"התוכנית היא כלום לעומת זה": אלונה ארז חולמת בגדול

ספק רב אם זמרת הסול האגדית אטה ג'יימס כיוונה לכך שהלהיט האלמותי שלה, "At Last" - "סוף־סוף האהבה שלי הגיעה" - יהיה רלוונטי כל כך לישראל של 2025, מדינה פצועה משנתיים קשות של מלחמה עקובה מדם.

אבל בבוקר האודישן של אלונה ארז, אחת המתמודדות המסקרנות ביותר בעונה החדשה של "הכוכב הבא לאירוויזיון", שמשודרת בקשת 12, בלדת הג'אז מרטיטת הלב פגשה אותה הרחק מאוד ממועדוני ה־R&B המעושנים של אמריקה בשנות ה־60 - ובדיוק בזמן הנכון.

"פתאום נהייתה לשיר הזה משמעות אחרת לגמרי", היא משחזרת. "כשהצעתי שאתמודד עם השיר אמרו לי שזה סיכון, שזה כן שיר מאוד מוכר, אבל גם שיר גדול. ביום שלפני האודישן הראשון ישבנו כל בני המשפחה בסלון וצפינו בבשורה על כך שכל החטופים עומדים לחזור הביתה".

זה היה באוקטובר האחרון, אז נחתם בין ישראל לחמאס ההסכם לשחרור החטופים ולסיום המלחמה בעזה.

"אחר כך ישבתי וקראתי את המילים של השיר. רציתי להבין מה באמת המשמעות שלו, גם כדי לדעת מה לענות אם ישאלו אותי. ואז אמרתי לעצמי: וואו, זה שיר על אישה שחיכתה המון זמן שיאהבו אותה, וסוף־סוף מוצאת שלווה פנימית, סוף־סוף היא לא לבד. זה התחבר לשלווה שהרגשתי כששמעתי שהחטופים חוזרים. At last".

הפורמט המצליח של תחרות המוזיקה הזו, המשמשת גם פלטפורמה לבחירת נציג או נציגה לאירוויזיון, בנוי במידה רבה על הפער הזה, בין מתמודד חסר ניסיון, לעיתים מבוהל ורחוק מגינוני כוכבות, לבין קול יוצא דופן שמתפרץ ברגע שהוא פותח את הפה. רגע ההפתעה הזה, שניכר בפניהם של השופטים על הבמה וברחש שעובר בקהל, מחזיק מיליוני צופים בעולם מול המסך. לאורך השנים הוא יצר רגעים טלוויזיוניים נדירים, עיינו ערך סוזן בויל. אלונה ארז מתיישבת במשבצת הזו בחינניות לא מתאמצת.

כשהיא קירבה את השפתיים למיקרופון, היא הוציאה מתוכה בנונשלנטיות כמעט אגבית קול עמוק, לואו־קי ומטלטל - כזה שמזוהה בדרך כלל עם זמרות ג'אז ותיקות בהרבה. השופטים הגיבו בהתאם. "כשיש את זה - יש את זה. לא יעזור", קבעה שירי מימון. "אחת ממאה הזמרות הגדולות בעולם", הכתיר אותה איתי לוי ונמס. קרן פלס ניגבה דמעות, ונזכרה בתוכנית הראשונה שצולמה אחרי 7 באוקטובר: "החלטתי לא לבכות העונה. רצינו שהעונה תהיה מלאה בחיוכים. אבל אני זוכרת את תחושת האימה והבעתה בגוף לפני שנתיים. רק עכשיו נפתח לנו שער למציאות חדשה, שכולנו מתפללים שתצליח. הצפת בי את כל זה - ואת רק בת 17. לדור שלכם מגיע לחלום".

כך, ארז תלמידת התיכון זכתה גם לחותמת "פוטנציאל זכייה" מהמנחה אסי עזר. עם 97% תמיכה מהקהל ומהשופטים, היא נכנסה בבטחה לנבחרת התוכנית. הקול שלה אכן גדול משנותיה, וכך גם הנוכחות. השאלה היא אם היא תצליח לשאת על כתפיה הצעירות את מלוא המשקל הכרוך בייצוג ישראל באירוויזיון 2026 באירופה - על כל המשתמע מכך בימים אלה.

החיים החדשים

ארז נראית בוגרת לגילה לא רק באולפן מואר, בבגדים שנבחרו בקפידה ובאיפור מדויק. היא משדרת משהו אחר גם בסריג ענק ועוטף, בסלון בית משפחתה שבלב תל אביב, לשם הם עברו במיוחד כדי להגשים לבת הבכורה את חלומה. "גדלתי במושב בני עטרות, עם הרבה שקט וטבע. אני באה מבית מאוד מוזיקלי", היא מספרת. "בהמשך עברנו לרמת אפעל ולקריית אונו. הופעתי בפעם הראשונה בגיל 6 בטקס שבועות, ומאז בכל שנה בטקסים, כמו יום הזיכרון ויום השואה.

"עם אמא שלי יש לי קשר מדהים. בלי התמיכה שלה לא הייתי יכולה להתמודד עם הסיטואציה הזאת. אבא שלי חשף אותי לעולם השירה והיצירה, והוא עוזר לי בכל. אין לי מנהל - יש לי אותו. לפני כל הופעה בתוכנית אנחנו יושבים יחד על השיר, והוא נותן לי את ההערות הכי מדויקות".

אביה, שממנו ארז שאבה השראה במשך השנים, הוא המוזיקאי ישראל ארז. אמה, אורית, מנהלת מרכז נוער בקריית אונו. הם הכירו כשהוא לימד אותה גיטרה. כשארז עלתה לכיתה י', המשפחה קיבלה החלטה יוצאת דופן. זה קרה אחרי מפגש עם הזמרת מירי מסיקה, שהיתה בעלת הדירה שבה גרו בקריית אונו. יום אחד היא שמעה את הדיירת הצעירה שרה, והזמינה אותה להופיע עימה.

"אחרי ההופעה עם מירי, הבנו שצריך לפתח את הכישרון הזה. חיפשנו בתי ספר עם מגמת מוזיקה, עד שהגענו לעירוני א' בתל אביב. אמא שלי התקשרה, ואמרו לה שההרשמה כבר הסתיימה. אבל היא לא ויתרה והתקשרה שוב, ואמרה 'אני רק רוצה שתשמעו את הבת שלי'. זה עבד. באנו לאודישן וקיבלו אותי ישר".

ההורים הבינו שהצעד הבא המתבקש הוא מעבר לתל אביב. "לדעתי זה עשה טוב לכל המשפחה. אחי, בכיתה ז', משחק כדורסל במכבי ת"א, אבא שלי מכיר פה אנשים ומנגן איתם, ואני מאוד נהנית כאן. אני מרגישה שאני ממש פורחת".

איך הגעת לתחום הג'אז?

"כשהגעתי לעירוני א', המנהל אמר לי 'את הולכת למגמת ג'אז'. אפילו לא ידעתי מה זה, רציתי יותר עכשווי. אבל הוא אמר לי 'את רוצה לשיר עם ארבע זמרות? ג'אז זה הרכב של זמר אחד'. אמרתי בסדר, כי רציתי להופיע לבד, ולאט־לאט התחברתי למוזיקה הזאת. היא מדהימה. זאת לא המוזיקה היחידה שאני מתחברת אליה. זה יכול להגיע גם למזרחית".

באודישן הגורלי הבא, השופטת פלס קיבלה את פניה של ארז ב"את עדיין בת 17, או שאת מוכנה כבר להודות שאת בת 30?". "אני רגילה לזה שמופתעים מהגיל שלי", היא מגלה. "לפעמים אני מרגישה מאוד בוגרת, ולפעמים ילדה. יש לי חברים שמבוגרים ממני, וגם בתוכנית התחברתי למתמודדים המבוגרים יותר".

אחרי שהשופט אסף אמדורסקי ייעץ לה לבחור בשיר "קצת יותר עדכני", היא הלכה על "My Future" של בילי אייליש, מקור אחר להשראה בשבילה, והוציאה מהשופט עדן חסון את המשפט: "אפשר להתאהב בה בשנייה". ארז הצליחה לקחת שיר אינטימי כל כך ולהפוך אותו לשלה. או של איימי וויינהאוס, אם עוצמים עיניים. לדבריה, השירים שעושים לה את זה הם "השירים של פעם, שיש בהם כל כך הרבה בשרניות במילים, בשיר. וגם הזמרות הגדולות של ימינו, כמו אדל ואלישיה קיז".

האודישן הזה זיכה אותה בכניסה לנבחרת, וגם בחיים אחרים משהכירה. "הימים שלי קשוחים מאוד. אני יכולה לצאת מהבית בשש בבוקר ולחזור בשתיים בלילה. בתיכון לקחתי פסק זמן. היתה לי פגישה עם המורה שלי, והיא אמרה לי שהיא רוצה ללכת איתי את כל הדרך ושחררה אותי מבית הספר לתקופה הקרובה.

"מישהי ראתה אותי במספרה וסיפרה לי שהיא מלהקת של 'חתונה ממבט ראשון'", היא צוחקת. "היא חשבה שאני בת 26 ורצתה שאצטרף לתוכנית. אחרי שהיא שמעה אותי שרה, היא צילמה אותי ושלחה הודעה לאחת המלהקות של 'הכוכב הבא'. לקח זמן, אבל הם התקשרו אלי. באודישן הראשון היה לי פחות מלחיץ. באתי לעשות את מה שאני יודעת - לשיר ולהתכוון לכל מילה. דווקא עכשיו זה הרבה יותר מלחיץ. נכנסתי לתחרות עם מתחרים מאוד טובים. אז כן, זה מלחיץ, אבל אני חושבת שאני יודעת לשמור על המרכז שלי. וכשיש לי את הזכות לעמוד על הבמה ולבצע שיר שאני אוהבת - אין לי אלא להגיד תודה".

"לעמוד על במה כזאת, כשמאות מיליונים צופים בי בשידור חי, זה דבר שקשה לדמיין כרגע. זה משהו ענק. התוכנית היא כלום לעומת זה. אני מדמיינת את עצמי מתרכזת בשיר ומבצעת אותו הכי טוב שאני יכולה. זאת זכות ענקית, ואעשה את זה מכל הלב"

תרימי

בתוכנית הבאה היא שוב בחרה בבלדת ג'אז נוגה, הפעם של סלסט, "Strange", עם השורה שוברת הלב: "אין זה מוזר איך בני אדם יכולים להשתנות מזרים לחברים, מחברים לאוהבים ושוב לזרים". וארז שרה אותה כמו מישהי שראתה את המעגל הכואב הזה כבר בחייה, ולא כמו מישהי שעוד לא סיימה בגרויות.

הבלדה הזאת הרימה לה את המסך והעבירה אותה לשלב הבא. אבל הפעם, לצד תשבחות, היא גם ספגה ביקורת. לדברי ארז, "בסוף הביצוע מאוד התרגשתי. אפשר היה לראות את זה. יום קודם הייתי חולה, וגם באותו יום הייתי עם חום גבוה. ידעתי שיהיה סיכון בכך שאני באה עם שיר כזה, שהם מעולם לא שמעו. אבל אני חושבת שלשמוע ביקורות זה דבר חשוב.

"אני לוקחת את התגובות של השופטים על כך שאני צריכה לבוא עם סגנון יותר קצבי. קיבלתי את האדום שלהם. אני מבינה שזאת טלוויזיה ושצריך לייצר אקשן. וגם אם הם לא התחברו, זה בסדר".

ארז מבטיחה שעוד נראה אותה בסגנונות אחרים ו"מרימים" יותר, וגם שנראה אותה מבצעת שיר של איימי וויינהאוס, עוד נשמה עתיקה.

כבר מזהים אותך ברחוב?

"כן. וזה נחמד. מלא מחמאות, מלא תגובות טובות. זה נותן לי כוח להמשיך. התקשרה אלי אישה בת 65 ואמרה בדמעות: 'אני רוצה להגיד לך שאני סבתא כבר. ראיתי את האודישן שלך וכל כך התחברתי. חיברת אותי לחיים שלי דרך השירה שלך. הרגשתי את העומק שלך'. היא בכתה כל כך ואמרה שלא שמעה זמרת כמוני הרבה זמן. אנשים עוצרים אותי ברחוב ואומרים לי שהייתי מדהימה ושהם מחכים לשמוע אותי שוב. אנשים שגדלתי איתם ולא ראיתי אותם מגיל קטן מתקשרים אלי ואומרים שהם ראו אותי. זה כיף לשמוע".

יצא לך לקרוא טוקבקים?

"אחרי שיצא האודישן הראשון נחשפתי לביקורות - 'זמרת נוראית, מזייפת כל השיר', כאלה דברים. נכנסתי לפרופיל לראות במי מדובר. ביום הראשון נרתעתי מזה, אבל אחר כך חשבתי לעצמי: למה שאתייחס לתגובות האלה? לאנשים תמיד יהיה מה להגיד. כשנכנסתי לתוכנית ריאליטי ידעתי שיהיו טוקבקים רעים. גם הזמרות הכי מצליחות בעולם מקבלות תגובות רעות. עכשיו, אם תהיה לי תגובה רעה, אני פחות אקשיב לזה. אני אקח ביקורת רק מהצוות המקצועי, ולא מאף אחד אחר".

איך את מתמודדת עם כל השינוי הזה?

"זאת באמת סיטואציה מאוד מלחיצה לעמוד על במה ולשיר. אני כל הזמן חושבת: אם אני אטעה? אבל מה שמאוד עוזר לי בתוכנית הוא שאני מאוד נהנית. אני ממש מעריכה את הצוות. הסטיילינג, האיפור והשיער - כולם אנשים מדהימים שנותנים את הנשמה כדי שייצא לי לוק יפה, שהכל יהיה מושלם. אני שואלת את עצמי למה זה מגיע לי שאנשים כל כך ישקיעו בי. גם יואב, עמוס וסיוון (צפיר, בן דוד ויאנג, הבמאי הראשי, המנהל המוזיקלי והמפיק; מ"ש), שמקשיבים לי, שרוצים לכוון אותי להכי טוב. אז למרות כל הלחץ, אני מאוד נהנית מהתהליך".

מה החלום? איפה את רואה את עצמך בעוד עשר שנים?

"אני חולמת להופיע על במות ענקיות עם הרכב טוב, שאבא שלי יכתוב לי שירים, אולי אנשי מקצוע אחרים, ואולי גם אני אכתוב, מי יודע. לחיות את המוזיקה, להיחשף. לגור בניו יורק, לנסות להצליח שם, כי שם מעריכים יותר את המוזיקה הזאת. להתקדם בתחום. גם משחק מאוד מעניין אותי. כבר פנו אלי בהצעה לתפקיד שמשלב משחק ושירה".

"התקשרה אלי אישה בת 65 ואמרה בדמעות: 'אני רוצה להגיד לך שאני סבתא כבר. ראיתי את האודישן שלך וכל כך התחברתי. חיברת אותי לחיים שלי דרך השירה שלך. הרגשתי את העומק שלך'. היא בכתה כל כך ואמרה שלא שמעה זמרת כמוני הרבה זמן"

"מקווה להגיע לשם"

תאריך גיוס לצה"ל כבר יש לארז, וגם תפקיד מיועד - תצפיתנית. "אני מקווה לקבל מעמד של מוזיקאי פעיל". הפריצה שלה ב"הכוכב הבא" היא בהחלט צעד בדרך לשם, אבל עוד קודם לכן, אם היא תגשים את ההבטחה שהיא מייצרת עד כה בעונה הנוכחית, יש עוד תחנה בדרך - האירוויזיון, שיתקיים באוסטריה ב־2026.

השבוע נחשף בווינה עיצוב הבמה של התחרות, שתציין 70 שנה להיווסדה. במסיבת עיתונאים רשמית שנערכה בבית העירייה, רונלד ויסמן, מנכ"ל ORF, רשות השידור של אוסטריה המארחת את התחרות, הציג קו שונה מזה שהיה נהוג בשנים האחרונות.

"לא נשתמש במחיאות כפיים מלאכותיות", הצהיר, בהתייחס לאמצעי הטכנולוגי שנועד להשתיק מחאות מהקהל. "אם יהיו מחאות גדולות, לא נסתיר אותן. נציג את המציאות, אך במידתיות". מדברי בכירי ההפקה השתמע כי גם השנה הדגל הפלשתיני עשוי להיראות באולם, בדומה למה שנרשם בתחרות בשנה שעברה. במסיבת העיתונאים הובהר: "כל הדגלים הרשמיים בעולם יותרו" - כל עוד הם עומדים בחוק המקומי ולא מהווים סיכון ביטחוני.

"באמת מדובר באירוע עצום ומיוחד", אומרת ארז בקוליות שכבר הפגינה על במת "הכוכב הבא". "לעמוד על במה כזאת, כשמאות מיליונים צופים בי בשידור חי, זה דבר שקשה לדמיין כרגע. זה משהו ענק. התוכנית היא כלום לעומת זה. אני מדמיינת את עצמי מתרכזת בשיר ומבצעת אותו הכי טוב שאני יכולה. אני רוצה לעמוד מול כל העולם ולייצג את העם המיוחד שלנו, שעבר כל כך הרבה. זאת זכות ענקית, ואעשה את זה מכל הלב. אני רק מקווה שאגיע לשם".