אחת הלהקות הכי חשובות זוכה סוף-סוף להכרה: "פרצו גבולות"

הם היו לא רק עוד להקה, אלא תופעה תרבותית ישראלית חשובה. קול שעלה מהשכונה, מהשוליים, בדרך ארוכה ומפותלת, עד שהפך לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי והלאומי. וכעת, "צלילי הכרם" זוכים להכרה בלב ליבה של האקדמיה. 

במוצאי השבת הקרובה יתקיים במרכז דוהל בתל אביב מופע מחווה ללהקה המכוננת, שיכלול רשימת אמנים היסטורית, שלא לומר היסטרית: חיים משה, יואב יצחק, ציון גולן, רמי דנוך, רביב כנר, נרקיס, מאיה אברהם וסגיב כהן.

את המופע יזם המכון לחקר קהילות ישראל במזרח של מוסד יד יצחק בן-צבי בירושלים. לדברי ד"ר יניב מזומן, מנכ"ל המוסד, מדובר בצעד מתבקש בהשראת ההרכב שהיה מהאחראים הראשיים ל"פלא שנוצר מחיבור בין קצוות, סיפור אמיתי על שבירת גבולות".

בכתבה שתתפרסם בסוף השבוע באתר "היום" ובמגזין "ישראל שישבת", מדברים כמה ממשתתפי ערב המחווה על ההשפעה שספגו מהלהקה בקריירה האישית שלהם, עם ניסיון לענות על השאלה המסקרנת: מה למוסד לאומי מעונב, ירושלמי ואקדמי, שהוקם במטרה לחקור כתבי יד עתיקים של קהילות ישראל, ולמוזיקת השמחה העממית שפרצה מכרם התימנים ומשכונת התקווה בשנות ה־70?

"נכון, אפשר להשאיר את המחקר על צלילי הכרם בכתבי העת שלנו, 'קתדרה' ו'פעמים', אבל אנחנו עושים גם וגם", מסביר ד"ר מזומן. "לכן רצינו ליצור מחווה מוזיקלית ייחודית, מופע עם ערך מוסף מעבר למוזיקה, שיספר את הסיפור הנפלא של להקת צלילי הכרם, והוא מלווה ברקע של תחקיר אקדמי.

"למוזיקה הזו יש שורשים עמוקים. זה הסיפור הישראלי הגדול. זה לא רק סיפור מוזיקלי - זה סיפור של זהות. זו ההזדמנות שלנו לא רק ללמד משהו, אלא להגיד תודה לאנשים שפעלו פה ויצרו תרבות. הם היו בשוליים, ועם הזמן זה הפך למרכז. הם היו דור המייסדים, אבל לא של פעם - אלא של העכשיו".

מטאור מעל הרדיו

בשיא תהילתו, הצליל המחושמל שיצא מכרם התימנים זכה להצלחה מטאורית, גם אם רחוקה מהרדיו הממלכתי. צמד החברים דקלון ומשה בן מוש, שפעלו תחילה כ"דקמוש" ואחר כך הקימו את צלילי הכרם, הופיעו ללא הרף. בכל אירוע שכונתי הם הוזמנו לשמח. בן מוש מספר שבעקבות הביקוש הגדול, בעלי השמחות היו קובעים את זמן השמחה לפי הזמינות של השניים. את הביקוש הגדול לשירים ולמחרוזות החאפלות – מבית מדרשם של המוזיקאים משה משומר ודובל'ה (שלמה מורי) - מילאו גם רמי דנוך ויהודה קיסר, שהקימו את הלהקה המתחרה צלילי העוד.

הזמר הוותיק חיים משה, שהיה חבר בשלב מסוים בצלילי הכרם ויופיע בערב המחווה (שממנו ייעדר דקלון, בשל מצבו הבריאותי), מודה שלהקה היתה "בית הספר בשבילי לקריירה".

היה לכם קשה להסתדר על במה אחת ביחד?

משה: "לא קשה בכלל. אהבתי להופיע עם דקלון. היינו שרים שירים ביחד, הוא בית, אני פזמון, התאמנו את עצמנו בקולות. היתה לנו כימיה טבעית - היינו מדברים בעיניים על הבמה וגם מחוץ לה. אני שמח שיש לי הכבוד להשתתף במחווה לאחד מהאנשים הכי חשובים בקריירה שלי, כיוון שדקלון היה המורה שלי.

"מבחינתי, כל מה שרצינו היה רק לשיר ולשמח אנשים. המוזיקה עשתה את שלה, וברבות הימים ההצלחה הגיעה גם אל התקשורת. אני לא שוכח את השירים מאז ומדי פעם שר אותם. אלה קלאסיקות, וזה לא יימחק. בסוף, מוזיקה טובה אי אפשר לעצור".

גם הזמרת מאיה אברהם (46) רואה בצלילי הכרם תשתית לנתיב שבו בחרה בקריירה שלה. "המוזיקה שלהם ושל צלילי העוד היתה הפסקול של השכונה ושל הילדות שלי. מבחינתי, מופע המחווה הוא מתנה גדולה. אלה כל השירים שאני אוהבת, וזה מרגש להחיות את המוזיקה הזו מחדש. זה התחום שלי, זה הבית, המוזיקה המזרחית השורשית".

איך זה מסתדר לך ככוכבת זמר עכשווית?

"אני מרגישה שאני נמצאת על התפר שבין המקום של פעם למקום המודרני החדש יותר. עדיין, מושכת אותי האותנטיות של כל הדור ההוא - דקלון, רמי דנוך, אהובה עוזרי, זה עולם של מקור. המוזיקה המזרחית של פעם היתה יותר מזרחית, היום זה יותר פופ. כשאני שרה את השירים האלה, יש משהו קסום במוזיקה שאני מתגעגעת אליו".

רביב כנר, שיופיע במופע המחווה, ירש את המוזיקה של צלילי הכרם במרחב המשפחתי. "אבא שלי הוא קלידן שעושה שירה בציבור, כך שהכרתי את המוזיקה הזו מילדות ותמיד רציתי לבצע את השירים המדהימים אלה. לי פחות נוגע העניין של איך המוזיקה הזו התקבלה בעבר. מבחינתי, המוזיקה הזאת מסמלת את שיא הישראליות. דקלון וצלילי הכרם מזכירים תקופות שלא יחזרו, נוסטלגיה ישראלית שאני מאוד אוהב".

הכתבה המלאה - בסוף השבוע באתר ובמגזין "ישראל שישבת"