דגל ישראל מחוץ לבית? בכפר שמריהו זו סיבה להיגרר למשפט

גם אם המשפט היבש לצידה, מועצת כפר שמריהו טעתה כשהזדרזה למנוע מתושב אכפתניק להניף דגל ישראל ענק בחצרו - לעיני כל הנהגים בכביש החוף • אם הם לא יודעים מתי כדאי להעלים עין בחוכמה, הספר של אבישי בן חיים יוכל ללמד אותם

למי כואב לראות דגל מתנופף?. צילום: גדעון מרקוביץ'

האם גם אתם חייכתם בכל פעם כשנסעתם בכביש החוף, ליד כפר שמריהו, למראה דגל הענק שמר בועז חיון הציב בחצר ביתו, שחלש על כל הסביבה בנפנופו המרהיב? האם גם אתם חשבתם שטוב לו לאדם לראות את דגלו נישא כך לגובה, במיוחד אחרי 7 באוקטובר? האם גם אתם חושבים, כמוני, שההתעקשות של מועצת כפר שמריהו להוריד את הדגל היא קטנוניות נוקדנית, מבאסת ומיותרת? יופי. שמח שאנחנו חושבים אותו דבר.

מרים נהון, שעלתה מגיברלטר, מספרת על ההחלטה הראשונה שקיבלה בארץ: לקנות דגל ישראל // באדיבות הסוכנות היהודית

ברור, אני לא בעד שכל אזרח יעשה מה שבא לו. אבל פה היה מקרה יוצא דופן: אדם פרטי, מכיסו הרחב, מימן הצבת דגל בנקודה סופר־מרכזית במדינה בזמן של מצב רוח ירוד במיוחד, תוך שהוא יוצק יסודות של 200 טונות בטון, מהנדס ביסוס שביסס, קבלן יסודות שקיבלן, כליא ברק שנכלא, תאורה למטוסים שהוארה, הכל טיפ־טופ. ורק המועצה המקומית כפר שמריהו עיקמה את האף, זה שמראש קצת מוטה מעלה, וגררה את חיון לבית המשפט, שנאלץ לקבוע שיש להוריד את הדגל, כי הוא לא בקיא במשפט העברי. חבל.

אדם פרטי, מכיסו הרחב, מימן הצבת דגל בנקודה סופר־מרכזית במדינה בזמן של מצב רוח ירוד במיוחד, תוך שהוא יוצק יסודות של 200 טונות בטון - ורק המועצה המקומית עיקמה את האף

שהרי קראתי בספרו החדש של ד"ר אבישי בן חיים, "מניפסט המסורתיות - הבשורה המתוקה, המתווה לפיוס", שהרב עובדיה יוסף זצ"ל נהג להשתמש בסוגיות הלכתיות מסוימות בעיקרון העלמת העין. לא חייבים בכל עניין לנקב את ההר עם הדין. העיקרון הזה אומר, על פי הרשב"א: "העלמת עין מן העובר והחוטא לעיתים מצווה היא, והכל לפי צורך השעה". בול. האיש עבר, חטא, הציב דגל בלי אישור. עבריין. אבל צורך השעה היה לרומם את הנס, והכל נעשה על פי כללי הבטיחות הכי מעולים - אז יאללה, תעלימו עין. אל תהיו השכנים המבאסים האלה שקוראים למשטרה.

למי הוא מפריע? דגל המחלוקת

הייתי מצפה שראש המועצה, סרג' קורשיא, יזמין את חיון לבניין המועצה, יעניק לו חגיגית את מפתחות הכפר, יחמיא לו על היוזמה שמוסיפה חן והדר ליישוב המפואר, ויסגור עניין. אבל לצערי, דווקא על עצת הזהב הזאת בחר מר קורשיא להפעיל את עיקרון העלמת העין. חבל. לכן החלטתי שלא אעתיק את מגוריי לכפר שמריהו בעתיד הקרוב. גם פקיד הבנק שלי מסכים למהלך בלב שלם.

כתב

בהתחלה היו ציורי מערות, שור וצבי ונחש. ככה כתבו מה שראו, וזה היה יפה, אבל טיפה מוגבל. הרבה אחר כך באו הציורים הקטנים, הפיקטוגרפיים, שמסמלים מילים. זה היה מורכב, אבל כך הצליחו להעביר הרבה יותר מידע. אחר כך בא כתב היתדות, שדרש פטיש ואזמל אבל התקרב לכתב שאנחנו מכירים מבחינת האפשרויות להצפנת מילים לצורות.

