עד לפני כמה שנים שילמנו המון כסף על צריכת הטלוויזיה שלנו - וצרחנו. חברות הכבלים והלוויין גבו מאיתנו 300-200 שקלים על חבילות ערוצים, ספריות VOD וכל מה שהיה צריך כדי לא לפספס דבר. ואז, נשמעה צעקה: "מאות שקלים בחודש על טלוויזיה? יקר מדי!" - ולאט־לאט צצו וצמחו עוד ספקיות תוכן, שרתי סטרימינג, אפליקציות וכדומה, שכולם הציעו מינויים בעשרות שקלים ואת הסדרות הכי לוהטות.
כך הגענו למצב הנוכחי. נטפליקס עולה 70-33 שקלים, HBO MAX עולה 65-50, דיסני פלוס - 50, אמזון פריים - בערך 20, ואפל טיווי - עוד 25 בחודש. תוסיפו את מחיר חבילות הבסיס של yes, פרטנר, HOT, סלקום או freeTV, שנעות בין עשרות שקלים לבין אזורי ה־100 פלוס, והנה - שוב הגענו למציאות שבה צפייה בטלוויזיה עולה לצרכנים הכבדים משהו כמו 300 שקלים בחודש.
ההבדל היחיד: אם בעבר כל התוכן היה מרוכז בפלטפורמה אחת - כעת השוק החופשי, הגלובליזציה והשדרוג הטכנולוגי גרמו לכך שהתוכן מפוצל בין הרבה מאוד ספקי תוכן שונים, ולכן עלינו לשלם לכל אחד מהם בנפרד פחות או יותר אותו סכום. שיעור בכלכלה.
עוד על כל מה שפספסתם בטלוויזיה השבוע - בטור המלא באתר וב"ישראל שישבת"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו