פרלה דנוך: "בכל פעם שניסיתי לברוח, הקרצייה הזה חטף אותי"

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?

"זה בטח לא זיכרון ראשון אבל לגמרי הזיכרון הכי חזק שלי מהילדות, אני בת שמונה, ממתינה לאודישן ל'ילדי הפסטיגל'. אבא שלי עמד איתי מאחורי וילון אדום בבית ציוני אמריקה ואמר לי 'תיכנסי ותשדרי ביטחון'. נכנסתי לחדר, עמדתי מול חנוך רוזן, שרתי ואפילו נשענתי על הפסנתר, מינימום ג'סיקה ראביט.

"התקבלתי, אבל בגלל שההופעות היו בשבת ואבא היה דתי זה לא יצא לפועל. במובן מסוים, זה היה המפגש הראשון שלי עם חלום שהגיע עד הדלת ונאלץ לחכות עוד קצת".

2. מהו הדבר האחד שלקחת מהורייך?

"הרצון והצורך תמיד להושיט עזרה".

3. ומהו הדבר האחד שלא לקחת מהם?

"הדחקה והתעלמות מכאב. גדלתי בבית שבו חוזק נמדד ביכולת לשתוק, להמשיך לתפקד ולא להכביד על הסביבה. אני לא שופטת את זה, זה מה שהדור הקודם הכיר וידע אז. אבל היום אני מבינה שכאב שלא מקבל מקום לא באמת נעלם. לכן אני משתדלת להיות במודעות, לטפל בעצמי, לתת מקום לרגשות שלי ולדבר על מה שכואב במקום לשמור הכול בפנים".

4. מיהו האדם שהשפיע ביותר על חייך?

"בעלי מני, הוא השפיע עליי מאוד כאדם. האופטימיות שלו, שלוות הנפש והיכולת שלו לראות את הטוב בכל מצב הן תכונות שאני מנסה לאמץ לעצמי. מעבר לזה, הוא מאמין בי יותר מכל אדם אחר בעולם - תומך בי, מחזק אותי ומייצג אותי בגאווה בכל מקום. הרבה מהביטחון שפיתחתי לאורך השנים הגיע גם בזכות האמונה הבלתי מתפשרת שלו בי".

5. מה היה הרגע שבו ידעת - זה מה שאני רוצה לעשות בחיים?

"מאז ומתמיד. מגיל חמש כבר הלכתי לאודישנים, ככל שהתאכזבתי יותר חזק הרגשתי שאני רוצה את זה יותר. תמיד חיקיתי אנשים בכל מקום ואהבתי להצחיק ולשיר ועד היום בכל פעם שניסיתי לברוח מהמקצוע הוא רדף אחרי וחטף אותי חזרה, הקרצייה הזה..."

6. הרגע שבו הבנת שהצלחת?

"אני חושבת שזו לא הבנה של רגע וגם כל אחד מגדיר הצלחה בצורה מסוימת. למדתי לקבל ולהבין שהצלחה זה לא שער בעיתון או אייטם אצל פינס. הצלחה מבחינתי היא הקהל העצום משל עצמי שבניתי - שלא תלוי בתפקידים שעשיתי או שאקבל בטלוויזיה - כשאני פוגשת את הקהל ברחוב ומקבלת את האהבה ואת השיתוף של כמה אני משמעותית בחיים שלהם ומצליחה לרפא אותם בעזרת הצחוק".

על צחוק וכאב: פרלה ב"זה הדיבור"

7. הכישלון שהכי השפיע עלייך?

"כשלא התקבלתי לבית הספר של יורם לוינשטיין. זה שבר אותי. במשך 12 שנה חיכיתי לרגע שבו אסיים תיכון ואלמד משחק. הייתי בטוחה שזה המסלול שלי. כשלא התקבלתי הרגשתי כישלון מוחלט. חשבתי שאם יורם לא רוצה אותי, אולי אני בכלל לא שחקנית ואין לי סיכוי בחוץ".

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?

"האירוניה היא שהיום, שנים אחרי, יורם מפרגן לי ומרעיף עליי אהבה ומדבר בשבחי. זו ללא ספק סגירת מעגל מרגשת בשבילי, אבל בעיקר עוד ניצחון קטן בשביל אותה ילדה שלא הצליחה להאמין בעצמה".

פרלה דנוך ב"לשחרר את הדוב"

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?

"המקצוע שבחרתי שבר לי את הלב אינספור פעמים. אבל הוא גם לימד אותי לא לחכות שאחרים יבחרו בי. ליצור לעצמי, לכתוב לעצמי, להמציא את ההזדמנויות שלי. בדיעבד, זה קידם אותי הרבה יותר מכל תפקיד שקיבלתי".

10. דבר אחד שתרצי להשאיר כמורשת אחריך?

"ילדים בריאים ומאושרים שאוהבים את עצמם ולא מפחדים להיות מי שהם. ובמישור המקצועי - להיות סמל תרבות שייזכר ביכולת שלו להצחיק ולרגש בו זמנית ולתת ערך, ולהשאיר חותם גם על הדור הבא".

11. מהו התפקיד שלך בחיים האלה?

"לרפא בהומור. זה גם הטייטל שלי ברשתות החברתיות. אני מקבלת סרטונים והודעות מחולי סרטן ומאנשים שמתמודדים עם דיכאון, שמספרים לי שאני מצליחה לרפא אותם בעזרת צחוק וזו השליחות והזכות הכי גדולה שיש".

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך במיוחד?

"האמת שאני לא בנאדם של ספרים וסרטים אני נרדמת אחרי כמה דקות, את ההשראות שלי אני מקבלת ותמיד קיבלתי מהרחוב, יש שם את הסיפורים הכי יפים ואמיתיים ואני לא נרדמת כי זה מוזר להירדם ברחוב".

13. יש אלוהים? ואם כן - מהי מערכת היחסים שלך איתו?

"כן. יש אלוהים. גדלתי בבית דתי וחזרתי בשאלה בגיל 20. היו לי שנים של ספקות ושאלות. עם הזמן למדתי להכיר אותו ולהתחבר אליו בדרך שלי למצוא אותו ולהודות לו גם בחושך וגם באור. בתקופת הניסיונות להיכנס להריון הרגשתי אותו לצדי יותר מתמיד, ובלידה אפילו נתתי לו כיף וכשבתי זוהר הגיעה לעולם הבנתי הכי חזק כמה הוא קיים".

14. מהו החפץ האחד שאת תמיד לוקחת איתך?

"הטלפון שלי. אם אני לא מוצאת אותו לכמה דקות, אני מרגישה שאיבדתי שחלה. אנחנו דור של מכורים, ובמקרה שלי זו גם הפרנסה".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?

"מעצמי. על השנים שבהן הייתי קשה וביקורתית כלפי עצמי. על הפעמים שריציתי אחרים לפני שריציתי את עצמי. על הדיבור הפנימי שלא הייתי מסכימה שאף אחד אחר ידבר אליי בו. ועל כל אותם רגעים שבהם לא הקשבתי לאינטואיציה שלי".

כמה קטנות

• אם לא ישראל - היכן?
  "אילת. מבחינתי זה כבר נחשב חו"ל. אני בקושי טסה, אז אין לי מספיק נתונים להשוואה, אבל כל מקום שיש בו שמש ובריכה ואין בו כביסות מרגיש לי כמו מדינה אחרת".
• אם לא עברית - איזו שפה?
  "ספרדית! שפה שעושה חשק לרקוד סלסה ולאכול אמפנדס".
• אם לא פרלה - איזה שם?
  "פאר. זה השם שנולדתי וגדלתי איתו, והאמת היא שיש דיבור להחזיר אותו, אז קיבלתם סקופ.
  לא תתפסו אותי מחוץ לבית בלי?
  "פלאפון וקלונקס (למקרה שנתקעתי במעלית)".
• מדד האושר האישי?
  "5 (בכל זאת מדינה מורכבת), וכיום - 8. יחי הציפרלקס ועד המלחמה הבאה".

פרלה דנוך מגישה מדי יום בין 14:00 ל־16:00ב־103FM את התוכנית "שניים עד ארבע" לצד רון שלום ויואב כהן