משם ועד לטלפתיה המרחק עשוי להיות קצר משחשבנו. הירוגליפים במצרים, צילום: אי.פי.אי

לפני בערך 4,000 שנה בא לעולם הא'-ב', ומאז האדם כותב טקסטים. בהתחלה על פפירוס עם קנה טבול בדיו, אחר כך על קלף, ואחריו על נייר. עד כאן הכל פעולות ידניות לגמרי. ואז, בסביבות שנת 1450 הומצא הדפוס, וטקסטים שנכתבו ביד סודרו מחדש בתבניות עם שבלונות, וניתן היה לשכפלם כמה שרוצים בלי להעתיק שוב ושוב.

כל הזמן הזה אנשים עדיין כותבים ביד, נוצה על נייר, ואחר כך עט נובע, ועט כדורי, אבל השיטה אותה שיטה. והנה נולדה מכונת הכתיבה, אותה מכונה שצליל תקתוקה ליווה את הליכתי לישון כילד, כשאבא הלם במקשים בעודו מתרגם עוד ספר מגרמנית או מצ'כית לעברית. גם חייה של המכונה היו קצרים, יחסית, כי מעבד התמלילים החליפהּ, ומעתה הטקסט אינו נצחי, הוא ניתן לעריכה ללא התערבות פיזית, ללא טיפקס, בלי להתחיל מחדש.

נתקדם. מסך המגע לקח אותנו עוד קדימה, הכתב עדיין בקצות אצבעותינו, אבל ללא כפתורים. מגע מספיק כדי לייצר מלל. קסם. חלפה שנייה בקנה מידה היסטורי, חיזוי הטקסט כבר מציע תיקונים במקום הגהה אנושית, וגם מנחש מה המילה הבאה. עד כאן אנחנו בכ-40 אלף שנה, כשכל מילה כתובה עוברת מסלול מוח־אצבעות־טקסט.

והנה, בשנים האחרונות הגיעה ההכתבה הקולית, זאת שאני משתמש בה כרגע. אני מדבר, המחשב כותב בדיוק בלתי ניתן להסבר. וממש לאחרונה - אני יכול לבקש ממנוע בינה לייצר לי טקסט על פי רעיון שלי, והוא כותב עצמאית. כלומר, כבר אין מנגנון המרה של מילים בראש שלי לטקסט, אלא כוונה הופכת למלל.
והנה, עכשיו מודיעים לנו על מנגנון חדש, הקורא את המחשבה ישירות מהמוח וכותב את המילים. ואחר כך מה? כוונה מוחית תשודר ישירות למוח של מי שמעוניין לקבל את המסר, ללא תרגום גרפי כלל. הלך הכתב. תודה ושלום.

תולדות הטלפתיה

כלומר, הדור הבא כבר יחיה בעידן הטלפתיה הדיגיטלית, ונכדינו יביטו על ספר כמו שאנחנו מסתכלים על ציור מערות. לפחות לא יהיו שגיעות קתיב, אבל האם הטקסטים שנפיק ללא השהיית היד יפתחו אותנו או ינוונו לגמרי? נחשו. מזל, לא אהיה פה כדי לראות. ספרו לי בטלפתיה מה היה.

אבו תלול

קראתי השבוע שהתקיים כנס בעלי זכויות על הקרקע באבו תלול שבנגב. יופי. זמן טוב לדון בכל התפריטים האלה באתרים מקוונים שבהם יש למלא כתובת, ואיך שכותבים "תל", בכוונה להמשיך ל"אביב", קופץ שמו של היישוב הזה, אבו תלול, כראשון בכל רשימה שיש בה את האותיות תל.

ואני אומר - כבודו של אבו תלול במקומו מונח, אבל חלאס. יישוב של 5,800 איש לא יכול להיות לפני תל אביב. אין מצב. שידונו בזכויות על הקרקע שלהם, שיתחילו לבנות כבר ויפסיקו לריב, ואז נדון מחדש. עד אז, עם כל הכבוד לפריפריה - המרכז של היקום לא יכול לעמוד בתור אחרי הנגב. תלול? 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר