"הסתרתי את הזהות המינית שלי, אבל ממש ניסיתי להיכשל בזה"

1. מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
"מתעורר בין מחזורי שינה בשעה מאוחרת, באוהל, במטע אבוקדו, על חוף, בחורשה, או על ספה בבית שאינו שלי. אנשים שותים, מעשנים, מנגנים. אני מחפש את ההורים שלי בין האנשים, ונרדם שוב כשאני מזהה אותם. אני לא זוכר מאיזה גיל בדיוק, אבל זה זיכרון שנכון כמעט לכל ילדותי המוקדמת".

2. מהו הדבר האחד שלקחת מהוריך?
"הליכה כמעט עיוורת אל ההגשמה העצמית שלי. ומעל כל סוגי ההגשמה המקצועית - התמסרות מוחלטת וחסרת סימני שאלה להורות, שהם סימנו לי כתכלית המהות עצמה. כפי שאפשר להבין, גדלתי להורים היפים במיוחד".

3. והדבר האחד שלא לקחת מהם?
"לקיחת הזוגיות כמובן מאליו. אני נאבק מדי יום בהמשך המעגל הזה שהודגם לי, של הישענות על כימיה בסיסית והזנחה של פיתוח הדיאלוג, של העמקת התקשורת והחברות. הוריי גרושים, וניכר ששניהם מתרגלים דיאלוג שונה מאוד במערכות היחסים החדשות שלהם. אז סחתיין גם עליהם".

4. האדם שהשפיע ביותר על חייך?
"בן זוגי זה 18 שנים, ארז ברנהולץ. אהוב ליבי. אבא מדהים לבנות שלנו. משפיע עלי בכל הרבדים, אבל גם מלמד אותי בכל יום עוד על אופטימיות, אמונה בבני אדם ותשוקה לחיים.

"יש לא מעט מורים ואנשי מקצוע שמתחשק לי לציין כמשפיעים 'ביותר', אבל לנגד עיניי עולה אוקי שפרן, אשת חינוך שלימדה אותי בכיתה א', והיתה עושה שעות סיפור מהפנטות. בוחרת מעשיות מרהיבות, מספרת אותן בעידון ובריכוז בעזרת בובות יד שהיתה שולפת כקוסמת מסלסילת קש. נדמה לי שזה השיעור המשמעותי הראשון שקיבלתי בסטורי־טלינג ובפרפורמנס".

5. מה היה הרגע שבו ידעת - זה מה שאני רוצה לעשות בחיים?
"אני בן 10, צופה באולם הסינרמה בתל אביב במחזמר 'הקוסם' שיצר אורי פסטר. מתאהב במיכל ינאי שמופיעה, מתאהב בסינוור של זרקורי הבמה, ומבין בוודאות שאני אמור לרקוד ולשיר איתם שם על הקרשים, ולא לאכלס את המושבים של הקהל. בדיעבד - גם רגע הומואי מאוד בעיניי, אז במובן מסוים הוא מסמן כמעט את כל רובדי אישיותי".

6. הרגע שבו הבנת שהצלחת?
"עוד לפני ששודרו הפרקים הראשונים של 'השמינייה', כל תחנות האוטובוס בישראל עוטרו בתמונות פנים של כוכבי הסדרה. הייתי מחפש את התחנות עם הפרצוף שלי ומתרגש מאוד. לאותו רגע, של גיל 21, זו היתה חוויה חד־משמעית של 'הצלחתי'. לאחרונה יותר ויותר אנשים ניגשים אלי ברחוב ומספרים שהם מאזינים לפודקאסט שלי, 'המניפה', ושזה מעורר בהם מחשבה ונותן להם תחושת נראות. לא מזמן עליתי לאוטובוס, ומישהי תחבה בפני את הטלפון שלה והראתה לי 'בדיוק עכשיו אתה באוזניות שלי'".

"חיפשתי את הפוסטר עם הפרצוף שלי והתרגשתי". מתוך "השמינייה"

7. הכישלון שהכי השפיע עליך?
"במשך לא מעט שנים הסתרתי את הזהות המינית שלי. זו היתה משימה של ממש עבורי. בהתחלה מעצמי, ואחר כך, כשכבר הכרתי את ארז, מהציבור, מהקהל. כל דבר שעשיתי מקצועית ועבר בלי שנאלצתי לחשוף את היותי הומו - הרגיש לי כמו הצלחה. בשלב מסוים ממש חיפשתי איך להיכשל במלאכת ההסתרה. זה עייף אותי מאוד.

"הרגע הזה סביב יום הולדתי ה־30, שבו נתתי למציאות 'להביס' אותי ויצאתי מהארון בפומבי, שחרר אותי למרחבים שלא ידעתי שאפשר לעוף בהם. הוא גם שחרר אותי מהתפיסה המוטעית שזהות להט"בית היא רק זהות מינית (קונספציה שההומופוביה השקטה דואגת לשמר)".

8. רגע של דלתות מסתובבות שהיה נקודת מפנה בחייך?
"אחרי הצלחת 'השמינייה' הציעו לי את כל מה שאפשר להציע לכוכב נוער: להנחות בערוץ הילדים אחד, ואז בערוץ ילדים אחר, ופסטיגל אחד, ואז עוד אחד. בזמן הזה הייתי עסוק בהגשמת החלום העתיק שלי - לימודי משחק בסטודיו של ניסן נתיב - וסירבתי שוב ושוב. לא פעם אני חושב מה היה קורה אם הייתי לוקח כיוון אחר בדלת המסתובבת ההיא. אם הייתי נהיה משהו אחר באמת - או שהייתי מגיע לאיפה שאני היום, רק עם איזו השקעה בנדל"ן בגיל צעיר... אין לדעת".

9. מיהו האדם ששבר לך את הלב?
"אידיוט רשלן, שביום בהיר ביוני 2018 נהג בדרך יגאל אלון בתל אביב, מסיבה לא נודעת לא הבין שהרכב שמולו עצר להולכת רגל שחצתה את הכביש, ונכנס בו בעוצמה. הרכב שעצר דרס את הולכת הרגל והרג אותה. הולכת הרגל היא בת דודתי, פלורי ויטל־שקד ז"ל, בת גילי, אחות־ליבי.

"היא היתה אמא לשני ילדים בני 2 ו־4. האובדן האגרסיבי הזה שלה, הסתמי להכאיב, שבר לי את הלב בעוצמה שלא הכרתי. אותו אידיוט רשלן גם התיש את משפחתי במשפט שנמשך שנים בניסיון לצאת זכאי. למדתי מזה שלא תמיד הצדק יוצא לאור, ושלא תמיד אדם יישא באחריות על מחדליו - דבר שהשנים האחרונות בישראל לימדו את כולנו פי כמה. עוד למדתי שהחיים הם עכשיו, ושאין לנו אלא לחיות אותם במלואם בכל לרגע".

"כבר מאוחר אסף ואיילי" - ידידיה ויטל בשיר לזכר בת דודתו שנהרגה בתאונת דרכים

10. דבר אחד שתרצה להשאיר כמורשת אחריך?
"בית נקי וסירים עם אוכל טוב על השיש".

11. מהו התפקיד שלך בחיים האלה?
"להביא את עצמי על אמת. אל סיפור, אל שיחה, אל רגע בימתי או מצולם - כדי לאפשר למישהו או למישהי מרחב שבו הם יכולים לפגוש את עצמם. אולי. לרגע".

12. ספר, יצירה, אלבום או הצגה שהשפיעו על חייך במיוחד?
"באמת קשה קשה לבחור את ה'הכי'. אלבום מוזיקה: 'הומוג'ניק' של ביורק. סרט: 'בושה' של סטיב מקווין. הספר 'די כבר עם השקרים שלך' של פיליפ בסון המס את ליבי בשנים האחרונות. וכל המחזות של צ'כוב, לא משנה באיזה עיבוד בימתי, ובעיקר בקריאה, תמיד מדהימים אותי בכמות הרבדים שמתגלה בהם, בכל פעם עוד".

האלבום שהכי השפיע עלי: "הומוג'ניק" של ביורק

13. יש אלוהים? ואם כן - מהי מערכת היחסים שלך איתו?
"ישנה אלוהות. כן, אני מאמין. והיא נוכחת במופעים שונים ומשתנים של הטבע, ובעיקר בחמלה האנושית".

14. מהו החפץ האחד שאתה תמיד לוקח איתך?
"שאלתי את בתי בת ה־7 מה לדעתה החפץ שלעולם לא אשחרר, והיא ענתה: 'את הטלפון שלך'. או, וול".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?
"למדתי עם השנים לבקש סליחה בכוונה מלאה ברגע שאני מבין שמישהו נפגע ממני. אם יש מישהו שרציתי לבקש ממנו סליחה, כנראה עשיתי את זה".

כמה קטנות

• אם לא ישראל - היכן?
  "כנראה לא אוגנדה…"
  
  
• אם לא עברית - איזו שפה?
  "מגע פיזי. שפת הגוף תמיד עובדת לי".
  
  
• אם לא ידידיה - איזה שם?
  "מדונה, כמובן".
  
  
• לא תתפסו אותי מחוץ לבית בלי?
  "נעליים. או סנדלים".
  
  
• מדד האושר האישי?
  "האושר האישי והציבורי־לאומי קשורים בשנים האחרונות יותר מאי־פעם. כל עוד אנחנו כאן, וכל עוד אפשר ומותר להילחם על ערכים של שוויון, חירות ופלורליזם, אני מצליח לשמור על מד אושר אישי סביר פלוס".

ידידיה ויטל (41) מגיש את פודקאסט "המניפה" של המרכז הגאה של תל אביב, מבית אריאלה הסכתים. ב־17.3 הוא יארח את רונה קינן לשיחה עם קהל במסגרת פסטיבל "פודפסט" של מרכז ענב בת"א