיעין שיסייע לה להילחם במורדים החות'ים ההולכים ומתעצמים בתימן. מדובר בעליית מדרגה ביחסים המודיעיניים בין המדינות, שהחלו להתגבר משמעותית כבר בימיו של הגנרל קורילה כמפקד סנטקום.

ומה מקבלת ישראל בתמורה? "באופן כללי, כשאתה חולק מודיעין עם שותף, יכול להיות שבתמורה הוא משיב לך במטבע אחר לגמרי", אומר גורם בכיר לשעבר באמ"ן. "לרוב, מדובר בתשלום אסטרטגי על סחורה מודיעינית". בישראל ובסעודיה כנראה לא יאשרו זאת, אבל המנהיג החות'י, עבד אל־מלכ, טען בדיוק את זה בנאום שהעניק ימים ספורים אחרי פרסום הכתבה של זקן: לדבריו, בתמורה למודיעין שקיבלה מישראל, סעודיה "פתחה את שדות התעופה שלה לטיסות מודיעין ישראליות נגד תימן".

התרעה באולימפיאדה

ה"יציאה מהארון" של היחסים המודיעיניים בין ישראל לסעודיה מגיעה על רקע התהליך ההפוך שקורה מול בריטניה בימים אלה. קהילות המודיעין של ישראל ובריטניה מקיימות זה שנים מערכת יחסים הדוקה, שנייה רק לקשר שבין ישראל לקהילת המודיעין האמריקנית. אבל היחסים הללו עומדים כעת למבחן: לפני כחודש פורסם כי בעקבות החלטת ממשלת בריטניה להטיל סנקציות כלכליות על ישראל, בשל מדיניותה ביהודה ושומרון, ראש MI6 (שירות הביון הבריטי, המקבילה הבריטית למוסד) פנה לראש הממשלה ולשר החוץ הבריטים, והזהיר שהמהלך המדיני עלול לסכן את שיתוף הפעולה המודיעיני. "ב־MI6 תולשים שערות", אמר מקור מדיני בריטי למגזין "ספקטייטור".

אותו מקור הוא לא היחיד שחושב שלמודיעין הבריטי יש הרבה מה להפסיד מערעור היחסים המדיניים עם ישראל. "לישראל יש יכולות סייבר שעולות על אלו של MI6", הסביר השבוע ראלף גולף, לשעבר בכיר CIA שהוצב באירופה במשך שנים. הוכחה לעדיפות המודיעינית הישראלית התקבלה רק לאחרונה: על פי פרסומים בתקשורת, ישראל היא שסייעה לבריטניה לסכל את ניסיון הפיגוע האיראני בבסיס חיל האוויר הבריטי פיירפורד בחודש שעבר.

איל ציר כהן, לשעבר בכיר במוסד: "הפרקטיקה הזו היא מכפיל כוח. היכולות הביומטריות שהתפתחו מאוד בשנים האחרונות מקשות על לוחמי מוסד לפעול במדינות זרות, ולכן שיתוף הפעולה הפך להיות גלגל מרכזי בפעילות"

"ישראל מנעה הרבה מאוד פיגועים בעזרת מודיעין שהיא העבירה לשותפות שלה", אומר על כך בכיר מאוד לשעבר בקהילת המודיעין. "אני מדבר על דברים דרמטיים שסוכלו: חיסולי בכירים, פיגועים המוניים, מתקפות על כוחות צבאיים. אחרי אירוע כזה של סיכול פיגוע, אתה נוחת באותה מדינה שנתת לה התרעה עם חזה נפוח, ואומר: 'בריטים יקרים, עזבו אתכם מהתנחלויות, תזכרו מה ישראל עשתה בשבילכם'".

מקרים מהסוג הזה לא חסרים. באוגוסט האחרון דיווח ה"וול־סטריט ג'ורנל" כי ישראל היא שהעבירה לארה"ב את המודיעין על הכוונה האיראנית להתנקש בחייו של הנשיא דונלד טראמפ, באמצעות הפלת המטוס הנשיאותי שהמריא מטורקיה; ביולי 2024 דווח כי ישראל העבירה לצרפת מודיעין שמנע פיגוע במהלך המשחקים האולימפיים; וב־2018 מודיעין ישראלי מנע פיגוע במטוס אוסטרלי שטס מאבו דאבי לסידני. זו רשימה חלקית ביותר.

"המודיעין הישראלי, במקרים רבים, מקדים את זה של השותפים שלנו, גם האמריקנים", ממשיך אותו איש מודיעין. "בכל מפגשי המודיעין של אנשי 8200 עם מקביליהם ב־NSA, תמיד יצאנו כשידנו על העליונה. ולכן, כשיש לך מודיעין על פיגוע מתגלגל, אתה יכול להתקשר מהר־מהר למקבילים שלך, בדרך כלל דרך ערוצי המוסד, ולסחור במידע הזה. להגיד 'אני עומד להציל לך עכשיו הופעה שבה מתוכנן פיגוע של דאעש', למשל. זה לא דבר חריג".

מה ישראל מקבלת בתמורה למודיעין שהיא נותנת?

"זה לא סופרמרקט, שבו אתה נותן משהו וקונה משהו בתמורה. אחת המטרות, למשל, היא להאדיר את המדינאים הישראלים. אחרי שפיסת מודיעין כזו עוברת ומצילה חיים, למחרת שר הביטחון או ראש הממשלה יכולים להתקשר לנשיא של אותה מדינה ולהגיד לו 'הצלנו לכם את התחת, אתם חייבים לנו'. יש לזה ערך אדיר".

המטרה: ניצחון הסברתי

היחסים המודיעיניים והמדיניים תמיד כרוכים אלה באלה. לפעמים קשרי המודיעין מצילים את הקשרים המדיניים, ולפעמים להפך. "קורה הרבה שראש ממשלה, נגיד לקראת ביקור חשאי במדינה שאין לנו יחסים איתה, מבקש מהמזכיר הצבאי שלו לפנות לראש אמ"ן ולבקש ממנו מודיעין שיכול לעזור לאותה מדינה", אומר אדם שעסק בעבר בתחום הזה בדיוק. "בסוף, המודיעין הישראלי הוא חלק מיחסי החוץ של ישראל". רק בשבוע שעבר התייצב בישראל נציג של מדינה זרה, שלבקשת משרד החוץ קיבל תדרוך מודיעיני מסווג מגורמים בכירים. "ראיתי עד כמה היה לו חשוב לשמוע אותנו", אומר הגורם המתדרך. "גם למשרד החוץ זה היה חשוב".

לא בכדי קוראים לזה "מודיעין שותפים", או בעגה המקצועית יותר - "פורינט" (Foreign Intelligence). זהו ענף של המודיעין שבמסגרתו ארגוני מודיעין חולקים מידע עם ארגונים מקבילים במדינות זרות, לפעמים אף עוינות, כדי להגדיל את יכולת האיסוף שלהם, לבסס קשרים מדיניים או לחזקם.

המודיעין הישראלי, שלמרות מחדלי 7 באוקטובר עדיין נחשב מותג עולמי ראשון במעלה, הוא קונגלומרט של שיתופי פעולה. על פי פרסומים זרים, ישראל מקיימת שיתוף פעולה מודיעיני עם 25 מדינות לפחות - מארה"ב, מדינות אירופה והמפרץ הפרסי ועד למדינות כמו ברזיל ופנמה שבאמריקה הדרומית. כולן מעוניינות בסחורה שיש לנו להציע.

העברת המידע היא דו־סטרית, ולעיתים ישראל היא זו שמקבלת את המודיעין הקריטי משותפותיה. כך, למשל, היה במקרה של "ההתרעה האמירותית" שהעביר הנשיא MBZ (מוחמד בן זאיד) לנתניהו ערב 7 באוקטובר. אמנם נתניהו הכחיש את קבלת ההתרעה, אבל הודה ש"אם היה מידע רלוונטי כלשהו, הוא הועבר דרך ערוצים מודיעיניים בין שתי המדינות". אגב, בנושא אחד ישראל כמעט אינה נותנת או מקבלת מודיעין מגורמים זרים - הנושא הפלסטיני. "שם יש לנו בעיה, בגלל הרגישויות המדיניות", מודה גורם במערכת הביטחון.

"מודיעין שותפים זה מסחר באינטרסים", מנסח זאת בכיר לשעבר באמ"ן. "בסוף, הסיבה שאתה מפתח מקורות מודיעיניים משלך היא כדי להגן על האינטרסים של מדינת ישראל. אם אתה מחליט לקחת סיכון ולשתף את המידע הזה עם מישהו אחר, אתה צריך שיהיה לך אינטרס מאוד־מאוד טוב לעשות את זה. נדירים יהיו המקרים שבהם נעזור למדינה זרה רק לשם שמיים". לדבריו, מודיעין "לשם שמיים" כן הועבר מעת לעת, גם למדינות שלא היו ביחסים טובים עם ישראל. "שם פעלנו נטו כדי להציל חיים, כי המידע שהעברנו לאותה מדינה לא נתן לנו דבר בתמורה", הוא אומר.

מטה המחלקה לשיתופי פעולה בינלאומיים (מש"ב) ממוקם בבניין בעל מראה אזרחי בגוש דן. הוא כולל מתחם אירוח עם אולמות בגדלים שונים. בחדרים האלגנטיים, שכוללים גם בר שתייה וכורסאות עמוקות, ניתן לארח משלחות זרות וגורמים רמי דרג מבלי להתנצל

לפעמים המודיעין מועבר למדינה זרה לא כדי למנוע פיגוע, אלא כדי לקצור ניצחון הסברתי. למשל, בתחילת המלחמה ישראל "שרפה" מקור מודיעיני חשוב, כשהוכיחה לעולם שהפגיעה הקטלנית בביה"ח אל־אהלי בעזה היתה תוצאה של שיגור כושל של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ), ולא של הפצצה ישראלית.

בכל המקרים שתוארו לעיל, מודיעין השותפים התגלה ככלי יעיל ביותר. לא בכדי מתאר ציר כהן את הפרקטיקה הזו כ"מכפיל כוח". "בגלל היכולות הביומטריות, שהתפתחו מאוד בשנים האחרונות ומקשות מאוד על לוחמי מוסד ישראלים לפעול במדינות זרות, שיתוף הפעולה הפך להיות גלגל מרכזי בפעילות של המוסד, זה שמניע את שאר היחידות המבצעיות", הוא מסביר.

באופן היסטורי, אגף תבל, שציר כהן עמד בראשו בתפקידו האחרון במוסד, הוא זה שניהל את יחסי החוץ המודיעיניים של ישראל עם כל שותפותיה, לרבות ארה"ב. האגף היה אמון על מערכת היחסים הישראלית עם ה־CIA, ודרכו עם כל מערכת הביטחון האמריקנית, ושיחק תפקיד מרכזי בהסכם השלום עם מצרים, ביחסים עם ירדן ובהסכמי אברהם.

"כראש האגף, אני זה שבונה את תהליך ההתקשרות עם הצד השני", אומר ציר כהן. "כשמתעורר צורך, אנשי האגף בודקים מהי הגישה הכי נכונה לאותה מדינה, מיהם אנשי הקשר הרלוונטיים, מה הם צריכים ממני ומה אני צריך מהם. בהרבה מקרים, הצורך שלך והצורך של השותף לא חופף. אני יכול, למשל, לעזור למדינה מסוימת לייצר פתרונות בתחומים שונים, מתוך ידיעה שאני רוצה מהם בתמורה מידע על נושא שמעניין אותי. לדוגמה, אתן למדינה מידע על ארגון טרור, והיא תיתן לי מיפוי של מדינת אויב שיש לה גישה אליה".

לאורך השנים, ניהול הקשר המודיעיני הזר גלש מהמוסד לצה"ל. הסנונית הראשונה היתה החיבור הישיר בין יחידה 8200 של אמ"ן למקבילתה האמריקנית, ה־NSA, שהחל ביוזמת האמריקנים אחרי מלחמת יום כיפור ב־1973. באותה תקופה החלו להתקיים מפגשים בין בכירים ביחידות, תחילה בחסות ה־CIA ואחר כך באופן עצמאי - מפגשים שעדיין מתקיימים מאז באופן סדור כמה פעמים בשנה. בהמשך התפתח קשר דומה גם עם ה־GCHQ הבריטית.

