נעם חורב. צילום: אבישג שאר-ישוב; איפור: ורד בדוסה רוטרו

"חכי עם הדמעות" // מילים: נעם חורב, לחן: רמי קלינשטיין

1. מה זיכרון הילדות הראשון שלך?

"אמא שלי עושה ספונג'ה בבית בעפולה. אני מחכה ברחבת הקומה עד שהיא תסיים. גם יפה ושרה השכנות מקרצפות את הבית. גם הילדים שלהן מחכים איתי בקומה. מכל דירה בוקעת מוזיקת ספונג'ה אחרת. אנחנו עומדים שם, פרלמנט הילדים המחכים, מעבירים את הזמן עד שהן יסיימו, ויודעים שאם נעבור ונעשה להן צעדים באמצע השטיפה הלך עלינו".

2. דבר אחד שלקחת מהוריך?

"ממש לא מזמן אבי נפטר. בשבעה העלינו סיפורים וזיכרונות. פתאום הבנתי עד כמה הוא נוכח בתחנות חיי. הוא תמיד דאג לתת לי את ההרגשה שיש לי על מי להישען. שלא משנה מה - אם אני נופל, יש מי שתופס. הרגשה מדהימה לילד, ואני מקווה להעביר אותה לבת שלי".

3. דבר אחד שלא לקחת מהוריך?

"ההורים שלי הם אנשים מאוד צנועים ופרטיים. שומרים את ענייניהם לעצמם. אני, מתוקף היותי יוצר, משתף וחולק את העולם הפרטי שלי עם המון אנשים. אני מרגיש בנוח להיחשף ולכתוב גם על המחשבות הכי כמוסות שלי. לפעמים אמא שלי קוראת טקסט שכתבתי וקורצת לי: 'אבל למה כולם צריכים לדעת את זה?'"

4. מי האדם שהשפיע ביותר בחייך?

"בן הזוג שלי, חיימקה. למדתי, ואני עדיין לומד ממנו, כל כך הרבה. אנחנו מאוד שונים זה מזה, אבל איכשהו גם מאוד דומים. הוא האדם הראשון שאני רץ להתייעץ איתו. הוא תמיד אומר לי את האמת, גם אם היא קשה".

5. מתי ידעת מה אתה רוצה לעשות בחיים?

"כשהייתי נער וקיבלתי רישיון הייתי לוקח את הרכב של אבא שלי לסיבובים בעפולה. הייתי נוסע ונוסע בלי מטרה ומקשיב לשירים. יהודה פוליקר, עברי לידר, עמיר בניון, אביב גפן. הרגשתי שהם מבינים אותי, שהם גורמים לי להרגיש פחות בודד. שהנה, יש עוד דפוקים בעולם הזה, לא רק אני. הבטחתי לעצמי שכשאגדל גם אני אגרום לאנשים להרגיש ככה - קצת פחות לבד".

6. מה היה הרגע הראשון שאמרת לעצמך, "וואלה, הצלחתי"?

"זה דווקא לא קורה בנקודות השיא או בהצלחות הברורות. עצם זה שאני קם כל בוקר ומתפרנס מאמנות ומיצירה, זו הצלחה כבירה. כל כך קשה לשרוד כאן כאמן, להמציא את עצמך מחדש, להישאר רלוונטי, להיות נאמן לעצמך ובתוך זה להשתנות. זו ההצלחה האמיתית בעיניי".

7. כישלון או תבוסה שהשפיעו עמוקות על חייך?

"אף הוצאה לאור לא הסכימה להוציא את הספר הראשון שלי, "טיוטה של אושר'. הוא היה עוף מוזר בשוק הספרים. ניסו להכניס אותו לאיזושהי קטגוריה, אבל הוא הביא משהו חדש ואחר שלא היה כאן לפני. קיבלתי סירוב אחרי סירוב. זה גמר אותי. לא הבנתי איך הם לא רואים את מה שאני רואה. החלטתי להוציא את הספר הזה לבד בלי הוצאה לאור, ועד היום הוא מכר כמעט רבע מיליון עותקים. לאחרונה הוצאתי את הספר השלישי שלי, 'חוטים שקופים', ואני לא מפסיק לקבל עליו תגובות מרגשות".

