טיפ זהב מפתיע לכל הפוליטיקאים לקראת הבחירות

כמי שהיתה פעם חברה במפלגת העבודה, קיבלתי מאות סמסים בחודש האחרון מאנשים זרים לחלוטין. יניב דוידי, אסיף חיים שבתאי, חאמד אבו-סאלח ושגית הרשקוביץ־דוידיאן (כולם שמות פיקטיביים שהמצאתי במשחק האהוב ״שמות אפשריים של מתמודדי פריימריז") עמכם הסליחה, לא היה לי איך לעזור לכם כי אין לי זכות הצבעה, אבל אם במקרה נבחרתם לרשימה לכנסת, חשבתי לצייד אתכם בכמה טיפים לפוליטיקה, שלמדתי במקום שמכין אותך לפוליטיקה יותר מכל מקום אחר: קבוצת הוואטסאפ של הגן של הבת שלי.

בעיה תיאורטית:

בואי נגיד שאת ממש מוטרדת מספק הצהרון. אני בכוונה משתמשת בלשון נקבה, כי בואי. אני גם יוצאת מנקודת הנחה שזה הילד הראשון שלך, כי בילד השלישי את סבבה גם פשוט להשאיר אותו ליד השומר במשך שעתיים, אבל אני לא שופטת, באתי לעזור.

גבולות גזרה:

בסדר גמור שאת רוצה. זה צודק? כן. זה הגיוני? כן. אבל האם זה כדאי? אל תצאי למסע הזה לפני שעשית את המחקר הראשוני: לכי תדעי, אולי ספקי הצהרון האחרים רק מקרינים להם יוטיוב. אפילו לא יוטיוב קידס. פשוט שמים להם סרטון של רוי בוי ויוצאים מהחדר.

הצעות לפתרון:

קבוצת הוואטסאפ של הגן אינה הפסיכולוג שלך. היא מצוינת כשאת רוצה רק להתלונן, בלי לפתור דברים. אבל אם את רוצה לשנות משהו אמיתי בעולם האמיתי, את צריכה לדעת מה הפתרון ואיך מגיעים אליו. אז נניח ויש ספק צהרון אחר ששמעת עליו דברים מצוינים והוא מורכב מחדי קרן שמלמדים את הילדים שחמט ופיזיקה גרעינית. ונניח שמה שאת רוצה לעשות זה להחתים את כל ההורים על מכתב לעירייה.

תוצאות הסקרים:

על מנת לגלות מי לנו ומי לצרינו, את תצטרכי סקר. עדיף שלא את תפרסמי את הסקר, כדי שאחר כך לא יוכלו לקשור את כל העניין אלייך, כשהגננת של הצהרון תגלה. עדיף שהוועד יפרסם את הסקר, ועדיף שהשאלה תהיה כללית, לא מחייבת ולא שיפוטית, כמו ״האם אתם מרוצים מהצהרון״, שתגרום לכולם מיד להתחיל לטנף.

דע את האויב:

כדאי להניח שגם אם על פניו מה שאת רוצה נשמע ממש חיובי, למשל שהילדים לא יצפו ב״משחק הדיונון״ בזמן הצהרון, יהיה מי שיחשוב שאת סתם עושה עניין, שהגננת ממש אחלה, ושהבעיה האמיתית היא דווקא ספק הקייטרינג.

עם כל חיבתנו לריבים בקבוצות וואטסאפ, ואני לא אכחיש, ריבים בקבוצות וואטסאפ זה טעם החיים, קבוצת הוואטסאפ של הגן אינה המקום שבו את תנצחי. אחד על אחד רוב בני האדם הם נהדרים, תבוניים ומתחשבים. בקבוצה האייקיו שלהם תמיד יורד. את שואלת, על פניו, שאלה פשוטה ומוצאת את עצמך נופלת לדיון בן 47 הודעות סביב החלון שלא נסגר בשירותים.

בעלי ברית:

מי בכל זאת עשוי לעזור לך במסעך המופרך? אימהות שהן ממש חברות שלך ויעשו את זה כי לא נעים להן, ואימהות שהילד שלהן הוא ילד זבל, אבל מסתבר שהוא אלרגי לאבקת מרק. את לא יכולה לצפות את הסיבות שבגללן אנשים עשויים לרצות לסייע לך, את רק רוצה לוודא שאת לא מפריעה להם לעשות את זה. לידידים כדאי לפנות באופן אישי, כדי שהם לא יוכלו לסרב לך. אמא של ליאם תעזור לך, אבל רק אם תבקשי ממנה באופן אישי ואז תוודאי באופן אישי שהיא עשתה את זה. זכרי: רגשי = טוב. רגשות = רע. את בעלות הברית שלך כדאי למצוא בשקט ככל שניתן, בלי שישימו לב, ואז לעבור איתן לפרטי, כדי שאף אחד לא יוכל להשפיע עליהן, לפני שהן עושות את מה שאת רוצה.

הרוב הדומם:

אני יודעת שאת משוכנעת לחלוטין שאם לא יחליפו ספק צהרון, זה יגרום לתגובת שרשרת שבסופה כל הילדים בגן יהיו נתמכי סעד או חיילים של משפחות פשע, אבל את תצטרכי להשלים עם העובדה שלא כולם חושבים כמוך. הסתומים. הרוב הדומם לא יזיז את ישבנו ברוב המוחלט של המקרים, ככה הוא הרוויח את השם ״דומם״. אם את רוצה שאנשים זרים יעשו את מה שאמרת להם, את תצטרכי לגרום להם לחשוב שפשוט עדיף להם ככה, כמו למשל, לארוב להם מחוץ לשער של הגן. אם האימהות של ליאם, עילם, עילי ואילי כבר חתמו, אז מה כבר יכול להיות. העיקר שהאישה המשוגעת תפסיק לדבר.

לא להשאיר ראיות:

לא כותבים שום דבר שירשיע אותך, לא מטנפים בהודעות קוליות, ריכולים על הגננת יעשו פנים אל פנים או בטלפון כדי שתוכלי להכחיש הכל. כל הודעה היא צילום מסך פוטנציאלי.

הרגשות שלך:

הם-הם האויב האמיתי. את צריכה להיות יציבה כמו סלע. נחושה כמו ברזל. נחמדה למי שאת לא סובלת כמו אמא של הילד שפעם צבט את הבת שלך והיה לה סימן. את עלולה להיכשל, אבל את תצטרכי את האנשים האלה שוב במאבק הבא.

תתמקדי:

אם חשוב לך גם הצהרון וגם המזגן וגם הקרטיבים וגם ההסעה וגם המתנות סוף שנה, אז שחררי אותנו, גיברת, המקום שלך הוא לא כאן, הוא בוועד. 