"האינטימיות שנוצרה בין היחידות מאוד גבוהה", אומר בכיר לשעבר ביחידה 8200. "שיתוף הפעולה עם ארה"ב ובריטניה לא דומה לשום דבר אחר. הפתיחות אחרת, מה שאתה מוכן לשתף הוא אחר, וגם מה שאתה מקבל בתמורה. הקשר מול ה־NSA הוא כנראה הכי אינטימי שקיים בין יחידת מודיעין ישראלית לארגון אחר, וראינו את זה היטב במבצע שאגת הארי באיראן".

אחד מראשי אמ"ן לשעבר מספר על קשר הדוק שרקם עם מקבילו באחת המדינות, קשר שנמשך גם אחרי שאותו אדם מונה לרמטכ"ל במדינתו. "היום אני יכול להרים טלפון ישירות לאותו רמטכ"ל", הוא אומר. "זו עוצמה אדירה. היום, כשנתניהו מסוכסך עם ראשי מדינות רבים, מה שנשאר הרבה פעמים זה הקשרים בין קהילות המודיעין. זו דרמה מטורפת".

אנחנו לא ספרטה

במקביל לאגף תבל ולקשרים העצמאיים בין מערכי האיסוף, כמו בין 8200 ל־NSA, גם באגף המודיעין של צה"ל גבר העיסוק בתחום הפורינט. ב־2003, על רקע אסון התאומים והמלחמה העולמית בטרור, הוחלט להגדיל את ענף קש"ח (לשעבר ענף ר'), שעסק בקשרי החוץ של אמ"ן, ולהפוך אותו למחלקה, שקיבלה בהמשך את השם מש"ב - המחלקה לשיתופי פעולה בינלאומיים. מי שנבחר לפקד על היחידה החדשה הוא אל"ם (כיום תא"ל במיל') אסף אוריון.

"ראיתי במחלקה קודם כל כלי איסופי", אומר אוריון. "לכל יחידה בצבא יש את הכלים שלה - מערכות, אמל"ח וכדומה. המדיום שלנו היה טיסות, פגישות ושיתוף מידע. כך, בהשקעה צנועה אך חכמה, אתה יכול לקבל נגישות לסוכנות מודיעין שלמה ולרתום פוטנציאל תפוקה של הרבה מאוד משאבים שמישהו אחר השקיע. השיטה הזו של שיתופי פעולה מודיעיניים היא אחת הדיסציפלינות הכי קוסט־אפקטיביות שיש.

"כל אחד היה מעדיף לסגור את העניינים בעצמו, במישרין, בלי להזדקק לאחרים, אבל זה לא עובד כך בחיים. המחשבה שישראל יכולה להיות ספרטה, כלומר להסתדר לבדה, היא מעט ילדותית. שיתופי פעולה, באופן כללי, נובעים ממצב שבו הבעיות שלנו חורגות מהיכולות העצמאיות שלנו. זה לא שונה בעולם המודיעין".

לדברי אוריון, "כדי לקיים שיתוף פעולה צריך מצד אחד בסיס משותף - ערכי, מדיני, אסטרטגי - ומצד שני שיהיו הבדלים בין הצדדים. אם יש לך בדיוק את מה שיש לי, אין טעם בשיתוף פעולה. אז אתה שואל את עצמך מה אתה צריך ולמי יש את זה, איך אתה מגיע אליו, מה הוא ירצה בתמורה ואיך לבסס את מערכת היחסים ביניכם.

"למשל, למדינת ישראל יש יכולות לווייניות נפלאות, ויש לה את יחידה 8200, שנמצאת בחזית סוכנויות הסיגינט והסייבר בעולם. אבל יש אחרים שקמים בבוקר והיתרון הגדול שלהם זה שהם לא ישראלים, ולכן הם יכולים להגיע בטבעיות לכל מיני נקודות בעולם שאנחנו צריכים מאוד להתאמץ בשבילן. המשותף והמבדיל בינינו הם הבסיס לשיתוף פעולה".

"אמ"ן מתעסק גם באילו חליפות לובשים כשטסים לחו"ל, מה המתנות שמביאים ואיך אוכלים בארוחת הערב". ביחידה יודעים לספר על קצין ישראלי שיצא לפגישה חשובה בחליפת עסקים ובמגפי בלנדסטון. הוא נשלח מייד הביתה להחליף נעליים

גם לביורוקרטיה יש תפקיד, וגם לאנשים שבתוכה. אוריון מספר על מקרה שבו רצה לקדם את שיתוף הפעולה המודיעיני עם ארגון במדינה זרה שהוא מהטובים בעולם. "הנספח הצבאי הישראלי באותה מדינה פנה בערוץ הרשמי לארגון המודיעין הזה, וקיבל בתגובה סירוב מנומס אבל מוחלט", נזכר אוריון. "במקרה נסעתי לקורס באותה מדינה, שבו הרצה סגן ראש הארגון. אחרי ההרצאה ניגשתי אליו ושאלתי אותו אם נוכל לשבת ולדבר קצת.

"למחרת התיישבנו על ספסל בגן, ונתתי לו סקירה על מה זה אמ"ן, מה יש לנו, ומה אנחנו רוצים לעשות יחד בהמשך. אחרי כמה שבועות האיש הזה התקשר אלי ונתן לי איש קשר בכיר מטעמו, ומולו מיסדנו את שיתוף הפעולה, שהמריא מאז לגבהים חדשים. הפגישה על הספסל היא זו שפתחה את הדלת. בסוף זה הכל אנשים".

השיירה נראתה מהמטוס

מש"ב המשיכה לצמוח, העמיקה את שיתופי הפעולה שלה עם מדינות רבות ויצרה יחסים עם חדשות. בארבע השנים האחרונות היחידה הכפילה את כמות כוח האדם שלה - מה שיכול להעיד על החשיבות שצברה. "הורדנו את מחסום הפחד", אומר גורם שפעל בצמוד ליחידה. "זה כבר לא מפחיד להיכנס עם שותף לחדר ולדבר איתו על משהו".

המחלקה מחולקת היום לשלושה מרחבים גיאוגרפיים - אמריקה, אירופה ומרחב אזורי - ומשויכת לחטיבת ההפעלה. אנשיה לבושים בבגדים אזרחיים, והמטה שלה ממוקם בבניין בעל מראה אזרחי בגוש דן, הרחק מהקריה.

אחת מקומות הבניין הופקעה, בהשקעה כספית גדולה, לטובת מתחם אירוח רחב ידיים, שבו כמה אולמות בגדלים שונים ובעלי שמות שורשיים - נגב, גליל וגולן. בחדרים האלגנטיים הללו, שכוללים גם בר שתייה וכורסאות עמוקות, ניתן לארח משלחות זרות וגורמים רמי־דרג מבלי להתנצל. ברקע הדיווחים על שיתוף הפעולה ההדוק בין צה"ל לבין צבאות זרים סביב המלחמה מול איראן - ניתן בהחלט לדמיין מיהם הגורמים הזרים שביקרו כאן לאורך שלוש השנים האחרונות.

ההשקעה הניכרת במתחם האירוח היא רק הוכחה אחת לכך שבאמ"ן הבינו את כוחו של מודיעין השותפים. גם צי הרכבים היוקרתי, שנרכש במיוחד עבור היחידה ולא קיים בשום מקום אחר בצה"ל, הוא חלק מהפרוטוקול של מש"ב. "אמ"ן מתעסק גם באילו חליפות לובשים כשטסים לחו"ל, מהן המתנות שמביאים ואיך אוכלים בארוחת הערב", אומר בכיר לשעבר באגף. למשל, ביחידה יודעים לספר על קצין שיצא לפגישה חשובה בחליפת עסקים ובמגפי בלנדסטון. הוא נשלח מייד הביתה להחליף נעליים.

"הרגישות לפרטים האלה היא חשובה", ממשיך אותו גורם. "לא מזמן ראש מודיעין של מדינה זרה הגיע לארץ בפעם הראשונה, אבל ראש אמ"ן הישראלי היה עסוק מדי להיפגש איתו. הרמטכ"ל באותה תקופה שמע את זה, ומייד פינה שעתיים בלו"ז ואירח את אותו קצין זר אצלו בלשכה. תקלות מהסוג הזה יכולות לחרב יחסים".

ובכל זאת, ועם כל הכבוד לנימוסי האירוח שפותחו באמ"ן - כולם מסכימים שיש לנו מה ללמוד. "כשאתה טס לחו"ל, בעיקר למדינות היותר חשאיות, זה עולם אחר", אומר איש מש"ב לשעבר. "מטוס פרטי, מכוניות פאר שממתינות לך מתחת לכבש המטוס, מסעדות יוקרה. זה לא כמו הישראלים, שייקחו את האורחים למסעדה כשרה. יצא לי גם לארח וגם להתארח. אני מעדיף להתארח".

"כשהיינו טסים לאמירויות, היינו צוחקים שכבר מהאוויר אפשר לראות את שיירת המכוניות עושה את דרכה לשדה התעופה", מצטרף ציר כהן מהמוסד. "יש להם רכבי בנטלי ואסטון מרטין שאנחנו יכולים רק לחלום עליהם. הם מצליחים לגרום לך להרגיש כמו האיש הכי חשוב בעולם".

אחד מראשי אמ"ן שהשקיעו רבות בתחום השותפים הוא האלוף (מיל') עמוס ידלין, שכיהן בתפקיד בשנים 2010-2006. "הפורינט הוא ממד חשוב מאוד של המודיעין. אני אישית השקעתי בו כי חשבתי שמערכות המודיעין של ארה"ב, צרפת, בריטניה ואפילו רוסיה יכולות להביא לנו הרבה תועלת אם נדע לעבוד איתן נכון", הוא אומר.

ה"דליפה" של טראמפ

ידלין מביא כדוגמה את המקרה של חיסול ראש הזרוע הצבאית של חיזבאללה, עימאד מורנייה, אז ידע המודיעין הישראלי לשתף פעולה עם ארה"ב באופן צמוד. "לאמריקנים יש נציגות בדמשק, ואם אמריקני ילך בדמשק - לא יחשדו בו מראש. אם אמריקני ישכור דירה בדמשק, זה לאו דווקא יעורר חשד. ישראלי לא יכול לעשות את זה", מסביר ידלין. "יש פה תוצר של שיתוף אינטרסים ושל יחסי אמון. שני הדברים האלה הם הדבק של מודיעין שותפים".

אחד מעקרונות הפעולה שעליהם מקפידים כל ראשי אמ"ן לדורותיהם, הוא לא לשתף מודיעין שעלול בסוף לפגוע בישראל או לחשוף מקור מודיעיני ישראלי. לכן, ברוב המוחלט של המקרים, מי שמאשר את העברת המידע לצד שלישי הוא ראש אמ"ן בעצמו, ולפעמים אפילו רמטכ"ל, ראש מוסד או ראש ממשלה. לרוב המודיעין מועבר באמצעות "פרפרזה", פסקה שמכילה את המידע הרלוונטי אך מטשטשת את זהות המקור.

בתקופת פעילותו של דאעש, היו לא מעט פרפרזות שיצאו מישראל והצילו חיים במדינות אחרות. "אחת התקופות הכי 'פוריות' של אמ"ן היתה בשיא תקופתו של דאעש במחוז סיני", מספר בכיר לשעבר. "באחת הפעמים קיבלנו מידע מאוד מפורט על פיגוע מתוכנן נגד בסיס הכוח הרב־לאומי של האו"ם בסיני, שישב בבסיס אל־גורה. ידענו בדיוק מאיפה המחבלים יגיעו, כיצד יחדרו לבסיס ובכמה לוחמים מדובר. מייד העברנו את המידע הזה לצד השני. הצלנו גם הרבה מאוד אירופאים שהלכו להופעה ולא היה להם מושג שדאעש תכנן להרוג אותם שם".

באחד המקרים, הועבר מידע לרשויות האמריקניות שנגע לתוכנית של דאעש להפיל מטוסי נוסעים באמצעות לפטופים ממולכדים. הנשיא טראמפ, אז עוד בקדנציה הראשונה שלו, חלק את המידע עם שר החוץ הרוסי, והעניין התגלגל לתקשורת ונחשף. "מובן שההדלפה של טראמפ, שהיתה עלולה לחשוף מרגל בשורות דאעש, סתרה את כל הסיכומים בינינו לבינם", אומר על כך גורם ישראלי שהיה בסוד העניינים.

טראמפ סירב להתנצל, ובציוץ בטוויטר התעקש כי היתה לו הזכות לשתף את המידע הרגיש עם מי שרצה. אבל מאז, נראה שהנשיא האמריקני למד כיצד יש לנהוג במודיעין שהוא מקבל משותפיו.