8. רגע אחד של דלתות מסתובבות או תפנית גורל מקרית ששינתה את חייך?

"סיימתי מערכת יחסים של חמש שנים. חבר לקח אותי לבר כדי להטביע את היגון, ואולי למצוא פלסטר ללילה. ראיתי שם בחור שמצא חן בעיניי אבל לא ממש שיתף פעולה. שנייה לפני שיצאתי מהבר וחזרתי הביתה החלטתי שאני ניגש לדבר איתו. מפה לשם, אנחנו עשר שנים ביחד, התחתנו ויש לנו ילדה".

"רוצה לגרום לאנשים להרגיש קצת פחות לבד". חורב מול קהל, צילום: אור דוגה

9. מי שבר לך את הלב ומה למדת מזה?

"לא מעט אנשים שברו לי את הלב, לאו דווקא במובן הרומנטי. מה שלמדתי מזה בעיקר – אתה לא יכול לרפא את זה אם אתה לא עובר דרך זה. אם אתה רוצה שהכאב יעבור אתה חייב לפגוש אותו".

10. מה תרצה להשאיר אחריך?

"עולם טיפה יותר טוב לבת שלי".

11. אם יש לאדם תפקיד אחד בעולם, מה התפקיד שלך?

"אני לא מאמין שיש לי תפקיד בעולם הזה. אני חי את חיי הקטנים. מנסה להיטיב עם עצמי ועם הסובבים אותי. לא חושב במושגים כל כך גדולים".

12. ספר/סרט/יצירה אהובים עליך ולמה?

"'הנה אני מתחילה' של יהודית קציר. אני אפילו לא זוכר איך הספר הזה התגלגל אלי.
הייתי בטיול אחרי צבא, באיזה גסט האוס מטונף בגואטמלה, ולא יצאתי מהחדר שלושה ימים כי לא יכולתי להניח אותו. זה היה שנייה לפני שיצאתי מהארון. כבר כמעט התפוצצתי. בעיניי זה הרגע הכי קשה, כמו ללחוץ על פצע לפני שכל המוגלה יוצאת.

"החברים שטיילו איתי לא הבינו למה במקום להתקרחן איתם במסיבות אני קורא ספר על רומן חריג בין מורה לספרות לבין תלמידה בת 14.
הספר מוביל אותך לשאלה - האם מדובר בסיפור אהבה או בסיפור של ניצול?

'הלב בוחר איזה סיפור לספר', מסכמת הסופרת. סיימתי לקרוא את הספר בגסט האוס ההוא בגואטמלה. הבנתי בדיוק איזה סיפור הלב שלי בוחר לספר. הזמנתי כרטיס לארץ במקום להמשיך הלאה לקוסטה ריקה, נחתתי בהפתעה, נסעתי לעפולה ויצאתי מהארון".

"הוא היה עוף מוזר בשוק". עותקים מספרו הראשון של חורב, "טיוטות של אושר", צילום: גדעון מרקוביץ'

13. יש אלוהים? ומה יחסך אליו?

"אני מאמין בלב שלם שיש אנרגיה בעולם. יש משהו שהוא מעבר לגבולות הדעת. כל אחד מגדיר את זה אחרת - כוונת לב, תדרים, כוח מחשבה. אני מוצא את עצמי הרבה פעמים מכוון ומדייק את המחשבות והכוונות שלי למקום מסוים. לפעמים מדמיין ויזואלית עד הפרטים הכי קטנים. אני מרגיש שיש שדה אנרגטי סביבנו והוא בהחלט יכול להשפיע על המציאות".

14. חפץ אחד שלעולם לא תשחרר?

"ספר שירים של צרויה להב שנקרא 'ונציה היא לא מקום אמיתי'".

15. ממי היית רוצה לבקש סליחה?

"מהבת שלי. הבוקר הכנתי לה פנקייק כוסמין ויצא דוחה".