הממל"ז (מד מהירות לייזר) של פקד נטלי אלימלך צפצף פעמיים. צפצוף קצר, ואז עוד אחד, כאילו גם הוא מתקשה להאמין למה שהוא רואה. על המסך הופיע המספר באדום בוהק: 131 קמ"ש.
המיצובישי האפורה חלפה על פנינו כאילו אנחנו קונוס פלסטיק כתום, ולא ניידת שחורה עם הכיתוב הבולט "משטרת התנועה". לרגע השתרר שקט, ואז נטלי לחצה על הגז. בבת אחת עברנו ממצב של תצפית שלווה וניסיונות כושלים שלי לתפעל את המכשיר הכבד, לאודישן לא רשמי ל"מהיר ועצבני", גרסת עוטף טייבה.
שלחנו את כתבי המגזין להגשים את החלומות הכי יפים שלהם. כך זה נראה
הניידת טסה קדימה בלי דרמות ובלי זיגזגים. נטלי נוהגת בקור רוח יוצא דופן. סמ"ר אודליה מקונן, היושבת לצידה, מפעילה לסירוגין את הסירנה, אבל המיצובישי לא מתרשמת. אולי מי שמאחורי ההגה חושב שמדובר בהמלצה בלבד. רק אחרי דקה ארוכה, שבה נראה כאילו היא מושכת אותנו למרדף ארוך, המיצובישי מאיטה וסוטה לשוליים.
שלחנו את כתבי המגזין להגשים את החלומות הכי יפים שלהם | לכל כתבות הפרויקט המיוחד
מאחורי ההגה - הפתעה: צעירה ממושקפת בכיסוי ראש מלא, כרטיס קופת חולים משתלשל מצווארה. כל הסימנים מצביעים על אדם אחראי, חוץ מהמהירות המופרזת. הטלפון שלה פתוח. כנראה השיחה היתה מרתקת במיוחד עד שפספסה את הניידת הדולקת אחריה.
"נסעת 131 קמ"ש, 41 מעל המותר", מבהירה נטלי.
"סליחה, לא שמתי לב", אומרת הנהגת את המשפט האלמותי שנחשב ז'אנר ספרותי בעולם של פורעי החוק.
פרטיה של הנהגת מוכנסים לטאבלט בניידת, ומתברר שזו העבירה הראשונה שלה. נראה שלאלגוריתם יש באותו הרגע מצב רוח טוב, וההמלצה של המחשב היא להסתפק באזהרה.
תזכורת לשבריריות החיים
ההחלטה שלי להפוך לשוטרת תנועה ליום אחד לא היתה גחמה של רגע, וגם לא ניסיון מתוחכם לפרוק עצבים על נהגים אקראיים. אבא שלי ז"ל התנדב במשך שנים במשטרת התנועה, מתוך אמונה עיקשת, כמעט נאיבית, שאפשר לחנך גם את אלו שאיבדו כבר מזמן את הבלמים. הוא לא רדף אחר נהגים, אלא ניסה לעצור לרגע את מהירות החיים שלהם. את מותו הוא מצא חודשים ספורים לאחר תאונת פגע וברח, כשנהג חסר ריכוז הפך את מכוניתו והותיר אותו משותק בכל גופו. מאז, הכביש הוא כבר לא אמצעי מעבר ממקום למקום עבורי, אלא תזכורת לשבריריות החיים.
כשהצטרפתי לעבודתם כפוית הטובה של שוטרי יחידת התנועה הארצית בגזרת השרון, לא חיפשתי לחלק דוחות. רציתי לראות מהצד השני את הרגעים הקטנים שבהם הכל מוכרע. שנייה אחת של חוסר תשומת לב, מבט קצר לטלפון, לחיצה נוספת על הגז. אולי אוכל לתקן במעט את מה שאבא שלי התחיל, עם קצת פחות אמונה עיוורת ויותר הבנה עד כמה מהר ההימור על הכביש יכול לצאת משליטה.
היום מתחיל מוקדם בבוקר עם שני סיירי התנועה, רס"ר מוחמד חוג'יראת וסמ"ר אופיר חכמיאן, היושבים בתוך ניידת סמויה על גשר מעל כביש 5. מוחמד חמוש במצלמה ובמבט של צלם טבע.
במקום לתעד ציפורים נודדות, הוא תופס נהגים החוצים את מחלף קאסם באור אדום. עכשיו גם אני מחזיקה מצלמה. במשך שעות העיניים שלנו נעוצות בצומת. פה אין מרדפים או סירנות, רק אנחנו והרמזור, שמעלה לנו את הדופק בכל פעם שהירוק מתחיל להבהב.
ואז מגיע אוטובוס עם עשרות נוסעים. הנהג כנראה מחליט שהם רוצים עוד קצת ריגושים ואקשן, כי טילים מאיראן זה לחלשים. הוא חוצה את הרמזור שניות אחרי שהתחלף לאדום, ואני מתכווצת במקומי בשביל הנוסעים. "הנהג הישראלי לא תמיד ממושמע", מוחמד אומר בעדינות את שאחרים היו מתארים כאדם מבוגר שעושה בכביש מה שבא לו.
שעה אחר כך, אנחנו מתעדים שתי משאיות כבדות שחוצות את הצומת בקלילות כאילו מעולם לא ראו אור אדום. ואז חריקת בלמים, סטייה חדה של מכונית פרטית המגיעה משמאל וצפצוף ארוך ועצבני של הנהג. רק במזל נמנעת כאן תאונת שרשרת.
כמו חייזר קטן
משם אנחנו עוברים לכביש 551, המחבר בין כביש החוף לכביש 6. בצד מוצבת מצלמה טקטית, שמתעדת את העבירות בווידאו ושנראית כמו חייזר קטן שהחליט לפתוח בקריירה של אכיפת תנועה.
לו עברתי לידו כנהגת, הייתי מאיטה רק מתוך כבוד לטכנולוגיה הנשלטת מרחוק ולמראה המוזר ומחסיר הפעימה. סייר התנועה, רס"ר מאיר גבע, מבהיר כי הוא לא מחפש להרוס לנהגים את היום, אלא רק רוצה שהם יעשו פחות שטויות. שנייה אחר כך, שותפו למשמרת רס"ב אלון נבון חוזה דרך הטאבלט כיצד רכב יורד לשוליים כדי לאגוף מימין את הפקק.
בסוף היום, אחרי שעות של עבודה קשוחה, נשארת רק תובנה אחת: בישראל כולם יודעים להחזיק בהגה, אבל לא מעט מצפצפים על החוק. משטרת אגף התנועה נמצאת שם כדי להזכיר לנו לא לצפצף על החיים.
